פורומי האופנועים "הכלליים" (בעיקר אופנועי כביש), בוערים בימים האחרונים. זאת מאז התאונה שהתרחשה ביום שבת בעין השופט: רוכב שהיה גם גולש פעיל בפורום פול גז, נהרג לאחר שאיבד שליטה, החליק עם אופנועו בעת רכיבה "על הקצה" אל הנתיב הנגדי, ושם נפגע על ידי רוכב אופנוע אחר שהגיע מהכיוון השני.
אש הפורומים התלהטה כשפלח מסויים של רוכבי אופנועים שאינם נחשבים לספורטיביים, הסכים "בקול רם" לקריאה וליוזמה לאכיפה מוגברת המוכוונת כלפי אופנועי כביש ספורטיביים. בעוד שבעבר נראה היה כי כולם מאוחדים תחת רעיון האהבה לרכיבה על דו גלגלי, החלו להתגלות לפתע בקיעים בשלמות האחווה, עת נקראו חברי הקהילה לדחוק מתוכם החוצה חברים שבחרו באופנועים מסוג אחר.
קריאות והודעות העוסקות בתדמית האופנוענות הישראלית (מצחיק, כן?), עלויות ביטוחי החובה, הצורך בהסברה, שרשורי תמונות ועוד, הציפו את הפורומים השונים.
לא חלף זמן, והרוכבים הספורטיביים או לפחות אלו המזוהים ככאלו, הרימו את ראשם חזרה. טענתם: "כל אחד מרוכבי האופנועים מסתכן בדרך זו או אחרת לעומת אלו שבוחרים לנהוג במכונית. עזבו אותנו במנוחה – בואו נמשיך להנות מהעניין הזה שנקרא רכיבה". כמובן שהודעות כאלו הציפו נקודות חדשות לדיון – "מהי הנאה מרכיבה?" או "למה אי אפשר להנות ולרכב לאט יותר, או בשטח, או בכבישים שוממים או למה אין מסלול מרוצים? זה בוודאי יוריד באופן דראסטי את כמות התאונות" וכן הלאה וכן הלאה…
למרות שבשיחות עם רוכבים ספורטיביים אני עוסק בהחבא בהטפה מיסיונרית שנועדה להוריד חברים "רוכבי כביש" אל האדרנלין שבשטח, עדיין אני מאמין שזכותם המלאה של שותפנו לחוויית הרכיבה הדו גלגלית, להגיע אל הכיף שלהם בצורה בה הם בחרו.
מי אמר שהדרך בה אני בחרתי היא נכונה יותר? או כמו שכותרת הפוסט הזה טוענת – מי אמר שהאמת שלי היא האמת של האחר? גם אם אני מאמין בכך שאופנועי ספורט מסוכנים יותר, יהיה זה אסון (לא פחות!), לשתף פעולה עם רעיון ההחרגה של תחום רכיבה מסויים אל מחוץ לחוק. אני לא רואה בכך דבר מלבד "פתיחת פתח" להחרגת תחומי רכיבה אחרים אל מחוץ לחוק בעתיד. היום אלו רוכבי אופנועי הכביש שיכוסחו בתעריפי ביטוח חובה גבוהים ומיסי קנייה גבוהים כדי לצמצם את פעילותם, מחר אלו יהיו הירוקים שיעמדו על הרגליים האחוריות ויחריגו את תחום אופנועי השטח בשם תקנות זיהום אוויר, רעש וסביבה לצד השחתת הטבע…
כמה מזעזע שהדבר ישמע, הרי שאנחנו צריכים להלחם על זכותם של רוכבי הכביש לרכוב בדרך בה בחרו, ולהתרסק בדרך בה בחרו. אנחנו צריכים להלחם על הזכות שלהם לרכוב, לא על הזכות שלהם לחיות. הם אנשים בוגרים ועל חייהם שלהם, הם חייבים לקחת אחריות בעצמם.
כמובן שאם מעורבת בעניין רכיבה בלתי חוקית (מהירות מעל למותר, חציית קווים לבנים וכו'), והם נתפסים על ידי המשטרה בעת הביצוע, הרי ששלטונות החוק מוזמנים למצות עימם את הדין. אנחנו, חבריהם לתחביב, לא צריכים לשתף פעולה עם המדינה בעניין, ולהדיח חברי קהילה מתוכנו. גם אם זה אומר שאנו ביודעין שולחים אותם להתנגש בתנועה הנגדית, בתמרורים ובגדרות "הבטיחות".
בפארפרזה על המשפט המפורסם : "אני לא מסכים עם דיעותייך, אך אלחם כדי שתוכל להשמיע אותם".
בפורום האופנועים של תפוז כתב גידי פרדר את הדברים הבאים על חוויית הרכיבה על אופנוע כביש ספורטיבי:
"באמת שאין לי כוונה להתפלצן על מי שלא חווה רכיבה ספורטיבית של ממש, ולכן תוך התנצלות מראש, במלוא הנימוס, אבקש ממי שלא חווה רכיבה ספורטיבית של ממש, על אופנוע ספורט של ממש, עם ברך על האספלט של ממש,על רקע יללת מנוע ספורטיבי עתיר הספק של ממש, שיחדל ממאמציו להבין את המניעים של רוכבי ספורט להסתכן על הכביש.
למען רצינות הדיון אמנע לחלוטין מתיאורים גרפיים, לא אשתמש בקלישאות ובתיאורים של טריפים מעולם הסמים. במקום זאת אסתפק בלומר באופן נחרץ: אין שום טריפ מוטורי שישווה ל-Rush שעובר לך בגוף בזמן רכיבה מהירה באמת (אבל באמת, כן? לא כולם רוכבים מהר באמת, הרבה יודעים לדבר על זה יותר מאשר לרכב את זה). אין לי ספק שהסיכון, והעובדה שאיבוד שליטה משמעותה סיכוי גבוה למוות על הגדר, מתדלקים את ה-Rush הזה. אבל יחד עם זה, הרוכב הספורטיבי, בדרך כלל, מצויד במנגנון הדחקה משובח, שמאפשר לו לדחוק את התסריט הטרגי לירכתי התודעה, ולהתעסק בשליטה במצב. כל עוד הוא שולט במצב הוא ממשיך ללחוץ ונכנס ל-Zone – מין מצב מנטלי קשה לתיאור במילים, אבל התחושה העיקרית היא של שליטה עילאית, תענוג צרוף של תיאום טכני וטקטי בין אדם מכונה ודרך… "
וגם:
"לכל אחד יש את ההסבר שלו, את התירוץ שלו, את המסיכה שלו, את הרציונל שלו. בסופו של דבר כולנו מחפשים להגשים את עצמנו, להיות מאסטרים לפחות בתחום אחד בחיים. הרוכב הספורטיבי עוסק ברכיבה שבעיני לפחות יכולה להגיע לדרגה של אומנות. היא דורשת שליטה גבוהה בתפעול האופנוע, מאמץ גופני ומנטלי, נסיון רב בקריאת כביש, צפי ותכנון מדוייקים,והרבה מאוד קור רוח (או, זה מה שאנחנו מאוד אוהבים לדעת על עצמנו, שיש לנו הרבה קור רוח, כלומר, בייצים של בת יענה). מי שמגיע ליכולת גבוהה ברכיבה, והאופנענות תופסת מקום חשוב בנפשו, מתקשה מאוד להתאפק ולהימנע מרכיבה ספורטיבית בכביש."
(ההדגשה שלי)
באופן אישי, כמי שהיה שם בתחילת דרכו הדו גלגלית, ורכב עם חליפת עור לכבישים מפותלים ושכוחי אל כדי להגיע אל ה-Zone המדובר, אני לגמרי מבין על מה גידי מדבר. אני אומנם משיג היום את ה-Rush המדובר על אופנוע שטח, אך ברור לי ומובן לי שאין הדבר מתאים לכל רוכב באשר הוא.
עם זאת, כל רוכבי הקהילה צריכים להבין שאופנוענות ספורטיבית היא פה כדי להשאר. אם אנחנו מרוצים מזה או לא, זה לא משנה. אם המדינה תרצה לחסל את התחום, אנו צריכים להתגבר על המחלוקות בינינו ולהלחם עימם כתף אל כתף כדי למנוע מהדבר לקרות. היום זה הם, מחר זה אנחנו. ובכל מקרה, אנחנו בטח שלא צריכים לדחוף את המדינה למהלך…
אני כמעט חושב שעיסוק בדבר בפורומים דו גלגליים, משול לסוג של חילול קודש (!). יש דברים שפשוט לא מדברים עליהם.
נהגתי היום ברכב ושמעתי את מוקי שר באנפלאגד את "מדברים על שלום". זוג משפטים מהשיר תפס אותי והתאים בול להרגשתי הכללית בנושא. אנחנו אולי מתרסקים סדרתיים, אבל עושים זאת עם חיוך על הפנים. בואו לא נתווכח על איזו אמת נכונה יותר מהאחרת.
"כבר קהו אוזנינו מלשמוע ועינינו מלראות, איך לתפארת החיים הקמנו אחלה בית קברות.
האמת היא רק אחת, אבל יש לה מיליוני צורות מיליוני פנים, מיליוני שמות"
ומעניין לעניין באותו עניין: "המסכנים"
שבאו לקחת את הקומוניסטים שתקתי כי אני לא הייתי קומוניסט….
והגרסה המלאה היא מה שנכתב על תקופת הנאציזם:
" קודם כשלקחו את היהודים – שתקתי, כי לא הייתי יהודי
אח"כ כשלקחו את הצוענים – שתקתי, כי לא הייתי צועני
אח"כ כשבאו לקחת את הקומוניסטים, שתקתי, שהרי לא הייתי קומוניסט
כשלקחו את הכמרים שתקתי, כי לא הייתי דתי…
ולבסוף כשבאו לקחת אותי – לא היה מי שידבר בשבילי."
מסכיף אם כל מילה, גם אם אולי אני לא יכול להבין את האנדרנלין המטורף שברכיבת כביש. (כי לא התנסתי).
ועוד משל על אותו המשקל:
"מלכודת העכברים"
עכבר הציץ דרך חריץ בקיר וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה.
"מעניין איזה מזון יש בחבילה" – חשב לעצמו, אך הזדעזע לראות את הזוג מוציא מלכודת עכברים מן הקופסא.
הוא יצא אל החצר וזעק אזהרה: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!"
התרנגולת קרקרה וזקפה אליו את ראשה: "אדון עכבר, אני יודעת שזה אסון לגביך, אבל אין לכך שום משמעות בשבילי!".
העכבר פנה אל האווזה: "יש מלכודת עכברים בבית!"
האווזה הפגינה סימפטיה ואמרה: "אני כל כך מצטערת, מר עכבר, אבל אין שום דבר שאני יכולה לעשות חוץ מלהתפלל לשלומך".
במצוקתו, פנה העכבר אל הפרה וזו הגיבה בזלזול:
"אפשר לחשוב! – מלכודת עכברים. אני ממש בסכנה, אה…"
עצוב ומפוחד חזר העכבר אל הבית, להתמודד לבדו עם מלכודת העכברים.
בלילה נשמע קול פצפוץ, כזה שמשמיעה מלכודת עכברים שהופעלה.
אשת האיכר קפצה ממיטתה לראות מה לכדה המלכודת.
בחושך לא ראתה כי היה זה נחש ארסי שזנבו נתפס במכשיר.
הנחש הכיש את האישה והיא הובהלה לבית החולים.
היא טופלה וחזרה לביתה סובלת מחום גבוה.
כולם יודעים שהטיפול הטוב ביותר לחום גבוה הוא מרק עוף טרי.
האיכר שחט את התרנגולת כדי לבשל מרק.
שכנים וידידים באו לבקר את החולה וישבו לצידה מסביב לשעון. כדי להאכיל אותם, נאלץ האיכר לשחוט את האווזה.
האישה גססה עד שלבסוף נפטרה. מכרים רבים באו ללוויה.
כדי לסעוד אותם, שחט האיכר גם את הפרה.
מוסר השכל:
בפעם הבאה שאתם שומעים שמישהו נתקל בבעיה וחושבים שהיא לא נוגעת לכם, זכרו שגם כאשר החלש ביותר מאוים –
כולם נמצאים בסכנה.
מה עם הביטוח? הכל טוב ויפה, זכותו של כל אחד להתאבד בדרך שהו בוחר, השאלה מה אתה עושה עם זכותם של השאר לא לסבסד אותו בבחירה שלו, איזה פתרון אתה מציע? כי 10K לשנה ביטוח לא ממש ישאיר רוכבים מכל סוג שהוא על הכביש.
מאיפה בא המספר 10K?
למה אתה חושב שהוא יירד כאשר מספר הרוכבים הספורטיבים יירד?
10K זה במקרה הטוב, ענטבי מצהיר על זה בכל הזדמנות.
לא אומר שהורדת הרוכבים הספורטיביים היא הפתרון (בעיקר כי זה לא יפתור כלום), אבל בביטוח של 10K לא ישארו אופנועים בארץ.
נכון להיום אני מניח שגם לרוכב הכי הרד קור ברור שרכיבה ספורטיבית אחראית על חלק לא פרופורציוני בעליל מכמות תביעות הביטוח, ובמצב כמו שהוא היום הבחירה הזאת משפיע על כל שאר הרוכבים במחירי הביטוח, ומהעובדה הזאת אי אפשר להתעלם.
למר אלג'ם,
יפה שהחלטת לפתוח את הקלפים ולספר לכולם מה אתה עושה בשושו בתור נציג של כולנו.
אני מריץ בראש כמו באפקט הפרפר את התרחישים שיקרו לי ולחברי הגרזנים שנרכב ללא ביטוח.
דע לך שבתור פעלולן אותי לא מפחיד ואפילו מוסיף לי אדרנלין לעקוף את השיירה שלכם בוילי עמידה ב 200 במרחק סנטימטרים ספורים מהראש שלך וחברייך,נראה אם תהנו מזה כמוני. 😈
"ברור שרכיבה ספורטיבית אחראית על חלק לא פרופורציוני בעליל מכמות תביעות הביטוח," מאיפה זה כל כך ברור? איזה מספר באיזו סטטיסטיקה מצביע דווקא על העובדה ש-X מהתביעות מגיע מרכיבה בכבישים מפותלים על אופנוע ספורט?
הרי השתתפות עצמית שמנסים לדחוף לנו, בא לצמצם תביעות של רוכבי קטנוע שמחליקים ביומיום/מקבלים מכה מרכב חולף וכו'.
c881 אתה ילד? אתה חושש שענתבי יקרא את זה?
אתה לא רוצה לראות את הסטטיסטיקה, היא תשלוף לך את הראש כלכך חזק מהחול שהיא תפרק לך את הצוור, Be Careful What You Wish for, Cause You Just Might Get it.
אבי, הביטוח לא רלוונטי כאן. ומה יקרה אחרי שהביטוח חובה של אופנועי הספורט בלבד יקפוץ ל-20,000 שקלים? הם פשוט יפסיקו לרכב על אופנועי ספורט. ומה אח"כ? האוצר יראה כי טוב, כי אפשר לפלג את שוק האופנועים לקטגוריות, ואחרי שהם חיסלו את התחום היקר ביותר, הם יעברו לחיסול התחום ה,כמעט הכי יקר". הנה תגובה נוספת שיכולה לשפוך אור מכיוון אחר על העניין, מתוך פורום האופנועים של תפוז:
"…רוכב ספורטיבי רוכב על אופנוע ספורט, והוא מה שהופך את האופנוע הספורטיבי למסוכן, תוציא את כל הכלים הספורטיבים מחוץ לחוק-הרוכב הספורטיבי ירכב על ספורט תיור בברגי וידפוק את הסטטיסטיקה לספורט תיור, אחרי שכבר הוצאת את הספורטיביים מחוץ לחוק יקח לך עוד שתי שניות לצרף את הספורט תיור לאותה קטגוריה והרוכב הספורטיבי יקח משהו אחר להתגרזן איתו עד שכל האופנועים יהיו מחוץ לחוק.
מצד שני קח עכשיו את המשטרה (OK לא משטרת ישראל, משטרה מתפקדת כל שהיא) ותגדיר לה תפקיד פשוט: אין יותר רכיבה ספורטיבית בישראל, (בארה"ב זה הצליח לא רע במקומות מסויימים) אבל אתה מכיר את הטריפים האלה של הכח, יום אחרי שהם יגמרו להשמיד את הספורטיביים הם ישמידו את הרכיבה בשוליים, בין טורי המכוניות, החניה על המדרכה וכו', אני לא אומר שיש לי פתרון, אבל האופנועים הספורטיביים הם לא הבעיה, הרוכבים הספורטיביים (ואם תחלק אותם לתתי קבוצות תגלה שקבוצה מסויימת מהם) אחראים להרבה יותר תביעות ביטוח מהחלק הפרופורציוני שלהם באוכלוסית הרוכבים (בסטטיסטיקה היחידה שנעשתה ואני מכיר היחס היה 1:12)…"
אבי, בוא אשאל משהו. "האם כל רוכבי הספורט נהרגו בכבישים מפותלים בשישבת? או שאולי חלק נפגעו גם בעיר/כביש מהיר?" דרך אגב, לחלק מהם שאני מכיר, יש גם קטנוע למשך השבוע להתניידות בעיר, אז ייתכן שזה למה הם שורדים את השבוע.
אני לא מפחד שמר ידין יקרא סטטיסטיקה איפשהו, אני בטוח שהוא יכול לשחק באותם נתונים של האגף לסטטיסטיקה כמו כל יתר המשרדים בממשלה, לדוגמה:
"נוציא ממספר ההרוגים בתאונות הדרכים את מי שהחזיק חודש בבית חולים, חסכנו 10% שנתית" הדוגמה הזו קיימת.
אני לא רוכב על אופנוע ספורט, האופנוע שלי מקוטלג באירופה, באותה קטגוריה של ה-GS1200 ADV, רק ב-רבע מחיר.
אבל, אני שמח שאחרים יכולים לעשות מה שהם רוצים וכולם מסתכלים עליהם. לא עלי.
בתור יצרן הבעיות אני מבקש להזכיר שהעליתי לדיון שאלה האם כקהילה עלינו לנקוט במסע של הסברה וחינוך וגם אכיפה – אבל הדגש על הסברה וחינוך.
יש דבר מוזר שבתגובות המרובות לא עלתה כמעט התייחסות לנושא אלא למה שאנשים מדמיינים שהוא הנושא.
העליתי נושא לדיון שזכה לאלפי ציפיות ועשרות תגובות. זה נושא ראוי.
באשר לביטוח החובה:
כיום נקבעים התעריפים על ידי פקידים באוצר – המפקח.
המהלך שאנו מובילים מיועד להשאיר בפול רק את "מסורבי הביטוח " האמיתיים ולהעביר את כל הקהילה לביטוח על ידי חברות הביטוח.
נזכיר : ביטוח חובה למכוניות אחראי למחצית ההכנסות של חברות הביטוח בענף ביטוח כללי (לא חיים).
הבאתי את דעתי שכמו בכל העולם, ברגע שיהיה ביטוח מסחרי, יישקלו שיקולים רבים בקביעת מחירי הפרמיות. אם ללמוד מניסיון חו"ל – המבטחות מודעות למשמעות אופי השימוש באופנוע (לפי סוגו) ולכן שני אופנועים בנפח מנוע שווה זוכים לסיווג סיכון שונה לחלוטין.
זאת המראה. לא מבין עד עכשיו מדוע מידע גורם להתרגשות כזאת.איש לא ישאל אותי או אדם אחר כיצד לתמחר פוליסת ביטוח חובה.
לרוב הקהילה עדיף לעזוב את הפול במקום להמתין בסבלנות להמשך זחילת התעריפים כפי שפורסם על ידי האוצר. זאת המדיניות שאנו מובילים.
c881 בזמנו של שביטל התפרסמה במוטו העבודה הסטטיסטית שיחידה שהתייחסה להתפגות התאונות לפי דגם בישראל, תקרא אותה ותחזור אם עדיין יש לך שאלות, המצב היום חמור יותר מהמצב אז.
זהר, אתה מניח שיש מספיק סטטיסטיקה בארץ כדי לבנות מודל סביר, בהתחשב בכמויות המאוד קטנות של כלים סופר ספורטיביים (לדוגמה) שנמכרת כאן כל שנה, ובצורך להתייחס אליהם לפי דגם ולא לפי קבוצה כוללת, מה נראה לך הסיכוי שמישהו יעגל פינות ויכליל בצורה גסה?
😆 כרובי, במקרה אני מכיר אישית את מי שכתב את מה שהבאת מפורום תפוז ומסכים עם כל מילה.
לא מחזיק גליונות מוטו. אם תוכל לסרוק, לתת קישור ואו כל דבר אחר.
הראש שלי לא באדמה, אני עדיין נושם.
מקווה שישאר לי מקום ליד סבא בעיר השיש בואכה בת ים, עת יגיע יומי לעצום עיניים.
לטמון ראש בחול, לא באדמה C, (אני מקווה שלא אכפת לך שאקרא לך C).
לכל אלה שלא מבינים מה רוצים מהספורטיביים יש את התגובה של גרזן שתבהיר להם בדיוק באיזה חלק מהרוכבים מדובר, מתוך קבוצת הרוכבים הספורטיביים.
אין בעיה א'.
וחול או אדמה הם היינו אך. מבחינתי לביטוי "טמן ראשו בחול".