שברתי את המילה של עצמי, ולמרות שהצהרתי: "זה לא בשבילי, מסוכן מדי" בפוסט "5 תובנות ממרוץ ראלי ניווט ישראלי", השתתפתי בשבת שעברה במרוץ ראלי נוסף. הפעם, בניגוד לפעם הקודמת שכללה ניווט בתנאי שטח משתנים, היה התוואי כמעט כולו אדמה חולית עמוקה ("דיונות סטייל" בחלק מהמקרים), ללא חריצי קרקע מסוכנים וללא סלעים כלל. במילים אחרות: נתתי גז כאילו אין מחר ונהניתי מאוד. כל כך הייתי חופשי על הגז, עד שגמרתי את מיכל הדלק בן 9 וחצי הליטרים, תוך 55 קילומטרים בלבד ונתקעתי לקראת סוף ההקפה השנייה משווע לדלק. מביך משהו. אמנם חולצתי באופן מהיר יחסית (ותודה לחגי על התושייה בארגון טרקטורון בפיטס והגעה עד אליי עם 5 ליטרים נוספים!), אך לא זכיתי לסיים את המרוץ בזמן הגג שהוגדר. יש לי תירוצים טובים ל: "למה בכל זאת השתתפתי" (אופנוע אחר שמתאים יותר, העדר הניווט וכו') – אבל מה שבאמת חשוב הוא התוצאה הסופית – נהניתי מאוד מהמסלול והאירוע, ואני בהחלט מתכוון להשתתף שוב בסבב זה שייערך גם בשנה הבאה בצאלים ומוגדר כ: "ראלי הקפות" (ללא ניווט כלל).
הנה תמונת מזכרת יחידה מהאירוע, שצולמה בים החולות של צאלים ע "י טל זהר (הקליקו להגדלה):
