"הוא טיפל'ה חזק מדי בשבילי"

זהו המשפט הממצה הראשון שעבר לי בראש אחרי שניסיתי לסכם את עשרת הדקות הראשונות שלי, על האופנוע החדש. ההוסאברג 300, או בשמו הלועזי Husaberg TE300 2011, חזק באופן מורגש מדגם 2010 אותו הוא החליף, וההרגשה אחרי יום הרכיבה הראשון (שלצערי נפל על יום מותו של הטל"ש), הייתה שטעיתי. שהייתי צריך להקשיב לכל הכתבות ולקחת הפעם, דווקא 250 סמ"ק. הוסאברג, שטח, אנדורו, פרופיל, שתי פעימות

הגלגל הקדמי למעלה בכל החלפת הילוך (ללא שום מניפולציות על הקלאץ' או על המתלים), הגלגל הקדמי למעלה בכל נגיעת בגז (גם אם זה בגלישה בין פניות בתוך סינגל צפוף), הגלגל הקדמי למעלה בכל פעם שהוא "מתנגש" במכשול הגבוה ביותר מ-10 ס"מ מהקרקע (גם אם זה במהירות ריצה) וכאילו שזה לא מספיק – חרצתי את דינו של האופנוע על סמך מתלים לא מכוונים בעליל וצמיג אחורי מחורבן.

כל אלו גרמו לי להתבעס…

בינתיים חלפו להן 10 שעות מנוע משותפות, ולמרות שכבר התחלתי להתחבר אליו, אני עדיין מכבד אותו. אם לא תכבד, הוא יכיש, הוא הוא ינשוך, הוא יעקוץ. הוא לא פראייר הכחול החדש חדש הזה. דווקא ניסיתי לרסן אותו לא מעט: גלגל השיניים הקדמי הוגדל ל-14 במקום ה-13 המקורי, כדי למתן את התפרצות הכוח, קפיץ שסתום הכוח הוחלף לרך ביותר כדי לנסות ולרסן את אופי אספקת הכוח, טכניקת הרכיבה בעמידה שונתה: כמעט תמיד עם גוף קדימה כדי לשמור על הגלגל הקדמי למטה, וכך גם טכניקת הרכיבה בישיבה: לפיתה חזקה וכמעט בלתי מתפשרת, של הירכיים למיכל הדלק (כדי להשאר מחובר לאופנוע בכל עת, ולא רק בפתיחת גז שהיא כמעט תמיד, אלימה).

והוא מרגש. לעזאזל כמה שהוא מרגש.

הוא מחדד את המשפט שאני אומר לא מעט באולם התצוגה שלנו, וכבר נשמע כמו קלישאה: "רוצה לרכוב מהר? קח 4 פעימות. רוצה להנות? קח 2 פעימות". שהרי, מה זו קלישאה אם לא אמת שכבר הפכה להיות נדושה?

הוא מרגש ומספק כל כך הרבה כיף חוקי (לדעתי, רק עם סמים לא חוקיים מגיעים לרמות כאלו של הנאה), עד שעולה לי בראש רק המשפט של רד-בול המלווה את הפרסום שלהם בארץ: "מחייה את הגוף והנפש".

שטח, יער, אנדורו, פרופיל, הוסאברג

 

aygh,h/ avhh,h mrhl kveahc kfk vf,cu, ukej, vpgo' suuet 250 xn"e/
מודעות פרסומת