מנהל מותג ב-KTM – כמעט 6 שנים אחרי…

כמעט 6 שנים חלפו מאז דיווחתי בבלוג זה לראשונה על כניסתי לתפקיד מנהל מותג ב-KTM וכעת אני מדווח בו על סיום תפקידי שם והתקדמותי הלאה לאתגרים חדשים.

אומנם הדיווח כאן אינו הראשון ברשת, אבל אנסה לפרט מעט את מהותו , שכן הספקולציות לגבי המהלך, החלו לרחוש ולרשרש בענף הדו גלגלי. וחוצמזה, לקוראיי המעטים כאן מגיע קצת הסברים:

1. זו הייתה תקופה נפלאה במוטוספורט. תפקיד מנהל המותג הכתום (ואח"כ, גם הכחול), הוא ללא ספק אחד מהתפקידים המגניבים ביותר בענף האופנועים הישראלי, ואחד מהסקסיים שביניהם. אני יכול לחשוב רק על ניהול המותג אפריליה, במתכונת רחבה הרבה יותר מהיום כמובן, או ניהול המותג דוקאטי, כתפקידים שהסקסיות שלהם מתקרבת לרמות של ניהול KTM.

2. מגוון סיבות הובילו אותי להסכים להצעת המשרה שקיבלתי, הצעה שמובילה אותו להמשיך לעבוד מחוץ לענף בו אני פועל ב-11 השנים האחרונות במגוון מדיות שונות (ראו ב"אודות").

לא אכנס לכל הסיבות, שרובן אישיות וחלקן פורט ממילא בראיון עימי שפורסם בפול גז, אבל ארצה להתמקד ב-2 חשובות, האחת אישית והשניה… גם.

2.א. בתקופת עבודתי ב-KTM, הוכפלו מכירות המותג פי חמישה (מ-58 כלים ב-2006 לקצת יותר מ-300 ב-2011). הסיבות לגידול המכירות הן רבות, ויהיה זה שחצני לקחת את כל הקרדיט על ההצלחה הזו לעצמי ובאופן בלעדי. אז הנה, אכתוב זאת כאן באופן הכי מפורש וברור שיכול להיות: עיקר הגידול הושג בזכות גיבוי נרחב של הנהלת החברה למהלכים שעשיתי, גיבוי שהגיע הן בזכות זכויות הניהול הנרחבות למדי שניתנו לי והן בזכות תקציב כספי ראוי בהתאם ליעדים שאפתניים. שלא יהיה ספק – בענף קטן כשלנו, בייחוד לאור גודל ענף אופנועי השטח בשנת הגעתי, אין זה דבר של מה בכך. בנוסף, אנשים טובים בתוך החברה ומחוצה לה, מקצוענים בתחום הטכני, השירותי והמכירתי ברמות כאלו ואחרות, נתנו ידם להצלחה המשותפת שלהם עם גדילת היקף הפעילות.

ובתוך כל הגידול המתמיד הזה, הייתי חייב לקחת צעד לאחור ולבחון, דווקא בתקופה הטובה אליה הגיע המותג, מהו מיקומי ומהו הסטטוס האישי בו אני נמצא. התפקיד הדורש התחדשות מתמדת, עם יכולת "להמציא" את עצמך בכל פעם מחדש, התאים לי בגיל 30 כשנכנסתי לתפקיד ומתאים לי כיום כשאני אוטוטו בן 36 – אבל מה יהיה בעוד 5-6 שנים? האם עדיין אוכל לחדש \ להתחדש ולהישאר מחובר לענף באופן כה הדוק כפי שהייתי עד כה? האם פתוחה בפניי משרה כלשהי שתהווה קידום מהותי לתנאי עבודתי אך עדיין תשמור על רמת עניין כה גבוהה כמו שיש לי בניהול המותג הכתום? הייתי חייב באופן מודע להתנתק מההצלחה אותה חווה המותג ולהבין – האם ההצלחה הזו תימשך גם בעתיד? האם הקרדיט הרב לו אני וזכה בזכות המכירות ימשיך גם בעוד מס' שנים?

המסקנה, כפי שבוודאי הבנתם, הייתה שזה הזמן להתקדם ולהתפתח. שדווקא עכשיו, כשאין איום מהותי על המשרה \ עבודה \ ענף, אין קטסטרופה שמעיבה על המשך ההתנהלות – דווקא עכשיו זה הזמן לקחת החלטה בעניין. ללא לחצים כאלו או אחרים שמכריחים להכריע בלית ברירה. סוג של "לפרוש בשיא". הבנתי שלמרות הכיף הרב שאני חווה בניהול KTM, אני צריך "לעשות לביתי ולמשפחתי", וזאת בדמות תנאים טובים יותר – וגם לעשות "לעצמי" בדמות משרה חדשה, מאתגרת ומעניינת ההולמת את מידותיי.

2.ב. ומהרגע שהחלטתי שאני חייב להתקדם, כי מי שנשאר במקום בעצם הולך אחורה :-), התחלתי להיות קשוב וערני להזדמנויות עבודה. לא חלף זמן רב – למעשה, תוך פחות משבועיים (!), ונקרתה לפני הזדמנות מכיוון חבר שהוא גם לקוח של KTM, בעל מגוון עסקים, שהזמין אותי לעמוד בראש חברה אותה הוא מתכוון לרכוש.

החברה המדוברת, פועלת מזה כ-4 שנים, עוסקת בייבוא מוצרים רבים ומגוונים לשימוש הביתי – אקדים ואומר שהמגוון והאפשרויות בתחום אליו נחשפתי בזעיר אנפין, הוא כ"כ גדול שזה פשוט מסחרר… 🙂 ביקרתי במקום מספר פעמים והתרשמתי עמוקות מהאתגר הצפוי ומהפוטנציאל להתפתח לכיוונים חדשים בתחום המסחר, הניהול, הייבוא, הלוגיסטיקה והמכירות – לרמות גבוהות עוד יותר מאלו שעסקתי בהן במוטוספורט. הרגשתי שלכך התכוננתי בכל חיי הבוגרים מבחינה מקצועית. כן, עד כדי כך.

לאחר תקופת התלבטות לא קצרה, ובעיקר במסגרת הנסיעה ל"רד בול רומניאקס" במהלך חודש יוני האחרון, התקבלה ההכרעה בעניין. חזרתי מחו"ל כשאני נחוש "ללכת על זה", ויחד עם גיבוי מצד המשפחה, הודעתי במקום החדש כי אני מקבל עלי את התפקיד.

לאחר מגוון הבדיקות שעברה החברה ע"י הבעלים החדש שכאמור גייס אותי לתפקיד, הודעתי במוטוספורט כי אני מסיים את דרכי בחברה. הודעה שהתקבלה, ללא הגזמה, בפה פעור. מן הסתם, כי אף אחד לא ראה את זה מגיע -כאמור, הגיעו זמנים טובים בפעילות KTM בארץ, בהם הכל "מתקתק" ונתוני המכירות טובים וראויים – אף אחד לא חשב שדווקא בתזמון שכזה, אני אלך.

הרגשתי הקלה עצומה לאחר שהודעתי שאני עוזב. הסוד הענק הזה, התבשל בבטן יותר מחודש ומעטים מאוד היו שותפים למידע ולהחלטה. כשסיפרתי, הרגשתי בבת אחר משוחרר יותר וחופשי יותר מהנטל הנפשי שהביאה עימה סחיבת הסוד והחשאיות.

בימים אלו, עד שיימצא לי מחליף, אני מעביר חפיפה לכל מי שאני יכול סביבי, ומנסה בין לבין, להתחיל חפיפה עם מנכ"ל המקום החדש, אותו אני מחליף.

החבר'ה בקבוצת המרוצים של מוטוספורט, טוענים בחיוך שאני כבר באס"ק ("אווירת סוף קורס" במינוח צהל"י), ופחות ופחות צולל לתוך בעיות סבוכות במסגרת התפקיד. לא אשקר ואטען אחרת – אני בסוג של חופשת שחרור לפני התפקיד החדש… 🙂

3. אך זה שאני יוצא מתפקיד העוסק בענייני אופנועים לא אומר שאני מתכוון להעלם מעל פני השטח! (תרתי משמע :-)). הבלוג הזה ימשיך לפעול, חשבון הפייסבוק שלי לא ייסגר, פעילותי בפורומים ככל הנראה לא תיפסק לחלוטין ו… אני בהחלט לא מתכוון להפסיק לרכוב! למעשה, אני כבר מעכשיו זומם על ההוסאברג TE300 מדגם 2013, שלתמונותיו כבר נחשפתי בחודש מאי האחרון, ואני מתכנן להניח עליו את ידיי בספטמבר הקרוב.

שיהיה לי בהצלחה!

נ.ב 1 – במסגרת החיפושים אחרי קישורים כאלו או אחרים לשילוב בטקסט זה, נתקלתי בהודעת הברכה שפורסמה בפורום סופרמוטו בתפוז, ע"י טל שביט ז"ל. לא יכול לשכוח כיצד ההודעה על קבלת התפקיד ב-KTM, תפסה אותי בנסיעה בצפון, בעת ביקור סוכנים של לרט. עמדתי להתפוצץ מאושר ומשמחה ולא היה לי למי לספר ולהשוויץ. בתחנת הדלק בכניסה לכפר קיש, התקשרתי לטל שביט ופשוט התענגתי על הפרגון והמחמאות. טל כמובן שמר על דיסקרטיות במשך יותר מ-3 שבועות, עד להודעה הרשמית שהוציא משרד יחסי הציבור של מוטוספורט, ורק אז פרסם את הודעת הברכה הזו בפורום. חסרונו עדיין צורב בכאב.

נ.ב 2 – ניתן להרשם לעדכוני בלוג זה (ולקבל הודעה באי מייל כשרשומה חדשה מתפרסמת), ע"י מילוי כתובת המייל שלכם בעמודה השמאלית תחת הכותרת "הרשמה לעדכוני הבלוג"

Save