דלג לתוכן

לרכוב עם אחמד

טקסט שכתבתי לדו"גיגים:

יומיים לפני היציאה לאוסטריה להדרכה טכנית במפעל היצרנית, קיבלתי סמס מדכא למדי מכריסטיאן, מנהל המכירות האחראי על אזורנו: "כרובי, אני נורא מצטער. אומנם תכננו להבריז יחדיו מהיום האחרון של ההדרכה ושאקח אותך לרכוב במסלול הטיול האהוב עליי, אבל אני חייב לצאת ולטפל בבעיה אצל אחד המשווקים שלנו במדינה אחרת. אל תדאג! הטיול ייצא לפועל כמתוכנן. דאגתי לכך שייצא אתך לרכיבה נציג של יבואן אחר. אדוונצ'ר 990 ו-SMT 990 כבר הוזמנו עבורכם ממחלקת רכיבות המבחן".

הסמס השני היה מבעס לא פחות: "זה הטלפון של אחמד, נציג יבואן אופנועי KTM לכווית. בחור נהדר! אני בטוח שתיהנו!"

אוף! למה לי פוליטיקה עכשיו? למה הוא מצמיד לי בחור ערבי, שבטח ייכנס איתי לוויכוחים ודיונים על הבעיה הפלסטינית, ציונות, דת, מרמרה וכל הבולשיט הזה באמצע רכיבה בכבישי אוסטריה?

לא בא לי טוב העניין, ולא רק בשל הקטע של סצנת הדיון הפוליטי, עבורה כבר הכנתי טיעונים משכנעים ותילי תילים של נימוקים. לא אהבתי את עצם הרעיון של להכיר אדם ומייד לצאת איתו לרכיבה של אחד על אחד. אולי הוא רוכב מהיר ממני? אולי הוא פחדן בטירוף וירכב כמו זקנה לחוצה? אולי הוא תחרותי וימשוך אותי לרכוב מעבר למגבלות שלי? ועל מה אדבר איתו בהפסקות? אולי הוא בכלל לא יודע אנגלית? אני אפילו לא יודע בן כמה הוא!

בקיצור: ביני לבין עצמי וביומיים שנותרו עד הפגישה, הספקתי לעשות סרט שלם מהעניין. כל כך התעסקתי בשטות הזו, עד שבכלל לא ארזתי ציוד מאחר והייתי חייב להכין תירוצים בשרוול ע"מ לברוח מהעניין במידת הצורך. לא חשבתי בכלל על הצפוי בטיול או על כך שכלל לא רכבתי לפני כן בחו"ל בכבישים הפתוחים.

בדיעבד התברר, כי הייתי לחוץ כבחורה במחזור על שום דבר בעצם. אחמד התגלה ככזה שראה עולם, עם רקורד של 4 שנות מגורים ולימודים באוניברסיטה בארה"ב ומכאן – מדבר אנגלית מצוין. בן למשפחה מבוססת היטב הפועלת כנציגת ק.ט.מ בכוויית סיטי מזה מס' חודשים וזהו הביקור הראשון שלו במפעל. צעיר ממני בשנתיים בסה"כ, בחור ליברלי וחילוני. אחלה פרטנר לרכיבה משותפת.

הפסקה שנייה 4אחרי 3 ימי הדרכה שהיו די משעממים בהתחשב בטיול המתוכנן, אבל לא רעים באופן כללי, הברזנו מהיום הרביעי. האופנועים היו כבר מוכנים לא רחוק מהמפעל וכיאה לאוסטרים שמתקתקים עניינים, היה שם ים של ציוד רכיבה מסוגים שונים ומשונים בכל המידות והצבעים (כל עוד זה שילובים של כתום ושחור), כך שלא היה צורך בתירוצים.

המטרה לשמה התכנסנו: טיפוס בכביש Postalm לא רחוק מזלצבורג.

אחמד הזין ל-GPS  את נקודות הציון שקיבלנו מכריסטיאן המבריזן ויצאנו לדרך. אחרי שהתרחקנו לא יותר מ-5 ק"מ ממאטינגהופן, חטפתי אגרוף לפנים. וואו! מה זה הנוף הזה?!

ריחפתי. ההתלהבות מילאה אותי מבפנים עד שכמעט ולא יכולתי להכיל אותה. לא ציפיתי לרכוב בתוך נוף מדהים שכזה ולא התכוננתי לכך נפשית. כרי דשא ענקיים שצבועים בירוק זרחני, אגמים ענקיים חלקים כזכוכית, פסגות הרים מושלגות, נחלים פסטורליים, מפלים גבוהים שנשפכים מצוקים גבוהים בשוליים, כבישים שמבריקים מניקיון (חלילה לא משמן!) שאפשר לראות את החריצים בין כל אבן ואבן שמרכיבה את האספלט. נשמע פומפוזי ומתלהב? אכן, כך בדיוק הרגשתי.

ואיזה מזג אוויר מדהים. לא יכולנו לבקש משהו מושלם מזה: שמש מעולה אבל קריר ונעים. בלי טיפת זיעה במעיל ובלי שיהיה קר מדי.

שעתיים וחצי עד שהגענו לכביש המדובר, והן עברו לי ביעף. בדרך צילמתי ממצלמת כיס דיגיטאלית שהייתה ברשותי, תוך כדי רכיבה וגישוש עם האצבעות כדי למצוא את כפתור הצילום. בנס לא החליקה לי מהיד תוך כדי רכיבה.

הכביש המדובר לא כזה ארוך: 28.5 ק"מ בסה"כ. וזה בכלל כביש אגרה – עלה לנו אז 3.5 יורו "אגרת כניסה" לכל לאופנוע, היום כבר גובים 5 יורו. אבל שווה! פיתולים צפופים בכמות שמעליבה את סדום ערד, בנוף שהוא כאמור – לא פחות ממהפנט. כל אלו מעלים את הרוכב אל אתר הסקי שלמעלה, בגובה של כמעט 1300 מטרים מעל פני הים. לאור הדרך פזורים נקודות עצירה ומנוחה למשתמשים במסלולי הליכה ורכיבת האופניים. הם יודעים לחיות נכון האוסטרים האלו. יימח שמם…

למעלה בפסגה, הרגשות התגברו עליי. למרות תעריפי השוד ומחירי הביזה שאוראנג' גבו באותם שנים, התקשרתי לאשתי דרך הסלולארי ולא מצאתי את המילים. אמרתי לה שחייגתי כי אני חייב לשתף אותה, אבל לא יודע להסביר לה כמה יפה המקום בו אני עומד. צילמתי לה תמונות – בכולן רואים אותי, או את אחמד (או את שנינו יחדיו), או קצה של אופנוע כדי להוכיח שזו לא גלויה קנויה בקיוסק כי אם אשכרה תמונה שצילמתי בעצמי. גם היום, לאחר קילומטרים רבים בנופים שכאלו בכל אירופה, אני עדיין מתקשה לתאר את הסערה שחלפה בי באותה רכיבה.

גם בדרך חזרה למטה ריחפתי. היישר למסעדה פסטורלית בה אכלנו סטייקים ושתינו בירה מקומית צוננת. לא רציתי שהיום הזה ייגמר.

אחרי 8 שעות רכיבה משותפת, נפרדנו בחיבוק חברי. למרות ששמרנו על קשר מסוים דרך הפייסבוק, חלופת ההודעות האישיות דעכה ונעלמה כי זהו טבעם של הדברים. חצי שנה לאחר אותו טיול, משפחתו של אחמד חוותה סכסוך עסקי עם ק.ט.מ והפכה להיות יבואנית למותגי פיאג'יו האיטלקית. מהתמונות של אחמד בפייסבוק, נראה שהוא מבלה לא מעט ברכיבה על הטואנו של אפריליה. ואני? לא אשכח את הרכיבה הזו לעולם.

גלריית תמונות מהרכיבה, נמצאת בקישור הבא (בתחתית הדף)

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: