דברים שרק רוכב אופנוע יבין. אחרי החלקה עם הקטנוע, פציעה קלה והמון זמן פנוי, ישב הטל"ש לכתוב מספר הגיגים מתוך חדר סגור
כתב: טל שביט
פורסם במקור בפול גז היכנשהו בין השנים 2003-2005
רוכב אופנוע והציפייה. הווו… הצפייה.
הכי כיף זה לקלף את העטיפה מגליון חדש. לא משנה אם זה הגליון החדש של Sport Rider, Dirt Rider, או מצדי Big`uns. אין כמו הריח של דפוס טרי. אין כמו האנטיסיפ-פ-פ-יישן המתוק הזה. מה הפעם צופן הגליון בחובו?
במיוחד כיף לקלף את העטיפה ממשהו שבדרך כלל אין לך. כמו למשל, אם להשתמש בדוגמה קונקרטית מימים אלו, הגליון החדש של Fighters שהביא לי חברי הטוב, בועז קורפל, נשמה. אני לא מנוי לעיתון הזה כי הוא ממוצא גרמני; עם כל אוצר המלים הטכני שליקטתי בכל מיני שפות במרוצת השנים, יש לגרמנים נטיה להשתמש במלים כמו Uberdoppelscheinferrerzylinderkopfsturmbahnfuhrerbremsebahn, וזה ממש לא עושה לי את זה.
אינך יודע מי הם חבריך האמיתיים
עד שאתה שולח אותם להתרוצץ בשבילך בסמטאות אפלות בניכר, ולהביא לך משהו שקשור באופנוע – במלים אחרות, משהו שאין להם שום זיקה אליו, שום ענין, ושום הבנה. אנשים נורמליים עונים לבקשה כזו "לך תחפש מי ינענע אותך. נסה בנענע. או גוגל". חברים אמיתיים, לעומת זאת, מוכיחים את עצמם בשעת משבר, נענים לקריאה לדגל, ומשפיטים את עצמם לטובתך. אני כבר יכול לראות בעיני רוחי את התמונה.
שימו לב:
המקום: הגרסה הגרמנית לסטימצקי.
מוכרת: ביטה?
בועז: אה… פורגיב מי… איי אמ לוקינג פור פייפר, יו נו, אבאוט… ווריורס.
מוכרת: אנשולדיגן-זי?
בועז: נו, דט איז נוט דה ניים… סטריטווריורס, יו נו. ויז ביג פיסטונס…
מוכרת: אה! איין מומנט… (חוזרת עם עותק של "די לטצטה יונגער פראו מיט גרוסה בזז, אסן די גרוסן שטרונגול", או משהו כזה. על השער, שתי בלונדיניות ואחד סוס. בועז מסמיק).
בועז: ניין, ניין! פייטרז! (עושה עם היד תנועה של מצערת נפתח) הנננננ… הנננננ… אוקיי? קפיש?
מוכרת: אממממ… יא…. קינקי… איי וורק נאו, מיין ליבכען, באט מייבי אפטר, וי קאן פליי לייק זיס איף יו וונט…
וכן הלאה.
שיחק אותה
אבל בועז, כאמור, שיחק אותה, ואני מדפדף כעת בגליון דנדש שאולי – אבל רק אולי – לא הייתם רוצים להראות לאמא שלכם. קצת, בואו נאמר, אקסטרים. לא בדיוק פוליטיקלי-קורקט. אלא אם לעשות ברנאאוט כשחתיכות הגומי הלוהט עפות ישר לבחורה עירומה בין הרגליים, עם אופנוע שמצויירת עליו אורגייה, נראה לכם מאד In ומקובל בימים אלו.
אבל האופנועים, האופנועים… אוי. האמת היא שעד היום חשבתי שמצבנו, מבחינת מצאי הכלים שנמצא בשוק, דווקא לא רע. בודאי בהשוואה למה שקורה במכוניות. שימו לב: האופנוען הישראלי יכול, עקרונית, להכנס לסוכנות ולקנות את האופנועים הכי טובים בעולם. אם זה בתחום הכביש – R1000, R1 וכו' – ואם בתחום השטח (ימאהה WR, ק.ט.מ מכל הסוגים). הכלים הכי-הכי נמצאים כאן, במחיר שווה לכל נפש, בערך. לעומת זאת, הנהג הישראלי לא ממש יכול לקנות למבורגיני או פרארי. גם בין היצרנים שכן מיוצגים כאן אי אפשר לקנות את הדגמים הכי יקרים והכי ספורטיביים שלהם, למעט יוצאים-מהכלל בודדים (פורשה, למשל). כך שלפחות מהבחינה הזו, כך חשבתי, מצבנו לא רע בכלל.
כך חשבתי, עד שהתחלתי לדפדף במודעות היד-שניה בסוף הגליון החדש של Fighters (שהביא לי בועז קורפל, חברי הטוב, כפרה. כבר הזכרתי אותו?). זה השלב בו הלב התחיל לכאוב.
רוכב ? הלב מתחיל לכאוב
מה דעתכם על R750 שנת 2000, ערוך ומוכן לקרב, המפקד? פייטר אמיתי, רק להניע ולתת גז. עם מושב קצרצר כזה שנמצא בזקפה תמידית, כידון גבוה, פיירינג קטנטן מלפנים, פנס כפול, צבע, הכל. מושקע בטירוף. והמחיר? 8,000 יורו. או CBR דגם 95', שילדת האריס, רזה וקרבי, בלי חתיכת מתכת מיותרת. 7,500 יורו וזה שלך. ההיצע ענק, המחירים גורמים לך לבכות.
ואם אתה בכל זאת רוצה לבנות כלי משלך, אופנוע-בסיס משומש יעלה לך בכלל גרושים, ואז אתה יכול לפנות לאחד מתוך עשרות סדנאות קטנות וגדולות שישמחו לבצע עבורך את העבודה, ברמה שלא תאומן. מה שבשבילך נראה סוף הדרך מהווה בשבילם משהו עלוב שהם לא היו רוצים לראות את חתימתם עליו. אל תתרגש משמות כמו Bimbos-Bikes – זה לא קשור לבימבו'ז במובן של קלי באנדי. בימבו זה הכינוי של בעל הבית, או משהו כזה.
בקיצור, שוק היד-שניה הוא זה שעושה את ההבדל, יחד עם ההיצע הענק לשיפורים. פשוט גן-עדן. אז אולי המצב אצלנו לא כזה טוב כמו שחשבתי, למרות הכל.
- * * *אבל הכי כיף לקלף. והכי הכי כיף זה לקלף את השכבה הקשה שנוצרת על פצעי שפשוף. הגלדים של פצעי-אספלט. ידיים למעלה כל מי שנהנה מלחטט סביב-סביב, למצוא את נקודת התורפה, להחדיר ציפורן, לתהות אם הגיע כבר הזמן לקלף, האם ללכת על זה… אנטיסיפ-פ-פ-פ-יישן. כבר שכחתי את התענוג הצרוף הזה. שנים שלא נפגשנו. עכשיו, בגלל פס-שמן אחד מיותר, והמעיל שלא היה עלי, יש לי ארבעה גלדים בצד שמאל (שניים ביד שמאל, אחד ברך שמאל, אחד קרסול שמאל), והרבה שעות-קילוף בעתיד הקרוב. ממממממממממ. או יסססססס.
וגם
הרשמה לדף הפייסבוק של הכRובלוג
עקבו אחר האינסטגרם של הכRובלוג
הרשמה לערוץ היו טיוב של הכRובלוג