בד"כ הוא רגיל לרכוב עם מוזיקה אך הפעם משהו אמר לו להקשיב למנוע במקום. והנה הם – רק הוא, האופנוע מדגם GS500 (עם השם "לייסי") וכבישי השפלה. שום דבר, גם לא מרפי, לא יהרוס לן את הרכיבה הזאת.
כתב: נוי אליניקוב
הכירו את לייסי – GS500 שלא נח
המנוע מפמפם בנועם בקצב של 100 קמ"ש, השדות פתוחים מסביב. תמיד אהבתי את הכביש הזה, אותה דרך ישנה מימים לפני כביש 4 הסמוך.
לייסי לא מתלוננת, ולמה שתתלונן? הרי רק לפני כמה ימים קיבלה מנה חדשה של שמן מנוע ומיטב הפילטרים האיכותיים. מגיעים לעיר – והפלא ופלא יש עוד 9 ק"מ עד לרגע הגדול, אז אני מחליט לשנות את הנתיב ולעבור בשכונה בה גדלתי. לראות את המרכזון הישן, הכבישים הצרים, אותם הרחובות המעלים נשכחות אשר הובילו אותי אל קו החוף הארוך.
הרכיבה האיטית לאורך החוף הזכירה לי שוב מדוע אני רוכב: לא בשביל המהירות או פרץ האדרנלין שזורם בדם, אלא בשביל החוויה, הרוח והנוף. מעין דרך חיים שנשכחה על ידי רבים מבני הגיל שלי לצערי.
מגיעים לחוף הרחוק ביותר, וכמו שעון בעודנו נכנסים לחניה, שעון האופנוע מראה 99999.9 ק"מ. אני עוצר את האופנוע ומתכונן לרגע האמת. בנסיעה איטית צפיתי איך השעון התאפס לו וחזר לאותם 00000 ק"מ בתוליים שלא נראו כבר 16 שנה.
מלא בגאווה בזקנה הקטנה שלי שהגיעה עד הלום, שיבחתי את היפנים על עבודתם הנפלאה ובניית האופנוע הזה, אשר הביא לי כל כך הרבה אושר וחוויות וחברים בשנתיים האחרונות, וזו רק ההתחלה.
וקצת לתוך הפן הטכני – GS500
100 אלף ק"מ על הכביש, 34 מתוכם עברו אצלי בשנתיים האחרונות. המנוע – מקורי. ב-90K נדרשה החלפה של שרשרת הטיימינג והמותחן. מעבר לזה – כיוון שסתומים כל 10K, טיפול קטן כל 5K וגדול כל 10K (כמו שמומלץ בדגמים הישנים. מדגמי 2001 ומעלה ממליצים לטפל כל 6K אך היות ושום דבר לא השתנה במנוע אני נשאר עם ההמלצה המקורית, מה גם – יותר נוח כשהמספרים עגולים משום מה).
מיסבי גלגל והיגוי הוחלפו. הסלילים עברו שיפוץ, הקלאץ' יכל להמשיך לעבוד אך כחלק מהתחזוקה המונעת הוחלף ב-95K. קויל אחד שרוף הוחלף בחלופי. בקרוב – גם הבולם האחורי (שזוועתי מיום יציאתו מהמפעל) יוחלף, כנ"ל גם הקפיצים הקדמיים (שעברו החלפת שמן לא מזמן).
ולסיכום?
אופנוע מאוד אמין, אגזוז שקט אך עם נוכחות. נוח בהרכבה, נוח בטיולים ארוכים, צריכת דלק של 1 ל-20, טווח של כ-400 ק"מ למיכל מלא (20 ליטר). גימור ברמה סבירהּ+ ושלדה מצוינת שתשרוד את האפוקליפסה. קרבורטורים רגישים לכיוון, מנוע שלא אוהב סל"ד גבוהה ובינינו גם לא תמצאו שום דבר אם תחפשו שם: זה לא אופנוע ספורטיבי, למרות הצביעה שמנסה לרמוז אחרת.
מצוין בתנועה עירונית ופקקים, לא מתלונן בכביש מהיר בשיוט נוח של 120-130 קמ"ש ועם רזרבות עקיפה ל-150-160 בלי שום בעיה. סוס עבודה, באמת ובאמת שסוס עבודה. המראה גדל עליי ולטעמי נראה פי כמה וכמה מרוב האופנועים מכוסי הפלסטיקות וצבעי הנאון המודרניים.
יש הרבה אופנועים שם בחוץ. יש גדולים וקטנים, מהירים וחזקים, יקרים וזולים, נוצצים ומבריקים. ולי? יש את האופנוע שלי, פשוט אופנוע. 2 גלגלים, מנוע, פיוז אחד וחיוך גדול, ובשבילי זה עובד מ-עו-ל-ה!
טורים נוספים של נוי:
פעם חיינו באמת – על הקשר בין אופנועים לאדם הקדמון
יש חיסרון משמעותי ברכיבה על נבלות (מלבד הדיסוננס הקוגניטיבי שגורם לך לחשוב שאתה עף על החיים עם העגלה החורקת) והוא –
אתה פשוט לא יכול לשדוד בנקים!
כאילו, אתה יכול להיכנס לבנק חמוש בחליפת האיומים מכף רגל ועד ראש
אבל כולם יגידו – "אה!! זו העז של טונדרה בחוץ!"
נחמד והכל.. (לא בציניות, זה באמת נחמד לדעתי)
אבל כיוון שסתומים כל 10K ק"מ?? קצת סיוט לא? מי שלא מכונאי של עצמו ייאלץ להיפרד מלא מעט כסף כדי לתחזק דבר כזה. (זה בערך כל שנה-שנה וחצי להיכנס לכיוון שסתומים)
בשנת 93 למדתי נהיגה על gs500 ובתור ילד בן 18 לא ממש התחברתי לכלי הזה שהתקשתי לתפעל אותו בטסט. לימים הכלי הזה הפך להיות שלא בצדק אחד הכלים השנואים עלי רק בגלל שנכשלתי איתו בטסטים..
זה סוס עבודה אמין ורגוע שמחזיר לתקופה מלאת נוסטלגיה שלא תחזור.
האופנוע הראשון שלי(וגם השני)!! אהבתי אותו מאוד …:-)
אבל כמו אהבה ראשונה, זה נחמד להיזכר ולהתענג על הזיכרון… לא מאמין שיכולתי לחיות איתה היום.
לשחר – סדר גודל עבודה של 400-500 ש"ח, לפעם בשנה זה ממש לא ביג דיל. ככה זה עם כלים ישנים. מה גם שזו עבודה לא כזו מסובכת ולמי שיש את הכלים ושימסים מקוריים יוכל לעשות זאת בבית.
לקסד – משעשע. אל תקרא לאופנוע נבלה עד שלא ראית פנים אל פנים. ק"מ גבוהה לא אומר שהאופנוע הולך להתפרק מחר.
טל – לגמרי יכול להבין. אחת הסיבות העיקריות שאני רוכב על האופנוע הזה זה התקציב (סטודנט והכל). כן, הסנטימנט בשמיים אבל זה לא אומר שבהנתן תקציב גדול יותר לא אשמח להעמיד משהו בנוסח ה-SV650 במקומה בחניה.
נוי.
it takes 1 2 know 1
אני רוכב על נבלה בעצמי.
וגם. לאחרונה. כמו זקן בן שמונים גם אני רוכב ברחובות תל הביב בשכונה בה גדלתי, וזוכר מה היה לפני כל הזרג*ם שתפחו להם פתאום 🙂