משב רוח הנדסי מרענן או אופנוע דוקאטי שהושחת לשווא? אין באמת דרך לתאר את היצירה שלפניכם מלבד כ-"אופנוע שכל כולו נבנה לצורכי הוכחת יכולות". מה שבטוח, יש כאן פרוייקט מרתק ומסקרן כל חובב דו גלגלי.
כשהוא מבוסס על אופנוע דוקאטי מונסטר מסדנתו הדי מופרעת של ג'יאני פלגרינו (Gianni Pelegrino), הוצג ה-ZeroUno בכתום-כחול מזעזעים בתערוכת אינטרמוט שנערכה בתחילת אוקטובר 2018 בעיר קלן בגרמניה. האופנוע הוצג במסגרת ה-AMD – "אליפות העולם לאופנועי קאסטום", שנערכה במקום בחסות חברת הצמיגים Avon.
תהיות ושאלות
בעבור ג'יאני, בונה אופנועים איטלקי שהתפרסם בעיקר כבונה אופנועי סטריטפייטרס גדולים ואכזריים למראה, ה-ZeroUno נועד בעיקר להדגים את הפתיחות המחשבתית, המקוריות ויכולת מציאת הפתרונות. האופנוע, שהתחרה בקטגורית ה-FreeStyle בתחרות, ממש לא מבטיח יכולות דינאמיות טובות יותר ושונות ממה שאנו מכירים בעולם הדו גלגלי. הוא פשוט חסר יתרונות ברורים על הקיים.
אם כך, מדוע הושקעה בו עבודה כה רבה? בעיקר כדי להראות את היכולות הנדסיות הגבוהות של הבונה, ותשומת הלב שהושקעה כדי למצוא אלטרנטיבות, גם אם לא מחויבות המציאות, לחלק מההגדרות הבסיסיות של מה שאנו רואים כ"אופנוע". וזה בדיוק מה שתפס אותי בפרויקט הייחודי הנ"ל.
החזית מאחור. הזנב? מלפנים
אם תתעלמו לרגע מבחירת הצבעים שנועדה בעיקר למשוך תשומת לב, תגלו כמה וכמה פריטים מיוחדים שיוצרים בעצם אופנוע "הפוך". נתחיל בבסיס, שם נמצא דוקאטי מונסטר 600 שנת 1998 שרוב חלקיו נוסרו ושונו כדי להתאים לצורכי הפרויקט.
בחזית הותקנו זוג זרועות קשיחות, ללא שיכוך כלל, שעוצבו כדי להראות כמו המשך ישירות של מסבך הצינורות העגולים המוכרים כל כך משילדת המונסטר המקורית. בצד הזרוע השמאלית המובילה אל הגלגלי הקדמי, תמצאו את השרשראות ברוחב 6 מ"מ, המובילות את כוח המנוע קדימה. כן, זהו אופנוע בעל הנעה קדמית בלבד.
ההיגוי עצמו הוא אחורי, כשראש ההיגוי המקורי נחתך מן השלדה והורכב בה מאחור. כל הזזה של הכידון הרחב מלפנים מתורגמת באמצעות מערכת מנופים ומיסבים כדוריים, להפניה לכיוון הנגדי של זוג הגלגלים האחוריים. אלו האחרונים הורכבו זה לצד זה, ובכך מאפשרים את הפניית האופנוע לכיוון הרצוי. זווית הצידוד של הגלגלים הינה 20 מעלות לכל צד.
הקרבורטורים הוזזו לקדמת האופנוע, היכן שהיה בעבר ראש ההיגוי של השלדה, וזאת כדי לאפשר מעבר נוח של מנופי ההיגוי, אחורנית. זוג פילטרים פתוחים הוצבו לראווה הקופסה הקטנה המהווה את מיכל הדלק.
החישוק הקדמי, שמקבל את כוח המנוע ומתפקד כאחורי, הינו ברוחב 4.5 אינץ' והוא הגיע מחלקו האחורי של המונסטר המקורי. לפיכך, הוא הולבש בצמיג ברוחב 160 של Mitas מדגם Sport Force. החישוקים האחוריים זכו לזוג צמיגים שמיועדים בדרך כלל לחלקו הקדמי של האופנוע, ברוחב 120 (גם הם של Mitas).
מעניין מבפנים
מאחר והאופנוע לא אמור באמת לנוע בדרכים ובכבישים הציבוריים, ומאחר והיה רצון להראות ככל האפשר את דרכי הולכת הכוח קדימה ואת המנופים המובילים את ההיגוי אחורה, הוחלט לצייד את האופנוע במיכל דלק קטנטן בנפח 1.7 ליטרים, שלא יסתיר את המערכות המכאניות.
המושב עצמו יוצר בעבודת יד על ידי Andrea Greggio. פנס הלוגן קטן הוצב בצורה אסימטרית בחזית האופנוע במקום הפנס העגול המפורסם של המונסטר. מערכת החשמל כולה הוחלפה באחת שיוצרה בידי ג'יאני בעצמו. צינורות הבלמים יוצרו גם הם בעבודת יד, מנחושת כשמלפנים ומאחור הותקנו קליפרים של ברמבו מסדרת ה-Gold בעלי 4 בוכנות כל אחד. זוג אגרופנים צבועים מעטרים את תושבות הרגליות, אולי כמזכרת מתחום הסטריטפייטרס בו מתמחה ג'יאני.
כאמור, האופנוע לא בא להעניק שום יתרון מיוחד והוא לא בהכרח נע ומתנהג טוב יותר מהמוכר לנו, אבל הוא בהחלט סיקרן וריתק מבקרים בתערוכה. מה דעתכם?
גלריה
ובאותו נושא:
הוא לא רוכב מהר, הוא טס נמוך: אופנוע הספיטפייר משווייץ
פרויקט הוקרה מבוסס על ב.מ.וו R9T מ-BOS
מוטו גוצי רדיקלי: 160 כוחות סוס באופנוע עם קירור אוויר