עם האופנוע בפצאל

חוגג עם האופנוע עשור שנים יחדיו

יואב רכש לפני 10 שנים אופנוע סוזוקי SV650 משומש. במפתיע (או שלא?), הוא עדיין עם האופנוע האהוב. והסוף ביניהם? לא נראה באופק…

כתב: יואב בושמי

היום לפני 10 שנים קמתי ליום שישי גשום בערך כמו היום, נכנסתי לאולם התצוגה של מטרו תושיה, "שמתי את הצ'ק" וירדתי אל המוסך שבו חיכה לי הפרטנר שלי לעשור הקרוב. סוזוקי SV650 משומש. והדבר הראשון שעשיתי היה להוציא את משתיק הדציבלים מדוד ה-Arrow שלו כדי שאוכל סוף סוף להתענג על צליל ה-V-Twin שלו שאני כ"כ אוהב. סאונד של גדול. דוקאטי רק בזול.

להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט

וזאת הייתה אחלה החלטה. או השקעה, תלוי איך תסתכלו על זה. כי להחזיק אופנוע בישראל זה לא פשוט, וזאת בהחלט השקעה שאין לה סוף אם אתה באמת אוהב את זה. בעצת חבר שכבר אז היה לו אחד משלו, החלטתי לשבור חיסכון ולקנות את האופנוע השני שלי Ever, אבל אחד שאפשר לעמוד ולהגיד "וואלה…סוף סוף כלי נורמלי". זה היה ב-2009 כן?
זה בטח הגיע לי אחרי חצי שנה שהלכתי ברגל לכל מיני מקומות אחרי שהאופנוע הראשון שלי, קאוואסקי GPZ500 שנת 94 חבוט ועייף, נגנב בערב סוכות ולא נמצא מעולם.
אני עדיין מאחל יסורים קשים ואיטיים למי שגנב לי אותו.

עכשיו רגע, בואו לא נתפייט. לא קראתי לו בשם ולא הצמדתי לו כינוי. אני גם לא יכול להגיד שכל שישי ישבתי ומירקתי אותו בסבון ומברשת שיניים. היו ימים שהוא עמד בגשם בגלל העצלנות שלי, ונשרף בשמש בשבת כי…נו…העצלנות שלי.

שיעור עם האופנוע בהחלקות גלגל

הוא לא היה "הוא" או "היא" כמו שדוקטור Rossi טוען שחייב להיות. הוא היה יותר כמו IT. כמו כלב נאמן או בעצם…סוס.
הבאס הרגוע שלו היה מרגיע לי את המוח בשיוט נינוח והמנוע המצויין שלו מאפשר לך לרכב על המומנט ולא על פיצוצי הספק פסיכיים שיכולים לשגר אותך לתוך הפגוש או המעקה הקרוב אליך.
אבל עדיין, כשהקללות עפות בקסדה והלחץ דם עולה בשדה קרב היומי והקיומי על כבישי תל אביב, הוא הופך לסוס מלחמה בסחיטת גז, ומשאיר לך את הצרות מאחור וכל חתיכת אספלט מבריקה וחלקה (ויש הרבה כאלה) הופכת לשיעור בהחלקות גלגל.

ומה עוברים בעשור? עברנו כמה וכמה מקומות עבודה. שרדנו כמה מערכות יחסים כשבאחת הוא היה הצלע השלישית, אינטגרלית לחלוטין – דייטים, מסיבות, סרטים וגם "סרטים", הרבה "סרטים".
עשינו מילואים, העמסנו את התיק 90 ליטר שלי בקניות עד שהתפקע כעניין שבשיגרה. הגענו להופעות, לחתונות, גם ללוויות… עלינו לצפון עד כמעט בירנית. הגענו לאילת. ים המלח ומצדה. רכבנו על הצד בנחשונים, כוכב יאיר, המגרש בקיבוץ גלויות, יס פלנט ראשל"צ ומסלול פצאל. שדה תימן אתה נקסט!
אולי לא הסכין הכי חד במטבח בשביל אקשן מסלול בסל"ד גבוה אבל הוא נותן, מאפשר…עד שנמאס לו. כי זה שיושב עליו מלמעלה חושב שהוא סופרבייק.

לשנינו קשה לקום בבוקר

ואז מתחילים השיפורים. במשך השנים הוא התחטב והוריד במשקל, חיזק נקודות חלשות, קיבל קצת מתנות שוות מחו"ל בתחתית של המזוודה שהרימו לו את הביטחון, קצת סיליקון ובוטוקס פה ושם, אבל בטוב טעם כן?
והיום יחסית לגילו הוא מתפקד בצורה מרשימה. אחרי הכל קיבלתי אותו עם 2000 ק"מ על השעון והיום הוא עם 82,000 ק"מ!
הייתי בן 29 והיום 39, התבגרנו ביחד, ועל שנינו רואים את סימני הזמן. קצת קמטים/שריטות בזויות, קצת שיער לבן/צבע דהוי פה ושם. לשנינו קשה לקום בבוקר.
ושנה אחרי שנה הוא הוכחה ניצחת שכשהיפנים מחליטים ליצור מכונה נטולת בולשיט ופשוטה, זה קסם של דבר. חף מתקלות מעצבנות שאצל יצרנים אחרים מתייגים את זה כאופי. תמיד מוכן לקרב ומניע בנגיעה. מוכנות ופשטות שהיא שקט נפשי, ותאמינו לי שזה שווה הרבה.

הרגעים הקשים והרגעים הכי טובים

הרגעים הכי קשים? לשמוע את ה"כחחחחח…" של המתכת שלו מתגרדת באספלט והתנפצות הפלסטיקה שלו לחתיכות. לראות אותו מרוח על הכביש כמו כלב דרוס, מגיר שמן/דלק. ולמי איכפת עכשיו שהברכיים מדממות והאצבע שבורה. איך אני מרים אותו?!

הרגעים הכי טובים? כשהוא עזר לי להציל את המצב. להביא אותי בחתיכה אחת, מהר ובלי תקלות כדי להביא קצת אור למי שחשוך לו. כשהוא הביא אותי לתחושות עילוי במסלול פצאל באחת הרכיבות הכי טובות שהיו לי עליו. סוס מלחמה כבר אמרתי?

ורגעים של כמיהה: כשאתה בשלילה של 60 יום שמרגישים כמו 60 שנה, סופר את הימים לאחור כדי להניע ולנסוע.
כשהנעתי אותו אחרי 5 חודשים שהוא היה מושבת עם מנוע בחוץ בגלל מיסב גיר שהתפרק בגלל מתיחת שרשרת לא נכונה (תוצאה של דבקות חסרת גמישות במה שכתוב בספר ולא במה שהגיוני)
אחרי 5 חודשים שאתה רוכב על 50 סמ"ק וכמעט נדרס למוות מאדיבות היתר של הנהגים בישראל, להוסיף עוד צילינדר ו 600 סמ"ק למשוואה זו חוויה מתקנת.

יש יפים ממנו

"אתה עדיין עם ה-SV? למה אתה לא מחליף אותו?" חבל שאין לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה 🙂 בתכלס? לא ממש יכולתי, קצת כבד הקטע הזה של לקנות אופנוע אחר/חדש עכשיו. אבל בעיקר ואולי בעצם, אני לא ממש רוצה. מי יכול למכור לי את השקט הנפשי הזה של לדעת מה קורה עם כל בורג שיש שם בפנים? בעשור הזה אף אחד לא טיפל בו חוץ ממני, אף אחד לא קילקל או הרס או סתם הזין איזשהו ספק לגבי מה שקורה שם בתוך הערימת ברזלים הזאת.

יש יפים ממנו, חזקים ממנו, מתוחכמים ממנו עם כל מיני תכשיטים ובלינג בלינג אבל אין לזה סוף. כמות השיעורים שלמדתי איתו על רכיבה ועל תחזוקה היא עצומה. עשיתי הרבה טעויות והוא הגיב בסלחנות, כשהגזמתי הוא נתן לי להזיע. צודק…זה עלי. אבל כל טיפת TLC שהרעפתי עליו, חזרה אלי בענק. כי בסופו של דבר, לחיות עם הדבר הזה יום יום, שנה אחר שנה, זה סוג של זוגיות. צריך להשקיע, להתחשב, להפתיע! לקלוט בחצי אוזן איזה שינוי בטון, בסאונד. איזושהי כבדות בתזוזה, עייפות חומר, כשחסר קצת אויר. ועובדה: בינתיים – זו הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי.

מזל טוב סוס שחור וזקן. אתה חבר על (מיכל) מלא.

עוד על הסוזוקי SV650:

הממזר הקטן: פרויקט על SV650 מככב בתחרות בין סדנאות

תערוכת EICMA 2017: גרסת קפה רייסר לסוזוקי SV650

קרב צרפתי בין סדנאות: סוזוקי SV650R

אירועי השקת הסוזוקי SV650 בישראל

חוגג עם האופנוע עשור שנים יחדיו

ראיון בחדשות אוברדרייב על ה-SV650

מודעות פרסומת

7 תגובות

  1. טל קורן

    אחלה כתיבה , בדיוק אתמול גיליתי שמינימום החלפת ידיים בדוקאטי היפרמוטארד הנפלא מהדור האחרון הוא יד בשנה (יענו אופנוע מ2014 לא יהיה מוגזם אם יהיה גם יד שישית).
    מסקנה שחלק מסוד האהבה לסוס הוא הפשטות והנאמנות (אמינות).

  2. ארז

    אהבתי מאוד ונהנתי
    סיפור אנושי עם כתיבה אנושית
    בלי מאמצי יתר של הגיגים בלויים.
    הסיפור האנושי שלא תמיד חייב להיות הכי אסטטי אלא הכי רגיל ושגרתי.
    תודה שסיפרת.

  3. אורן

    האם יצא לך לרכב על ה SV החדש ?
    אם כן, איך הוא בהשוואה לסוס הנאמן שלך ?

  4. יואב

    תודה חברים! שמח לראות שנהניתם. אורן – לא יצא לי לרכוב על ה SV החדש. אני מניח שהוא קצת התקדם ברוח הזמן בהשוואה למודל שלי עם עידכונים מתבקשים ו-ABS וכו'. אבל בהחלט יכול להיות מעניין 🙂

  5. אורן

    תודה.
    בבקשה תעשה נסיעת מבחן על הישן ותשווה לחדש
    אני בדיוק בדילמה את מי מהם לקנות 🙂

השאר תגובה