הקסם שברכיבת אופנוע בלילה

כשאתה רוכב עם אופנוע בלילה יש כמה סוגים של אורות המלווים אותך. אלומת האור של האופנוע המאירה קדימה ולצידי הכביש. אורות יישובים המנצנצים באפילה ואין לך מושג כמה קרובים או רחוקים הם. אורות בלם אחורי של האופנוע שלפניך. אור של חושך כשמגיעים לחנייה וכל החברים מכבים את הכלים הרועשים.

כתב: עמוס ברעם

כשאתה רוכב בלילה יש כמה סוגים של רעש המתחברים אליך. האופנוע שלך. השיירה כולה. והרעש של השקט כשכל החברים מדוממים את הכלים הרועשים.
בשל האירועים לעיל היה לי ברור שהיה מה שיהיה, את טיול הלילה אני לא אפספס. ולמרות שאך באותו שישי חזרתי מאותו אזור, לאחר טיול יומיים של מועדון HONDA, אחרי רכיבה בטמפ' ממוצעת של 40 מעלות, על הרגעים הקטנים האלה אני לא אוותר.

רכיבת אופנוע בלילה – מחייבת ערנות

שיירת האופנועים הגדולה שעטה על פני נקודת המפגש ברמת-ישי של הצפוניים בדיוק בשעה 20:15. היינו כ-10 בערך אבל לנו היה יתרון. הן המוביל (זיו פרדימן) והן המאסף ( רונן אלמוג) היו איתנו. השמש בדיוק שקעה לה ואורות האופנועים המיוחדים כל כך, החלו לחלוף על פנינו. לחלוף מבלי להפסיק. רק כשהרמזור בצומת הקרוב לתחנת האוטובוס בה היינו התחלף לאדום הצטרפנו לשיירה.

הנקודה הראשונה "הר הקפיצה" שבנצרת. הרכיבה בלילה מחייבת ערנות, התנהגות והתנהלות אחרת מזו לאור יום. הלילה סלחן פחות. האפילה מתעתעת בנו ואומדן המרחקים באופק אינו קיים. גם האופק לא.

תכף תהפוך למושלמת

אנחנו ממשיכים על כביש 75 ופונים ל73. חולפים על פני נהלל, רמת-דוד, שריד ו גניגר. הריחות העולים בלילה עוטפים אותך מכל מקום אפשרי, פיצוי על החוסר בתמונה. הטמפ' עדיין חמימה. תיכף היא תהפוך מושלמת.

אנחנו מגיעים לצומת תל-עדשים ופונים על 60 לכיוון נצרת. מראה הכביש המתעקל על שלל אורותיו במעלה ההר מרהיב. מימין לציר עליו אנחנו רוכבים בתוך תנועה ערנית, אורות יישובים מרוחקים, דבורייה, כפר-תבור ועוד, נראים בגלל העלטה, קרובים מאוד.

ישו קפץ מההר

אנחנו סובבים את הכיכר העצומה בכניסה לעיר, חוזרים מעט בציר ועולים את ההר, הנקרא גם הר קדומים. 400 מטר בלילה שווים טמפ' נעימה ואוויר נפלא. אורות העיר נצרת, עמק יזרעאל והר תבור, נפרסים מולנו ובתוך שקט הלילה הזה. מדברים אל כל אחד מאיתנו וכל אחד מאיתנו לוקח עימו סיפור אחר. את הסיפור שישו קפץ מההר אל העמק כשנמלט ממבקשי נפשו, כולנו לקחנו כאחד.

את דרך נוף בית קשת רכבנו אין ספור פעמים ביום. לרכוב אותה בלילה זה כבר סיפור אחר. שיירת אורות ורעש האופנועים הבלתי נגמרת חותכת את היער ולבטח מפריעה את מנוחת הגרים בה. זיו עוצר אותנו בנקודת תצפית אשר לא רואים כלום ממנה, אלא אורות באופק. שם זה כפר תבור. שם זו דבורייה. ואנחנו מהנהנים כמאשרים ונהנים מהעוצמה של השינויים הקיצוניים. אור וחושך. רעש ושקט. קפה ותה.

עם אופנוע בלילה ולא לבד

אנחנו לא לבד בדרך הנוף, ולאורך הכביש פזורים מטיילים שניצלו כהלכה את סוף השבוע הארוך שבפתח ותפסו מקום על אוהליהם, חבריהם וילדיהם. הרכיבה, מחדדת כל חוש אפשרי. חלק מהכביש אינו סלול.

בצומת השומר אנחנו עולים 65 צפון לכיוון ראש-פינה. 200 מטר הוא אומר, ל"זולה של בן" מהחניון אליו הגענו כשאנחנו חוצים את סמטאות העיירה המנומנמת. אנחנו מדדים אחריו ומגיעים לבריכת מים בתוף וואדי ראש-פינה, מקשיבים לסיפור הנפלא על המקום ועל "בן אורן" יליד המושבה, שסיפור חייו שזור במקום, המסופר ברגישות על ידי זיו.

רכיבת אופנוע בלילה

סוף הלילה

השעה כבר מתקרבת לחצות. על האירוע מעיב לפתע עדכון בדבר נפילה של אופנוע בכניסה המובילה לחניון במהירות אפס, עליו זוג ועל פציעתה של בת הזוג ופינוייה באמבולנס לבית החולים. מכאן בשמי ובשם כולנו שלוחות איחולי החלמה מהירה ובריאות לבת זוגו של החבר.

מצב הרוח קצת ירוד. אנחנו עולים לצפת, כובשים את תחנת הדלק ובעצם מכריזים על סוף הלילה. מכאן אחרי מנוחה קלה אנחנו ממשיכים קצת יחד לכיוון אחיהוד וכל אחד ממריא לכל הרוחות.

אנחנו רוכבים כלהקה ועלינו להמשיך ולשמור על כללי הזהירות המקובלים והנהוגים גם לאחר שחבשנו את הכובע על הראש והפכנו לסופר-מן. במיוחד בלילה. במיוחד בקבוצה. במיוחד כל הזמן.

גמור ומבסוט

נהניתי מאוד מחוויית החושים המיוחדת הזו. הגעתי הבייתה בערך ב-02:30, לאחר שעצרתי, ועצרתי, ועצרתי בדרך. ההרגשה הייתה שכלל לא אכפת לי להמשיך לישון על האופנוע מתחת לבית. הגעתי גמור. מבסוט.

תודות לנושאים בנטל. למתנדבים בלילה. החלמה מהירה לפצועה. רכיבות בטוחות ומהנות וחג שמח.

עוד טורים של עמוס:

כביש 10 זה כמו מגנט

לפעמים הדרכים חשובות יותר מהיעד

אם לא היו מנותקים, היו הורגים אותנו קצת פחות

קל לא לאהוב אותנו

ההחלטה נפלה מזמן: אפריקה טווין

מודעות פרסומת

השאר תגובה