אהבה לרכיבה וחיי הנישואין

יש בשושני אהבה לרכיבה. אבל לפעמים, לא עלינו, יש התנגשות טיטאנים שיכולה להכאיב. בין התשוקה לרכיבה לבין בת הזוג שאינה מבינה את השיגעון.

כתב: רן שושני

"למה אתה נוסע מכאן?" שואלת זוגתי שתחייה.

לנשואים שבניינו ברורה המשמעות המסוכנת של השאלה וחשיבות בחירת התשובה הנכונה.

למען הרווקים ארחיב: אין זה שיקירתך מתעניינת באמת, למה בחרת בדרך זו אחרת. השאלה אינה אלה ביקורת נסתרת על דרך הבחירה העוטפת בתוכה גם פרשנות אישית, ואי הסכמה כללית לגבי דרך התנהלותך בחודש וחצי האחרון. ברור שתשובה לא נכונה עלולה להצית פתיל שהדיי הפיצוץ יגיעו עד למישור החוף, ויקבעו את כמות המשקעים שירדו בעשור הבא. גם לעיתוי החודשי, צריכה להיות מוקדשת מחשבה מכרעת!

בהתחלה כשאשתי עדיין הייתה חדשה בירושלים, הייתי מסתפק באומרי " יש כאן קיצור דרך שרציתי שתלמדי". לקח לה בדיוק חצי שנה להבין שלא כצעקתה. אחר כך הייתי אומר "מהדרך השנייה יש כרגע יותר תנועה אז מכאן פשוט יותר מהר" גם תירוץ זה לא החזיק הרבה. כמו "זמן תזמון הרמזורים עדיף מכאן" או "על מנת שלא לפגוע בנדידת הציפורים השנתית" כבר לא עבד.

לאחרונה פיתחתי מנהג לגלגל עיניים ולהמהם משהו בלתי ברור ולקוות לטוב. אבל כאחד שנישא במודע לג'ינג'ית דעתנית ופולנייה (רק רבע לטענתה) אני יודע, שגם ימי התירוץ הזה ספורים.

חשבתי לי זאת בדרך מהעבודה לבית היום בשבת שטופת השמש. זו שנפלה עלינו ללא התראה מוקדמת וגרמה לכל הירושלמים שנעלמו בבתים בחודש וחצי האחרונים לצאת החוצה. הסיבות רבות ומגוונות אבל העיקריות שבהם רומזות משהו עלי. הסיבה הראשונה
והעיקרית היא שאני אוהב לרכוב, נקודה!

בשבילי הרכיבה היא לא רק הדרך הקצרה מנקודה א' לנקודה ב' – להיפך!

על מנת להעצים את חווית הרכיבה, אני בורר לי את סוג המוזיקה המועדפת עלי,
את החברה ברכב, וכמובן שאת הנוף. הנוף עצמו מורכב כמובן מהשכונות היפיפיות של ירושלים, אבל גם מהנוף המשתנה של האנשים והמכוניות. ואני אף פעם לא מתכנן מראש את דרך הנסיעה  אלה פועל על פי החלטות רגעיות שונות ובלתי מוסברות.

בכל נסיעה בדרך חדשה או כזאת שלא ביקרתי בה הרבה זמן, קיים הסיכוי לגלות רכב זר חדש או לא מוכר, הפתעה מוטורית מעניינת, או מציאה נחמדה כזו או אחרת. אני נהנה להיכנס לרחובות לא מוכרים "ללכת לאיבוד, ולמצוא את עצמי מחדש" נהנה מהחידוש מהריגוש.

סופי הווספה כבר רגילה למצוא את עצמה במקומות הכי מפתיעים והכי מרגשים בירושלים.  כשאני רוכב עליה אינני חייב הסבר לאיש, ולכן לזמן או למרחק אין ממש משמעות עבורי. אני יכול למצוא עצמי עולה לרכיבה ללא תוכנית מוגדרת ולחזור הביתה אחרי שעתיים שלוש לאחר שביקרתי בכל הכבישים המשניים וגם על אלה מדרגה שלישית ויותר. מבלי לזכור כיצד הגעתי, מאיפה ולאן, שלא כדברי המקורות-"דע מאין באת ולאן אתה הולך"…

עכשיו נסו לדמיין אותי מסביר זאת לאישה שאיתי, שממהרת הביתה למשימות ולמטלות של החיים.