תמיד אהבתי ראלי. נמשכתי לספורט הזה בגלל המוטוריקה שתמיד אהבתי, וספציפית בגלל האתגר שמעורב במרוץ שטח מפרך שנמשך ימים ארוכים וכולל גם ניווט. אבל כמו שאומרים הגעתי בגלל הספורט – נשארתי בגלל האנשים.
כתב: שמוליק פאוסט
השנה יצאה ליוון המשלחת הישראלית הגדולה ביותר שיצאה אי פעם לראלי בינלאומי עד כמה שידוע לי, כ-20 (!) צוותים, 15 אופנוענים ו-5 רכבי "סייד-ביי-סייד", כבשו את ה"ביוואק" ("מחנה" בצרפתית ובעיקר בשפה של אנשי ראלי עילאיים ומתנשאים שרוצים להזכיר לכם שהם "אנשי ראלי" 🙂 ), את המסלול ואפילו את הפודיום היווני, עם כל המשתמע מכך. מה אני אגיד לכם? במילה אחת: תענוג. בשתי מילים: תענוג צרוף. בלי להכנס לפוליטיקה, הכיבוש, לפחות במקרה הזה – לא משחית.
ראלי הוא לא ספורט קבוצתי בהגדרה. יש קבוצות שמתחרות בראלי אבל אין עד כמה שידוע לי ניקוד לקבוצה אלא רק למתחרה או צוות יחיד. מעבר לזה יש בו את כל המרכיבים שאמורים להפוך אותו לספורט אגואיסטי, אכזרי ואגרסיבי. הוא קשוח, מתיש, ארוך, מסובך לוגיסטית ויקר ביחס למרוצי שטח אחרים.
ראלי – ספורט חברי וכמעט קבוצתי
אם זה נראה לכם מבאס ומעצבן להכשל במרוץ שאורך כמה שעות ועולה כמה מאות שקלים, נסו לדמיין את מידת העצבים במקרה דומה במרוץ שאורך ש-ב-ו-ע ועולה במקרה הטוב כמה אלפים? רמת האגואיסטיות הייתה אמורה להיות גבוהה במיוחד, אבל כמו שכבר כתבתי בעבר – לפחות ברמה בה אני מסתובב וכמו שזה נראה גם ברמות הגבוהות ביותר – מדובר בספורט "חברי" יחסית וכמעט "קבוצתי" בו כל המתחרים כאילו חברים באותה הקבוצה. עכשיו דמיינו את הקבוצתיות כשמדובר ב-20 ישראלים במרוץ של מעל מאתיים מתחרים מכל העולם.
עזרה לוגיסטית למי שצריך? בטח. מתחלקים ברכב מחר? בודאי! עזרה טכנית בתקלות במחנה? ברור. עזרה על המסלול למתקשים? כל הזמן. האגדה מספרת על 3 חברים שלקחו את הרעיון הקבוצתי לרמה אחרת ורכבו כמעט את כל הראלי ביחד – מסוף היום השני ועד סוף היום השביעי – מעל 1500 ק"מ של "גיבוש" מוטורי מפרך ומתיש (השנה נראה שיותר מתמיד) ואם זה לא מספיק על פי אותה האגדה הם גם פתחו גמ"ח עזרה למתחרים אחרים שמתקשים במעברי מים בעייתיים ועליות קשות. כיף לראות, ועוד יותר כיף להיות חלק מקבוצה כזאת!
אחראי לשילוח חצי מהמשלחת
לא אזכיר הפעם את כל השמות של המתחרים וגם לא את כל ההישגים (המרשימים בטירוף!) בעיקר כי הפעם יותר מתמיד – זה כמעט בלתי אפשרי לכתוב כאן על כולם. כן אני רוצה להזכיר את מי שאחראי לדעתי יותר מכל אחד אחר לעובדה שיש הפעם כ"כ הרבה שמות עד שאי אפשר להזכיר את כולם – רז היימן.
עזבו רגע את האיש והאגדה וההישגים המפוארים שלו בתחום – גם הרשימה הזו ארוכה מכדי לפרט אותה בפוסט אחד… אני רוצה דווקא להתמקד במה שקשור לראלי הזה באופן ספציפי. רז אחראי לשילוח של יותר מחצי מהמשלחת לאירוע דרך חברת "ראלי-טריפ" שבבעלותו (בתשלום כמובן), ונכון שלא כל הישראלים במשלחת העצומה הזו הגיעו איתו או בעזרת ראלי-טריפ – אבל אין לי ספק שהוא יכול לרשום לעצמו בגאווה את ההישג הזה כי גם מי שלא הגיע ישירות איתו – כנראה שלא היה שם בלעדיו.
מתחרה אידיוט
כבר שנים שרז דוחף "בקהילה" את האירוע הספציפי הזה (אם כי הוא לא לבד, ומי שאני מדבר עליו יודע – ד.ו.) ומארגן משלחות מאורגנות ומתוקתקות החל משילוח הכלים, כולל הביורקרטיה הכרוכה בהשתתפות והעברת האופנוע, דרך הטיסה, המלון והלוגיסטיקה במקום, ועד עזרה מול המארגנים. רז דואג ל-ה-כ-ל. גם הרבה מעבר לשירות שחברת ראלי-טריפ מציעה, ברמה כזאת שבאחת השנים כשהוא לא התחרה רז נסע לילה שלם בטנדר מקומי להביא מההרים אופנוע שאיזה מתחרה אידיוט השאיר שם, רק כדי שאותו אידיוט יוכל לישון במה שנשאר לו מהלילה ולזנק ביום המחרת…
עם השנים המשלחות גדלו עד שהשנה הוא הוציא 2 מכולות עם 5 (!) "מאבריקים" ו-6 אופנועים – משלחת מכובדת בפני עצמה. ונכון – זה עסק – וברור שעסק ידאג ללקוחותיו, אבל גם לעסקים מגיע פרגון כשהם אחראים אפילו בחלק לנוכחות ישראלית מרשימה כל-כך באירוע נפלא שכזה. מה שיותר דורש פרגון זו העובדה שנראה שרז לא כ"כ מבדיל בין מי שהגיע דרכו לבין מי שלא. מבחינתו כל ישראלי באירוע הוא חלק מהקבוצה והוא יהיה הראשון להושיט לו יד ולעזור בכל מה שצריך. בדוק.
גילוי נאות
גילוי נאות וחשוב – אני משוחד. פעמיים אני משוחד. גם כי אני אותו אידיוט שהשאיר את האופנוע בהרים וזכה לזנק למחרת (בערך, סיפור ארוך…) רק בזכות האכפתיות של רז, וגם כי הפעם רז הביא אותי איתו ליוון כצלם של ראלי-טריפ. ועדיין כדאי לכם להקשיב לי, וגם הפעם – פעמיים. פעם אחת כי כרגיל אצל רז – הגעתי על חשבון ראלי-טריפ אבל לא רק עבור מי שהגיע דרך החברה אלא עבור כל הישראלים שהשתתפו באירוע ללא תמורה (אם זה לא מדגים על מי מדובר אני לא יודע מה כן), ופעם שניה כי גם בפעמים הקודמות בהן יצאתי לאירוע כמתחרה השתמשתי בשירותי "ראלי-טריפ", גם באירוע השנה הייתי אמור לצאת בעזרתו, והכי חשוב – אני מקווה שגם בפעמים הבאות. רק שיהיה בקרוב!
אז קבלו קצת תמונות מהאירוע המשוגע הזה, אני מתנצל מראש בפני מי שלא מופיע אבל אתם מוזמנים לחפש באלבום המלא שבקישור המצורף.
אז יאללה – יאמאס! ("לחיים" ביוונית, שלא תשכחו בטעות שהייתי ביוון)
וכל מי שרק חושב שאולי הוא בעניין – מומלץ לפנות ל-ראלי טריפ
גלריה (טעימה קטנה. השאר בקישור)
עוד טקסטים של שמוליק פאוסט
חווית רכיבה והדרכה אישית על אופנוע מסלול (וידאו)