שנת 2021 הייתה קשוחה עבורי באופן אישי. המון חוויות, אבל חלקן שליליות ונובעות מאחת קשה. סיכום אישי פומבי.
ממשיך במסורת
זו הפעם הרביעית ברציפות שאני מתזמן את היום האחרון של לוח השנה, כדי לסכם את האירועים והחוויות מהשנה שחלפה. אבל יש זוג בעיות שאותן לא לקחתי בחשבון כשהתחלתי במסורת הזו ב-2017.
הראשונה היא בעיית הקורונה שעוד מעט חוגגת איתנו שנתיים. היא זו שסגרה את הגבולות כדי לצאת מהמדינה ולפעמים סגרה גם אותנו בבית. בכך, גרמה המגיפה העולמית לצמצום ניכר במספר החוויות הדו גלגליות שניתן לצבור במהלך שנה אחת. גם אם מדובר על חוויות פשוטות המסתכמות ברכיבות רגילות – הן כולן הפכו לנדירות יחסית לשנים לפני כן.
הבעיה השנייה, היא סמנטית. אנו רגילים להתייחס לחוויות כאל דבר חיובי שכדאי ורצוי לצבור. וכך גם היו אלו שסוכמו כאן מדי שנה. אבל זה סמנטית לא נכון מאחר וחוויות יכולות להיות גם דבר שלילי. לצערי, שנת 2021 הושפעה אצלי מאוד מחוויה עצובה מאוד, כזו שהובילה לפחות ל-2 תאונות משניות שלי (בשטח) וגרמה לשינויים משמעותיים ביחס הפרטי שלי לעולם הדו גלגלי.
הטלפון ההוא בשבת בבוקר
בסוף חודש מאי השנה, חבר שלי קובי אשכנזי נהרג בתאונת דרכים בכביש לכיש, כשהוא רוכב על הנינג'ה ZX10R שרכש מס' שבועות לפני כן. קובי היה החבר הוותיק ביותר שלי (רכבנו יחד מ-1999) והכאב היה ועודנו, כבד.
האובדן של קובי שיתק אותי מבחינות רבות: בכמות הרכיבות ובאיכותן, בפעילות שלי בענף ואפילו הפעילות בבלוג בו אתם גולשים כעת, הואטה משמעותית בשל התאונה. למרות שהוא בלוג אישי, רוב הפוסטים שפורסמו בו בחצי השנה שחלפה מאז התאונה, היו של אורחים ולא שלי. ספרתי – רק 8 טקסטים שלי פורסמו בתקופה הזו.
אבל כאמור, זה לא רק הבלוג. טיולי הרכיבה בכביש הציבורי שלי הצטמצמו משמעותית והיו בעיקרן למטרות עבודה בלבד מתוך רצון לצמצם סיכונים. הרכיבה בכביש הייתה, לפחות בחודשים הראשונים לאחר התאונה – מהוססת, מלאה בפחד ובטעויות שנובעת ממחשבות משתקות סביב מותו של קובי. לקח לי לא מעט חודשים כדי ליצור מחדש את הניתוק המחשבתי ההכרחי כדי לייצר רכיבה מפוקסת ומודעת. מדהים איך ניסיון של יותר מ-20 שנות רכיבה, יכול להשתתק כשהמחשבות כבדות.
הסבה למסלול – צמצום נוסף בחשיפה לכביש הציבורי
התאונה של קובי גם הובילה אותי לשינוי משמעותי נוסף "שהיה באוויר" בשנים האחרונות, אבל כנראה שהייתי "צריך" חוויה מטלטלת ורעה שכזו, כדי לדחוף לשינוי שכזה.
הורדתי מהאפריליה טואונו 1100 שלי את אביזרי הרישוי. הדבר נעשה כדי לייעד אותו לרכיבת מסלול בלבד ובעצם לכפות על עצמי, אי רכיבה בכביש הציבורי. כדי לא להתפתות, כדי לא להסתכן וכדי לא לאבד לחלוטין את חדוות הרכיבה על אופנועים שאני כה אוהב.
עוד אכתוב כאן בטקסט נפרד על השינוי שעבר הטואונו, אבל כן אספר כבר עכשיו שהדבר שהוביל לרכישת עוד דו גלגלי ואפילו רכב פרטי. זו לא טעות ואתם קוראים נכון – בסופה של שנה שבה איבדתי חבר בתאונה על דו גלגלי, אני מסיים אותה עם יותר דו גלגליים משהיו ברשותי בתחילתה. כעת מדובר על אפריליה טואונו 1100 לרכיבות מסלול בלבד, הוסקוורנה 250 דו"פ לרכיבות שטח בלבד, קטנוע פיאג'ו אקס אבו 250 (כי צריך דו גלגלי לסידורים) ולקינוח, פורד פוקוס עם וו גרירה כדי לשנע את כל הצי הזה.
התרסקויות בשטח והשבתה ממושכת
במפתיע (או שלא?), התאונה של קובי, הצליחה לשבש לי גם את רכיבת השטח. הרכיבה שלי הפכה למפוחדת ויותר מרושלת מבדרך כלל. המחשבות על הסכנה ברכיבה, לא הרפו גם בשטח.
ברכיבת אנדורו שגרתית עם חברים ביער צרעה בשבת בבוקר, "הצלחתי" לפגוע במהירות לא גבוהה, בענף עבה שבלט לתוך השביל. הענף פגע לי במגן החזה ואז חתך אותי, פשוטו כמשמעו, מבית השחי דרך הזרוע ועד הגב. מהירות הרכיבה ועוצמת המכה, הטיחו אותי לקרקע בהפתעה. מה שהימם אותי, הייתה העובדה שבכלל לא ראיתי את הענף. רק מהכאבים בצד ימין המדמם ומצד שמאל שהוטח באדמה, הבנתי מה קרה. כשראיתי את הענף וכמה ממנו בלט לשביל, הבנתי כמה חוסר הפוקוס שלי ברכיבה, מסכן אותי. הפחיד אותי שלא ראיתי אותו בכלל. זה בטח לא עזר לביטחון העצמי של ברכיבות הבאות.
חודש לאחר מכן ביולי, בטיול לילה למועדון רוכבי הוסקוורנה, התרסקתי רבע שעה אחרי היציאה. חוסר הריכוז גבה את מחירו בשנית. קפיצה קטנטנה על הסינגל שבוצעה לא נכון, "שתלה" אותי לתוך החול הרך של התוואי המתפתל מולי, ושוב נזרקתי בעוצמה לאדמה. רק שהפעם הנחיתה הייתה כואבת במיוחד והנזק לגב ולחוליות היה משמעותי. לא יכולתי לרכוב בשטח עד אוקטובר. למעשה, זו הייתה ההשבתה מרכיבה הארוכה ביותר שחוויתי מאז שהתחלתי לרכוב אנדורו ב-2006.
כבר הסכמנו שחוויות יכולות להיות גם חוויות שליליות, לא?
טיולים וחוויות שנכנסו לפתנאון
עם זאת, השנה הזו הייתה משובצת בכמה וכמה רכיבות טובות ואגדתיות שייזכרו לתקופה ממושכת. כאלו שמזכירות לי למה אני בעצם רוכב על אופנוע ומסוגל לסבול את הכאבים הנפשיים והגופניים, הנזקים לאופנוע, עלויות התיקונים ובכלל את כל כאב הראש הזה.
למשל ימי הרכיבה במסלול שהיו במהלך השנה על האספלט, או הטיולים בשטח כמו טיול האנדורו במדבר יהודה לרוכבי מרכז האחסנה במודיעין, טיול היומיים לנחל כנפן ואמציהו, או הרכיבה בהר חורשן עם חברים.
יציאה מהשגרה: שיתופי פעולה, הפקות ולינקדאין
ולסיכום: פחות משהו שמוגדר כ-"חוויה" אלא יותר כפעילות יוצאת דופן עבורי. השנה יצאתי מהתבנית הקבועה שאפיינה את פעילותי בכרובלוג ועשיתי דברים קצת אחרים. למשל רכיבת המבחן על הטריומף סטריט טריפל שלקחתי במיוחד כדי לכתוב עליו לאתר. או העבודה המואצת עם שמוליק פאוסט, שטקסט שלו התברג בשנה שעברה לתוך רשימת "עשרת הטורים הנקראים בכרובלוג ב-2020". שמוליק פרסם הרבה יותר כתבות השנה שכולנו נהנינו לקרוא.
היו גם שני מפגשים בהם עבדנו יחד כדי להפיק טקסטים לכרובלוג, דבר שכמעט ולא עשיתי בעבר. אני תיאמתי וצילמתי בווידאו, שמוליק רכב וסיפר לכם על החוויה. מדובר על חווית רכיבה והדרכה אישית על אופנוע מסלול ו-חווית רכיבה על אופנוע אנדורו: גאסגאס 250. אלו היו חוויות נהדרות!
היו יכולות להיות עוד הרבה כאלו נוספות, כי שמוליק בהחלט מנסה לדחוף וליצור כאלו, אבל אני אשם בחוסר מציאת הזמן לכך. מקווה שב-2022 נראה שינוי לטובה בעניין.
בחודש נובמבר השנה התחלתי לפרסם, בתחילה בדף הפייסבוק של הכרובלוג ואחר כך בחשבון הלינקדאין שלי, חתיכות קטנות מתוך עבודת היומיום שלי כאנליסט שוק. נוצרו סביבם כמה דיונים מעניינים ואני מקווה להמשיך בפעילות הזו. אתם מוזמנים לבקר!
שיתוף פעולה נוסף שלי בענף, מגיע מכיוון אחר לגמרי וגם עליו אפרט בהמשך. אבל בגדול מדובר בפעם הראשונה, על שימוש מקצועי בידע ובניסיון שצברתי בעולם הדו גלגלי, לטובת רוכבים הזקוקים לייעוץ ועזרה בבחירת האופנוע או הקטנוע הבא שלהם. מבטיח שכבר בשבוע הבא אספר על כך.
סיכומי השנים הקודמות:
ארבע חוויות דו גלגליות שעשו את 2020 – סיכום שנה
שבע חוויות דו גלגליות שעשו את 2019 – סיכום שנה
שש חוויות דו גלגליות שעשו את 2018 – סיכום שנה
שבע חוויות דו גלגליות שעשו את 2017 – סיכום שנה
תומר אתה כותב מתוך התלהבות לדו גלגלי ולעיתם אתה לא לוקח בחשבון שרוב העוסקים בענף הם צעירים נמהרים ואהבת הדו גלגלי בא מתוך ה פוזה. הנסיון שלהם קצר משלך ! לא קראתי מעולם שאתה מבקש בפוסטים שלך לנהוג בזהירות בשיקול דעת וגם לא מאחרים בתחום. השנה יש הרבה יותר נפגעים רוכבי דו גלגלי מאשר שנים אחרות