עם אופנועים מגיעים למקומות מופלאים ולאנשים מיוחדים גורס עמוס ברעם, עם אנקדוטה קלילה מאירוע קטן באמצע היום והחיים, שמכניס הכל לפרספקטיבה מעט יותר מאוזנת.
כתב: עמוס ברעם
באמנות כמו באמנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.
מגיע הביתה בצהריים ומחנה את האופנוע סמוך לגינה. פינת צל בודדה קורצת אלי. עמודי ברזל חוצצים בין המדרכה לכביש הלא סואן, בכל זאת גינה, ילדים וכד׳.
מוסיקת Chill. רמיקס מטורף שהטלפון הנייד שלי, שאיננו אנדרואיד, בנה לי במיוחד, מתנגנת לי בתוך הקסדה.
ואני לא כל כך ממהר להתפשט ממנה, מהקסדה. אלה הרגעים שאתה ממאן להיפרד ממנו/ ממנה , מהאדום / אדום הזה, ובא לך עוד טיפה. ועוד אחת.
על הברזלים
בסמוך אלי נעצרת טויוטה קורולה, די חבולה וחבוטה. בהיותי אנטי סוציאלי בעליל אני לא מסתכל, אבל מבחין בנהג המסתכל לעברי. עכשיו כבר מתחילה הזיעה הקרה לדבר ואני תוהה ביני לבינה, מה כבר עשיתי לה, לטויוטה, שהיא נעצרת לידי. אווווף.
הנהג , מנפנף לעברי וצועק ואני מסמן לו "מה!?" כי אני לא שומע אותו. החלון האחורי גם נפתח, ואישה מתחילה לנופף לי.
ואני אומר לעצמי: זהו, אכלתי אותה. לא יודע מה אבל משהו התחיל להריח כמו משהו שעומד לעלות באש.
סיפורים, שירים ושערים
הנהג, שיער לבן, שנותיו ניכרות בפניו – דופק עם ידו השמאלית על דלת רכבו:
״כבר הרבה זמן אני מחפש אותך״ הוא אומר.
״אני גר כאן לא רחוק. עובר כל יום ליד הדוקאטי הזה וחייב הייתי להגיד לך שזו יצירת אמנות״. ״האיטלקים האלו יודעים לבנות מכונות מהממות, ואני כל כך מתגעגע…״
נשמתי לרגע וחייכתי בהקלה. חדרי הלב חזרו לפעילות סדירה, אם כי פרפרו להם להנאתם.
האגלים של הזיעה סיימו צניחתם החופשית למדרכה.
עם אופנועים מגיעים למקומות מופלאים
לא הספקתי להשיב מ-2 סיבות ושתיהן נבעו מהמילה אחורה.
מאחוריו צורחת אשתו ״אל תקשיב לו , תעזוב אותו, הוא יתפוס אותך שעות עם הסיפורים שלו …סע כבר!״, היא מתריסה נגדו,.
ומאחורה הגיחה משאית בטון שבנגיעת צופר קטנה, קטעה בגסות את הסיאנס על המדרכה.
מקווה שאפגוש את הסיפורים שלו בקרוב.
ככה זה: עם אופנועים מגיעים למקומות מופלאים (כדברי אסף רחמים) ונפגשים עם אנשים מיוחדים.
עוד טורים של עמוס ברעם:
אנחנו אופנוענים: המציאות שלנו היא אחרת