בובי היה גוץ. אבל ממש. גרסת מוטו גוצי. הוא היה רחב כתפיים, עם צמיג שמנמן באזור הכרס שמלפנים וישבן קצוץ מאחור. השורשים שלו היו איטלקיים אבל הוא היה גאה במורשת האמריקאית שבו. טרח להבליט זאת בכל הזדמנות עד שחשבו שהוא בכלל תוצר של איזה רד-נק באסם שכוח אל בשממה האמריקאית. למזלו, סדנה בסן פרנסיסקו עזרה לו להוציא את השדים האמיתיים שהתחבאו בתוכו.
סדנת Untitield Motorcycles (או בקיצור: UMC), מחזיקה ב-2 סניפים ברחבי העולם, באנגליה (לונדון) ובארצות הברית (סן פרנסיסקו). האופנוע שלפניכם נבנה כאמור ע"י השלוחה האמריקאית כחלק מפרויקט ה-Pro-Build שהריצה מוטו גוצי האיטלקית בקרב סדנאות פרימיום ברחבי העולם.
את העבודה על אופנוע ה-V9 בובר, התחיל הוגו אסלס (Hugo Eccles) השותף והבעלים במקום, בהפשטת הכלי. זאת, כדי לחשוף את השלדה, המנוע והמכלולים המסתתרים מתחת לפאנלי המתכת המקוריים. לדבריו, קווי העיצוב של השלדה, שנוצרו עוד בתקופתו של לינו טונטי (Lino Tonti) בעבור דגם ה-V7 הראשון של מוטו גוצי ב-1967, הם אלו שגרמו לו לדמיין את הזנב נושא לוחית מספר מתחרה. שלדה זו פותחה דאז בעבור אופנועים סדרתיים כשהמחשבה הייתה לתת להם יכולות ומאפיינים של אופנועי מרוצים בדמות חלוקת משקל מאוזנת בין החלק הקדמי לאחורי, משקל קל בזנב ופרופיל צר. כל אלו עזרו להוגו והובילו אותו לכיוון העיצובי שבסופו של דבר יעשה את הגוצי השמנמן במראהו, לאופנוע פלאט טראק. או כהגדרתו: Fat Tracker.
מתגלגלים על גוצי
את הגלגלים המקוריים הוא השאיר במקומם. גם כי אהב את מראה גלגל ה-16 אינץ' מלפנים עם
שלד ושרירים
האזור מתחת למושב "נוקה" מכל האביזרים ששכנו בו. המצבר הוסר, וכך גם מערכת ה-ABS 
המתלה הקדמי הוחלף במתלה המארזוקי המקורי של דגם המוטו גוצי V7. זאת, מאחר ומהלך המתלה שלו – 130 מ"מ, מתאים יותר מהמקורי של ה-V9, למראה הפלאט טראק.
מנוע הוי-טווין המקורי של ה-V9 הוא בנפח 853 סמ"ק ונבנה מראש ככזה השם דגש חזק על 
מיכל הדלק נבנה מחדש סביב צינורות השלדה כדי לשוות מראה צר, ספורטיבי ודקיק לאופנוע. ככיסוי ספורטיבי במראהו מעל למנוע גדול הממדים. נפחו של המכל: 9.8 ליטרים.
שלדת הזנב יחד עם המושב הצר, מוגנה באמצעות מגני חום עשויים אלומיניום ומחוררים שנבנו (וחוררו) בעבודת יד. זאת, לצורכי אוורור סעפת הפליטה שהועברה מצידי האופנוע אל מתחת לזנב. ציפוי צינורות הפליטה, נעשה גם הוא באותה תבנית חורים המחקה את מגני החום הכסופים, כדי לא לקטוע את עקרונות העיצוב שהנחו את הסדנה בעת בניית זנב הטראקר.
משקלו הסופי של האופנוע נעמד על 174 ק"ג יבשים.
מסביב למוטו גוצי
האופנוע נצבע בצהוב-ליים כדי לחקות את אופנוע ה-V7 SPORT הקלאסי של היצרנית מ-1971 (רק ללא השלדה האדומה שאפיינה אותו דאז). מסיכת החזית נבנתה כלוחית מספר מתחרה, עם פנס Led כתאורת חזית ומאותתים, שהושתלו בה באלגנטיות. גם אור הבלם מאחור מכיל את המאותתים המוסתרים עימו תחת הזנב. אביזרי הכידון השונים הוחלפו באחרים, מינימלסטיים, שהוסתרו היטב בסביבת המשולש העליון שנותר מקורי. בתוך פתח המפתח המקורי (הסוויטץ') הושתל כפתור התנעה של Motogadget המאפשר התנעה בלחיצה. אותה חברה גם סיפקה את מערכת ה-Keyless המאפשרת התנעה של האופנוע ללא הכנסת מפתח ומסתפקת בזיהוי באמצעות RFID של קרבת המפתח.
ידיות הכידון (קליפ-אונס) הגיעו מאופנוע סוזוקי GSX-R אבל הורכבו כשהן הפוכות – חלקן התחתון
עכשיו רק נותר לראות באם התוצר הסופי של הסדנה בסן פרנסיסקו, פרט על נימי הרגש של אנשי השיווק האיטלקיים. האם זה מספיק כדי לפתות אותם לכדי ייצור סדרתי של אופנוע דומה.