מבט מהצד על אופנוענות הולנדית. כל ביקור של דור אבן כץ מחוץ לגבולות ארץ הקודש תמיד טבול במבט מהצד על התרבות האופנוענית המקומית וביקור בשנה שעברה בהולנד עם המשפחה, עורר בו כמה מחשבות.
טקסט שנכתב עוד מהתקופה שלפני מלחמת אוקטובר 2023, ויצא מהמגירה לטובת אסקפיזם טהור.
כתב: דור אבן כץ
הולנד, יוני 2023:
- נקודת הבסיס, לפחות מבחינתי, היא שהולנד היא מדינת השיעמום האופנועני הטהור. כביכול. המדינה כולה שטוחה. אין סיבה לסלול כבישים מפותלים ואופנועי שטח יימצאו פה עניין בעיקר במסלולי המוטוקרוס התחומים והמסודרים. למרות זאת, יש כאן עניין דו-גלגלי שמתחיל באופניים וזולג מעלה אל האופנוענות לטובת יעילות, חיסכון וסטייל.
אופנוענות הולנדית במעט סמ"ק
- אם נמקם את הפוקוס על כלים דו-גלגליים ממונעים (בנזין וחשמל), הנפחים השולטים באופן מובהק הם קטנועי ה-50cc. ניתן לראות גם טימקס-ים, ווספות GT ואפילו אופנועים דוגמת אפריקה טווין או GS1250 אבל רוב הכלים, הם דווקא הקטנים.
לאחרונה, נוסף כאן תיקון לחוק שמתיר לרכוב עם קטנועי 50 סמ"ק גם על שבילי האופניים (ויש לציין שהולנד היא כנראה מס' 1 בעולם בפריסת ותרבות שבילי האופניים והשימוש בהם). הקטנועים מוגבלים ל-30 קמ"ש וזה ניכר. מלא גז וזה לא זז. החוק מחייב ביטוח חובה מינימאלי וניתן לרכוב עם רשיון החל מגיל 16. החוק הזה יצר שוק בו עדיין זורחים הקטנועים הקטנים ועוד ניתן למצוא כלים חדשים דוגמת ימאהה נאוס 50, ווספה 50, סאן יאנג פידל 50 ולצידם גם מיני מותגים סיניים מחלידים מדי, מוקדם מהצפוי. לצידם, גם יצרנים מקומיים כמו "בריני" ההולנדית.
- רוכב מקומי יכול לבחור האם לנוע על שביל האופניים או הכביש אבל אם ייבחר לנוע בכביש העירוני, אסור לו לחלוק נתיב ולעבור בין רכבים. כך יוצא שניתן לראות קטנוע מזדחל במהירותו המוגבלת ואז עובר לנתיב האופניים, חוצה צמתים וממשיך בכביש אבל, הכל קורה בסדר מופתי. (בכביש המהיר, ראיתי אופנועים רוכבים בין טורי המכוניות).
-
אל תפתיע ואל תופתע. תרבות היא עניין שמתחיל בבית, ממשיך בבתי הספר והלאה לכל תחומי החיים. הכבוד ההדדי, הסבלנות והשקט בין אדם לחברו מופגנים בהולנד כשעומדים בתור, כשיושבים במסעדה וכשנוהגים בכביש. השמירה על חוקי התנועה קרובה לשלמות. כולם נוסעים רק עד המהירות המותרת ומתחת לה. נשמעים לשילוט ולרמזורים ומאפשרים לאחר להרגיש בטוח בדרך ע"י שמירת מרחק. כל אחד עושה ככל שביכולתו לא להפתיע את האחר וכפועל יוצא, הנהגים גם לא מופתעים. התרומה של זה לבטיחות הרוכבים בדרך- אדירה.
מיגון?
-
מיגון- אין.
אם בוחנים בעין מקצועית את סט היכולות הממוצע של הרוכבים ההולנדים- לא ניכרת שליטה בתנוחת רכיבה, במבט נכון או ביכולות בלימה. עם ולמרות זאת – המיגון הנפוץ ביותר כאן היא קסדת שלושת-רבעי וכפכפי אצבע. נדיר לראות רוכב ממוגן, לא משנה מה נפח ו-"רצינות" הכלי. הרוכבים מרגישים כל-כך בטוח (או שהם ממש בורים), שמבחינת מיגון, הם מתייחסים לכלים הממונעים כאופניים ורק בגלל שחייבו אותם, הם חובשים קסדה. נשים וגברים, צעירים ומבוגרות – רוכבים בעור חשוף, ללא כפפות, אפילו ללא נעליים סגורות. -
לא כולם "ילדים טובים ירושלים". כשמתקרבים לאזורים המתויירים או למקומות בהם יש סצינת לילה, קל מאוד למצוא את הערסים ההולנדים – אלו שיוצאים בפתיחות ברמזור, משחררים פה ושם ווילי או יותר נכון הרמת גלגל חובבנית. הופתעתי שגם כאן, צפון אירופה, הם איכשהו מוצאים מקומם על אופנועי הסטיגמה הנפוצים גם בישראל הקטנה: ימאהה T-MAX, וכמובן, איך לא: MT07 ו-MT09.
צמיגים חדשים
-
נגנבתי מזה. אני לא יודע האם הסיבה להקפדה על צמיגים טריים ובשרניים נובעת ממודעות וחינוך או ממחירים מוזלים או משניהם יחד אבל אופנועים וקטנועים כרכבים, כמעט אי-אפשר למצוא צמיגים בלויים. הגומי טרי, בשרני, עמוק ונראה נהדר. בעניין הזה – הולנד צריכה להיות מגדלור אליו תישא ישראל עיניים.
-
לא כל האופנועים חדשים. למרות שמחירי הדו-גלגלי כאן דומים לכל מה שמוכר לנו מאירופה, ניתן למצוא כאן באופן יחסי לישראל, הרבה אופנועים ידניים משומשים שנראים נפלא. נפוצים כאן הסוזוקי בנדיט, הונדה ואראדרו וימאהה דיוורז'ן. לצידם, ראיתי עוד אקזמפלרים נוסעים מעניינים כמו קאג'יבה אלפנט או הונדה גולדווינג.
-
נשים רוכבות.
הצעירים ההולנדים הבינו שלא חובה לפדל בכדי להתקדם והם נצפים בהמוניהם על קטנועי ה-50cc. אבל חשוב מזה, הצעירות. הנשים. בשונה מישראל, מעל 50 אחוז מהכלים רכובים ע"י נשים. זה מבורך, זה טוב וזה לא מוזר. זה פשוט מעולה. -
חשמליים. "מהפכת החשמל" רחוקה מלהפוך את השוק. הקטנועים החשמליים נוכחים אבל רחוקים משליטה בכבישים. רוב החשמליים שראיתי שייכים לחברות שפורסות את הכלים בעיר וניתן להשכירם כמו קורקינט בת"א. בגלל שנתיב האופניים ממוקם תמיד בין הכביש למדרכת הולכי הרגל, אני חייב להגיד שחוויתי את החישמול הנוסע והשקט כסכנה ופעמים רבות פיספסתי אותם…למרות שחיפשתי.
אז מה היה לנו כאן?
הולנד שונה מישראל בהיבטים רבים. החל ממזג האוויר, דרך הטופוגרפיה ועד התרבות החברתית והמוטורית. יש לנו הרבה ללמוד מהם. למרות נוכחות משטרתית שכמעט לא קיימת, רוכבי הדו-גלגלי נהנים מתחושת בטיחות אמיתית שמקורה בשמירה על חוקי הדרך, כבוד הדדי ומודעות בין משתמשי הדרך.
הסדר שהחוק יצר בנושא שימוש בדו-גלגליים בשטח העירוני מאפשר לאופנועים לזרוח ונותן למשתמשים בו יתרון יעילות אמיתי, ללא סכנות מיותרות לרוכב ולסביבה.
אותי הולנד הפתיעה.
עוד פיסת אופנוענות מרתקת.
גלריית אופנוענות הולנדית, מהצד :
