בפלופונס ביון, בין גבעות מחוז ארקדיה, אגם ליידון מפתיע בשקט שלו. שביל עפר שהופך לבטון, ואז לאספלט מפותל. וכלל שהכביש הופך ליותר טכני, הקצב דווקא עולה והחיוכים בקסדה מתרחבים. והנוף? מדהים.
אגם ליידון בפלופונס
אגם ליידון הוא אחד מאותם מקומות שלא נראים אמיתיים עד שעומדים מולם. מקווה מים מלאכותי נסתר בלב חבל ארקדיה שבפלופונס, יוון. הוא מתמלא, כל שנה מחדש, כשנסגרים הסכרים של תחנה הידרו-אלקטרית שהוקמה לצידו.
אבל הוא תמיד נראה כמו טבע קדום שלא נגעו בו. אין עמודי חשמל, הכבישים מוסתרים מאחורי צמחייה עבותה, מוקף גבעות ירוקות, מוזן על ידי נחלים הרריים ופה ושם ישנם כפרים מסורתיים. אזור שהוא כולו חוויה שקטה, צלולה, כמעט פרטית. את התמונה בראש הדף? צילמתי שם. בסלולארי.
חוואייג'
עצרנו באחד מהחופים לקפה שחור (עם חוואייג'. באמת!) על שפת האגם, אלון ואייל קפצו לשחייה במים הקרים והמתוקים ואכלנו באפלות. שזה כמו וופלות אבל יותר טעים.
כשהמשכנו משם לרכיבה, הדרך החלה כשביל עפר, השתפרה לבטון ישן ומחורץ ולבסוף אספלט. בתחילה סדוק ושבור, אבל אחר כך יותר אוחז, יותר נקי ובעיקר: הרבה יותר מפותל.
במיוחד כשהדרך החלה לטפס אל פסגות ההרים שסביב האגם.
דחף אותי
עומר ואני קצת הסתלבטנו מאחור ואיבדנו קשר עין עם הקבוצה שרכבה מלפנים. אבל כשהכביש הפך להיות מעניין, בלי לדבר ובלי לסמן, הבנו מה צריך לעשות.
עומר רכב צמוד מאחור, נתן קצב, ובלי לומר מילה – דחף גם אותי קדימה.
פניות עיוורות, חצץ, קטעים לא צפויים, מכוניות מנגד – הכול היה שם. אבל הקצב היה כייפי בטירוף וההנאה בהתאם
הסרטון
"דגימה" של 8 דקות מתוך רכיבה של חצי שעה בערך
ובאותו עניין – עוד רכיבות ביוון, כאן