OK, הבנתי את הקטע.
לקח לא מעט זמן, והייתי זקוק ל-160 קילומטרים של רכיבה כדי להבין זאת, אבל בסוף ראיתי את האור.
למעשה, כשחשבתי על זה תוך כדי רכיבה נינוחה באופן מפתיע על האדוונצ'ר 990 מבחן של היבואנית, חלפה בראשי מחשבה מפתיעה: "אולי אתאוורר לתקופה מסויימת וארכוש לעצמי אופנוע שכזה? קצת הפסקה מהאנדורו לטובת טיולים ארוכי טווח על המפלץ?".
אז לא, אני עוד לא עושה את המהלך (מאחר ומפרידים ביני לבין מהלך שכזה כמה עשרות אלפי שקלים), אבל בהחלט הבנתי את ה-FETISH שחברים רבים מקבוצת הרכיבה הראשונית שלי, מגלים כלפי אופנועי האדוונצ'ר הגדולים. הבנתי זאת כשהחלפתי עם חבר במהלך הטיול – נתתי לו את ה-990, ולקחתי ממנו 250 ארבע פעימות, קל משקל, שש אלי אטרף בזכות אגזוז אקרופוביץ' פתוח וממלא באדרנלין. לא משנה שהבחור לא רצה להחזיר את האדוונצ'ר, ניחא. גם הוא הבין את הגדולה של הכלי.
נקודת אור משכנעת נוספת התגלתה כשעלינו לכביש צדדי לגמיעת עשרת הקילומטרים האחרונים של הטיול: פתאום, האופנוע שהתנהג בצורה כל כך משכנעת בשבילים ובשטח, נותן 150-160 ואפילו 170 קמ"ש על השעון בכביש, וכשהכביש מתעקל, האופנוע לא מתנדנד על המתלים ומזכיר את גודלו, גובהו ומשקלו – להיפך! הכלי נשאר נטוע, יציב וקשיח על המתלים גם במהירות גבוהה! אחחח… כמה נהניתי באותו היום!
לתמונות שצילמתי, בעיקר בהפסקות ועד ששבקה המצלמה, מטיול מועדון האדוונצ'ר שתקיים ב-19.3.2010 באיזור רוחמה שבדרום, הקישו כאן