ארבע שנים לגיליון "מוטו" האחרון – עיתון ומגזין האופנועים שהיה ואיננו

כRובי

9 שנים ago

מוטו: עיתון אופנועים שהיה ונכחד. היום לפני 4 שנים בדיוק, ב-1.6.2013, יצא לאור גיליונו האחרון של מגזין "מוטו", ובכך נסגר הגולל על העיתון הדו גלגלי הראשון והאחרון בעברית. למרות האכזבה מהמהלך, אף אחד לא הופתע. הכתובת הופיעה במשך שנים על הקיר.

חברת "מוטו תקשורת" שעמדה מאחורי המגזין בשנותיו האחרונות, אותתה על הכיוון שאליו צפוי להגיע המגזין הדו גלגלי, כשהחליטה בסוף 2012 לסגור את מגזין "הגה". מגזין המכניות אומנם פעל בשוק גדול בעשרות מונים משוק חובבי הדו גלגלי, אבל התמודד בקושי רב מול מגזין "אוטו" הוותיק, ולא יכל לו. ואם "הגה" שפעל בשוק מרובה מפרסמים ותקציבים נסגר, אפשר היה להבין שמגזין "מוטו", גם בהעדר תחרות בשוק המגזינים המודפסים, כבר מחשב קיצו לאחור.

ולמרות הכל, שידרו ב"מוטו" שהכל כרגיל. בחודש מרץ 2013 הם אפילו חגגו את הגיליון ה-300 ויום ההולדת 25 שנה להשקתו, בגיליון חגיגי. כלפי חוץ לפחות, הכל נראה טוב ואופטימי. הבעיה היא, שהם הבינו מאוחר מדי שהתחרות שלהם היא לא בשוק המדיה המודפסת שהלכה וגוועה במהירות. התחרות הייתה בקטגוריה כללית יותר ושמה הוא "אספקת מידע דו גלגלי לקוראים". וכאן, הם הפסידו בגדול לטובת האינטרנט.

חבורת משוגעים

פברואר 1988 – הגיליון הראשון בעלות של 7 ש"ח בלבד.

גליונו הראשון של "מוטו" יצא לאור בפברואר 1988. טל שביט, יוזם הקמת העיתון הוביל קבוצה של משוגעים לעניין: יורם אשהיים (מנכ"ל) ורם לנדס (היום איש תקשורת מוכר), החזיק בתפקיד עורך מבחני הדרכים.

ממדי השוק בו התחיל מוטו לפעול, היו זערוריים. בישראל פעל באותה עת רק יבואן אחד של יצרן אופנועים גדול (עופר אבניר, יבואני סוזוקי), אך החל מתחילת שנות ה-90' עם שבירת החרם הערבי של יצרניות הרכב השונות ובכללן גם יצרניות הדו גלגלי, זכו אלו ליצוג מקומי בקרב היבואנים בישראל. באופן טבעי, מספר הרוכבים הפעילים גדל בצורה משמעותית. מוטו היה חלק מהעניין כמובן, ותפוצתו גדלה בהתאם.

מגזין מהחומר הנכון

מעבר לסיקור העיתונאי, עסק מוטו במרבית שנותיו גם בתמיכה וארגון של פעילויות ומהלכים לוביסטיים שעירבו והשפיעו על קהילת רוכבי הדו גלגלי בישראל. עוד מגיליונו הראשון עסק העיתון בשיטת לימוד הרכיבה בישראל והציע דרכים לשיפורה. בהמשך אירגן העיתון בשיתוף מועדון האופנועים הישראלי מחאה ציבורית והפגנות כנגד תוכניות של משרדי הממשלה להעלאת תעריפי ביטוח החובה לאופנועים. במהלך שנות ה-90 היה מוטו שותף לקיום מרוצי אופנועי שטח ובשנת 1997 יזם קורסי רכיבה מתקדמת (שאח"כ הפכו לעסק עצמאי בהובלת גידי פרדר) שנועדו לשפר את מיומנות הרוכבים מעבר לנלמד בשיעורי הרכיבה לצורך קבלת רישיון נהיגה.

יוצא שבעצם קיומו יצר מוטו תרבות חדשה שהייתה קשורה באופן הדוק לפריחה בשוק הדו גלגלי בישראל. וזו מן הסתם, הסיבה לכאב הכללי ששרר בענף עם סגירתו. המגזין פרסם מבחני דרכים, כתבות צרכניות, מדריכים שונים ותכנים מגזיניים נוספים ושימש מקור מידע כמעט יחידי לקהל רב של חובבי אופנועים במשך שנים רבות לפני הופעת האינטרנט. חשוב לציין את העובדה שמוטו הציג מחירון אופנועים וקטנועים משומשים שעד לסגירת המגזין, היה למחירון היחידי עימו עבדו כולם בשוק, סוחרים, פרטיים ויבואנים כאחד. רק אחרי שנסגר מוטו, עברה ההובלה לידי "לוי יצחק".

שולחים יד לאינטרנט

בשנת 1997 לערך, הוקם חלון ראווה באינטרנט לתכני המגזין, באתר שהתקרא "מוטובייק". עד להקמת "בולשיטדוטקום", לימים "פול גז", היה האתר מציג תכנים מהמגזין המודפס. בערך עד אמצע שנות ה-2000, פעל כך עד שהחל בפרסום הולך וגובר של תכנים מקוריים שאינם קשורים באופן הדוק לתכני המגזין, כדי לעמוד בקצב שהוכתב על ידי האתרים המתחרים ברשת. התגובה המאוחרת הזו, הייתה לטעמי מהסממנים הבולטים ביותר של המגמה ששלטה במגזין לפיו בכל מקרה יש להעדיף את המדיה המודפסת על פני האינטרנטית החדשה. מגמה שהתחלפה כאמור, אך מאוחר מדי ומעט מדי.

ההתרחבות המהירה של קבוצת "מוטו תקשורת", בסביבות שנת 2009 עם רכישת קבוצת המגזינים SBC פושטת הרגל, גרמה לצמצום ההשקעה של חברת האם במגזין האופנועים. החבל סביב גרונו הניחר של המגזין, החל להתהדק.

האינטרנט שהרג את מוטו

כבר בתחילת שנות ה-2000, עם התפרצות האינטרנט החופשי והחינמי לחיי התושבים בישראל, גדולה באופן משמעותי החשיפה של הרוכבים הישראלים לאתרי אופנועים מחו"ל. מידע רב החל לזרום מסקירות כלים, מבחנים והשקות, שבועות רבים לפני שהגיע לקוראי המגזין המודפס של מוטו. וכאילו שזה לא הספיק: החלו לפרוח פורומים ייעודיים בעברית. כאלו שאפשרו לאופנוענים לתקשר זה עם זה באופן ישיר, ולא נזקקו עוד למוטו כמתווך בין רוכבים.

העלייה בפופולריות של האתר "פול גז" הישראלי (שהייתי שותף להקמתו וערכתי אותו בין 2002 ל-2006), פגעה משמעותית בפופולריות ובמרכזיות של המגזין בתחום האופנועים. כל אלו הובילו, לירידת מתמדת בכמויות המנויים, בירידה בנתוני המכירות החודשיים ולצמצום הרווחים של העיתון כיחידת רווח לחברת האם.

גם כוחות השוק עשו את שלהם: נתוני המכירות של היבואנים והסוחרים בענף באותה תקופה ירדו, מכירות הקורקינטים והאופניים החשמליים החלו לעלות, ותקציבי הפרסום עליהם נשען מוטו, הצטמצמו דראסטית עד שחברת "מוטו תקשורת" לא הצליחה למצוא עוד היגיון כלכלי בהפעלת המגזין. בסוף מאי 2013, הודיעה חברה האם כי גיליון יוני, יהיה האחרון בשושלת.

גיליון מגזין מוטו האחרון

גיליון 303 של מוטו, היה האחרון וזה לא הפתיע איש. המגזין ששינה לעד את פני התרבות הדו גלגלית בישראל, לא השכיל להתאים עצמו לשוק המשתנה, לא התמודד כראוי עם החשיפה הכמעט מיידית של קוראיו הוותיקים לים המידע מחו"ל, ולא ידע להבין את פני המדיה החדשה. מוטו הלך בדרכם של מגזיני נישה רבים ואחרים שלא הצליחו להתאים עצמם. ולמרות זאת, נזכור לו תמיד חסד נעורים ואת העובדה כי היה לנקודת ציון משמעותית מאוד בהתפתחות התחום בארץ.