ווספה GTS30 –
אז איך עושים זאת? במפתיע (או שלא, לאור הכותרת), פשוט נכנסים בבבלגן השורר שם "ראש בראש". ואסור לעשות זאת חלילה עם קטנוע מנהלים שמנמן וארוך, רך מתלים ועמוס בפלסטיקה רגישה.
ווספה קומנדו GTS300
לרחובות תל אביב, בייחוד לאלו המחורבנים שבדרום העיר, צריך מכונה קשוחה, צרת מידות ויכולות אתלטיות. אומנם מחוץ לעיר ברכיבות ארוכות טווח היתרונות האלו יצטמצמו בחשיבותם, אבל ללוחמה אורבנית זעירה צריכים כלים ממוקדים ומדוייקים. צריך את הקומנדו של הקטנועים.
הווספה GTS300 היא כזו. אין לה את תנוחת הישיבה הרפוסה עם המרפקים השמוטים מטה, ממנה סובלים כל קטנועי "המנהלים" שדי מבעסים. כאן התנוחה קרבית ומעמידה את המרפקים מול ידיות הכידון. אלו שמגזימים ש"עפים על עצמם" ו"נכנסים לתוך הדמות", יכולים להניף מרפקים מעלה כאילו היו במרוץ מוטוקרוס או סופרמוטו. זוהי תנוחה מעולה לתגובות מדויקות של הרוכב למה שקורה סביבו, ומאפשרת תקיפת מכשולים ראויה. ולעזאזל, כמה מכשולים יש באספלט הדפוק ששם…
איטלקי קשוח
המושב קשיח, המתלים גם. הזריזות המתקבלת היא פשוט מגניבה. בדיוק כמו שכל אופנוען ספורט ירצה ויעדיף. אבל המנוע, הווו… המנוע. בשביל התנועה הצפופה ששם, הוא מוגזם. "אובר קיל" ובגדול. הוא מסוגל להאיץ מ-0 קמ"ש למהירות שלילת רישיון בפחות מ-5 שניות של מצערת גז פתוחה עד החצי בלבד. בשביל מהירות הזחילה שכופים על הרוכב תנאי השטח שם, זה הרבה יותר ממה שצריך.
זה מנוע שנועד בעיקר לתפור את הקו של חולון-הרצליה מדי יום דרך איילון או דרך הרחובות היותר סבירים של תל אביב. למה שרואים בסרטון, תספיק כמובן גם גרסת ה-125 סמ"ק. אבל תגובת המצערת מדויקת ואין חשש או סיכוי שבסחיטת מצערת שגויה, תשגרו עצמכם לתוך הרכב שממול.
תל אביב
למרות שהייתי אמור לקלל ולהתעצבן, להזיע ולרטון מתחת לקסדה לאור מה שהולך שם, זה לא קרה. למעשה, הרגשתי כמו במסלול ג'ימקאנה מאולתר. מזגזג באלגנטיות בין ערימות הזבל, המכוניות, האנשים ושאר המכשולים, נהנה לייצר תנועה זורמת וחלקה ככל האפשר.
למרות שזה מאוד מקובל לשנוא אותה, אני לא מתבייש ואומר זאת בפה מלא: אני אוהב את תל אביב. אתם יכולים לאהוב אותה כמוני, יכולים לשנוא אותה, אבל אתם לא יכולים להתעלם ממנה. מעבר למראות, לריחות, לצלילים ולרעשים, מה שעושה את תל אביב הוא בעיקר האנשים שבה.
עיר שיש בה הכל
המגוון האדיר שיש, הצבעוניות הרבה והעובדה שזה בעצם מיקרו קוסמוס של הישראליות. בניגוד לערי הפרברים, עיירות הפיתוח והקיבוצים, בהם מתקיימת הומוגניות כזו או אחרת, הרי שתל אביב היא עיר שיש בה הכל מהכל.