אפריליה טואונו 660 – פרטנר מושלם

שמוליק חושב שהעולם צריך עוד אופנועים כמו האפריליה טואונו 660. כל הפוזה של אופנוע ספורט – אבל בלי חוסר הנוחות של אחד. רכיבת התרשמות

כתב וצילם: שמוליק פאוסט

בשנות התשעים המאוחרות (אמצע שנות העשרה שלי) החלום הכי גדול שלי היה לרכוש אפריליה.

לא דוקאטי, לא ק.ט.מ, לא סוזוקי, לא ימאהה: אפריליה.

אם אתם מדמיינים איזה סופר-ספורט גדול ומרשים, יפיפה וחזק – אל תרוצו לגוגל לחפש את הדגם – אתם לא בכיוון.

החלומות טפחו

את שנות התשעים המאוחרות (לקראת גיל 16 והרישיון המיוחל) העברתי בעיקר בבהייה ארוכה וחסרת תוחלת במודעות שמצאתי במגזינים ובעיתונים ל-"סדרת הכסף" (אם אני זוכר נכון בגילי הזיכרון כבר לא מה שהיה…) – סדרת דגמי 50 הסמ"ק של אפריליה באותן השנים… קאסטום קטנטן ומגוחך, אופנוע ספורט מצחיק וכמובן אופנוע שטח – חלום!

כנער מתבגר וחרמן מוטוריקה הייתי מוכן לוותר על כליה אפילו עבור הקטנוע הקטן מהסדרה… השנים עברו, החלומות הצנועים שלי טפחו וגדלו (וגם אני), וגם החברה האיטלקית הקטנה הלכה וגדלה – בסוף שנות התשעים התחילה החברה לייצר אופנועי ספורט גדולים, בתחילת שנות האלפיים נרכשה על-ידי תאגיד פיאג'יו, והשאר – כמו שאומרים – היסטוריה.

טואונו 660 – הגרסה השימושית של הקצה

אז זה אמנם לא הסיבוב הראשון שלי על אפריליה, אבל בשביל הדרמה והרגש בואו נגיד שהפוסט הזה הוא הגשמת חלום עבורי – פאקינג אפריליה. ועוד אחד הדגמים שמאז שיצא הכי חיבבתי – הטואונו – הגרסה השימושית של אופנוע הקצה הספורטיבי של החברה.

במהלך השנים כאמור עברה אפריליה לא מעט שינויים והוציאה לא מעט דגמים קטנים וגדולים – חלקם זכורים לטוב ואת חלקם אני לא זוכר…

דבר אחד אני יכול להגיד על החברה – משעממת או שמרנית – היא לא. בין אם מדובר באופנוע ספורט 125 סמ"ק קטן שנותן בראש גם לגדולים, מנוע וי-4 לאופנוע סופר-ספורט או וריאטור לאופנוע כביש מעוצב ומושקע – אפריליה תמיד אהבו לעשות דברים בדרך שלהם. והאפריליה טואונו 660 הוא נצר גאה למסורת החדשנות (מלכוד 22?) של היצרן הקטן.

חדשנות באופנועים: כידון

למען האמת, עם הטואונו המקורי אפריליה לקחה את החדשנות צעד אחד קדימה בעיני כשהחליטה להשתמש בפטנט חדשני ומהפכני ביותר – כידון. כן, אני יודע מה אתם חושבים – "זה לא כ-זה חדש", "כבר ראיתי כידונים לפני" – ואתם כמובן צודקים.

אני אנסה להסביר – מה שחדשני בטואונו זה לא הכידון עצמו אלא האופנוע אליו הוא מחובר, או ליתר דיוק – הבחירה לשים כידון על אופנוע מהסוג הזה – אופנוע ספורט. אבל רגע, כשאני חושב על זה, יש לנו כבר אופנועי ספורט שיש להם כידון: כל ה"נייקדים", ה"סטריט-פייטרים" למיניהם (אופנועי ספורט שהורידו להם את הפיירינג והוסבו למשהו שימושי יותר).

אז מה מיוחד בטואונו? הא-הא! לאחרים אין פיירינג! למרות שאם אני לגמרי כנה – גם כאן אין בדיוק פיירינג מלא. יש חצי פיירינג, אבל גם את זה אין להם. שניה, אז אולי בעצם מה שחדשני פה זה הפיירינג על סטריט-פייטר? יש לנו כזה? נינג'ה 650? אבל הקאוואסקי אופנוע פשוט והאפריליה משאיר לו אבק בכל פרמטר, זה לא באמת מקביל. ואיזה קטגוריה באמת נחשב הקאוואסקי? רגע, אני כבר מבולבל… מה זה הטואונו הזה בכלל?

טואונו 660 – סטריטפייטר עם פיירינג?

האמת? אני לא לגמרי בטוח. זו לא הפעם הראשונה שאני כותב על אופנוע, ועד עכשיו תמיד הקפדתי לא לקרוא כתבות אחרות על האופנועים לפני שאני כותב את הפוסט שלי. קצת ניסיון לשמור על ראש פתוח ואובייקטיביות, לא מעט יהירות והרבה מאוד סקרנות. כמה אצליח לקלוע לדעה של אלה שבאמת יודעים על מה הם מדברים?

אבל הפעם הרגשתי שאין לי ברירה – לא ידעתי איך לאכול את החיה הזאת – האם זה סטריט-פייטר עם פיירינג? או אופנוע ספורט עם כידון? איך לכתוב את הפוסט בלי לצאת טמבל ובלי לעשות לעצמי פדיחות?

לאיזו קטגוריה להכניס אותו?

האמת? אני עדיין לא לגמרי בטוח… אבל אני מבין שזה ממש לא משנה כי:

1. איך שלא תקראו לו – מדובר באופנוע עם יכולות ספורטיביות פשוט נפלאות (! – לפחות לטעמי וברמתי. רוכב כביש בינוני, ובלי לקחת אותו לגמרי לקצה). והוא עושה זאת במידה לא מבוטלת של שימושיות ונוחות, במיוחד ביחס לאותן יכולות.
2. אני לא באמת כתב רכב מקצועי ואין לי עורך שיכול לפטר אותי גם אם אני עושה פדיחות – אז לכו תזדיינו – אפריליה טואונו הוא קאסטום קרוזר. אמריקאי.

בלי להגזים

בפועל, בלי קשר להגדרה המדויקת – מדובר באחד האופנועים שהכי נהניתי מהם בחיי, ובכבישים המפותלים – כנראה שהכי. בלי להגזים. בחיי.

הוא זריז מאוד ומרגיש קטן מאוד וקל במיוחד. ההיגוי שלו חד ומדוייק והוא משרה בטחון בסיבובים ונדבק בהם לכביש ברמה שעומדת בסתירה מוחלטת לתחושת הקלילות אותה הזכרתי לפני שניה.

מנוע הטווין המקבילי אמנם לא מרשים במיוחד על הנייר (הכל יחסי), אבל הוא חזק מספיק והכי חשוב – גמיש בטירוף! זמינות הכח פשוט מצויינת לכל אורך קשת הסל"ד. בנוסף הזווית הא-סימטרית בקראנק מספקת צליל מיוחד מאוד ודי מגניב. הברקסים מצויינים, הוא עמוס בטכנולוגיה חשובה ויעילה, הנוחות והשימושיות ברמה סבירה לחלוטין.

למרות הכידון והשימושיות

ובסוף והכי חשוב – הוא לא פחות מיפיפה! ולא רק בעיני, הטואונו מלא בפוזה בכמויות מסחריות ומשך לא מעט תשומת לב כמעט בכל מקום אליו הגעתי. למרות הכידון והשימושיות מדובר פה על אופנוע שנראה כמו אופנוע ספורט לכל דבר ועניין, ואחד היפים שבהם. תגובת הרחוב בהתאם. תענוג.

אפילו אחיין שלי – שלא מתלהב בדרך כלל מאופנועים חדשים וכמעט תמיד רוצה לחזור מהר להונדה המוכר שלו – לא רצה לרדת מהאיטלקי הקטן (יש לי תחושה שזה בגלל הפוזה והתגובות ברחוב, אבל אני אני לוקח את מה שאפשר).

לסיכום – מדובר בפרטנר מושלם ליום כיף בכבישים המפותלים, כולל הרכיבה הלוך וחזור, ולקינוח סיבוב בעיר לדאווין. יש לכם את היכולת להשכיב אותו כמו אופנוע ספורט אבל בקלות ובנעימות בזכות המימדים והמשקל והכידון הרחב, ובזכות המנוע הגמיש – גם בלי צורך ב"בחישה" אינסופית בהילוכים, ולא פחות חשוב – כל הפוזה של אופנוע ספורט – אבל בלי חוסר הנוחות של אחד.

מחשבות בראש

למען האמת אני כ"כ אוהב את האופנוע, שלאורך כל הקילומטרים והשעות שהעברתי במחיצתו חזרו ועלו לי כל הזמן 3 מחשבות לראש:

1. איך אני משיג אחד?
2. למה אני לא רואה הרבה אפריליות כאלה על הכבישים? למה אין לו מתחרים דומים? מה אני מפספס פה? העולם צריך עוד אופנועי ספורט\חצי ספורט\חצי פיירינג\חצי סטריט פייטרים שנראים כמו סופר-ספורט.
3. איך אני משיג אחד?

גלריה

ובאותו נושא:

אפריליה טואונו 1100: לבד במרוץ נגד השמש

עוד חוויות רכיבה של שמוליק פאוסט

הכרובלוג בפייסבוק