ב.מ.וו הציגה את ה-R1300GS בגרסת האדוונצ'ר המפלצתית, והרשת לא מפסיקה לרעוש ולגעוש. דור אבן כץ הסתכל על הסערה המתחוללת ובחר להיכנס ישר לתוכה.
כתב: דור אבן כץ
מה מה?
"עובר לי בגרון כמו מזלג לרוחב".
"אם יש לכם חבר שראה אותו וזה לא עושה לו להקיא, נתקו את החברות".
"האופנוע המכוער בעולם".
אלו רק חלק מהתגובות לעיצוב השינוי במחלוקת של הב.מ.וו GS1300 גרסת האדוונצ'ר , שנגלו אליי במדיות השונות.
כשראיתי את ה-GS1300 בתמונות, לא הבנתי לחלוטין איך אני מרגיש לגביו. כשבחנתי אותו מקרוב, חתיכת מכונה מרשימה! זו הייתה גרסת ה"טרופי".
וואוו. ב.מ.וו שיחקו אותה בענק. נראה צעיר, חד, רזה ספורטיבי, נוח.
ואם משווים אותו לגרסת ה-1250 היוצאת, בכלל נראה חתיך!
חיסלו את התחרות לגמרי. כלומר, זה לא יפה כמו דוקאטי מולטיסטראדה אבל זה לא רחוק.
R1300GS – חזרה לגרסת האדוונצ'ר
ראשית, יש לציין שכמו תמיד אצל ב.מ.וו, יש הרבה תתי-גרסאות שעליהן רמות הגימור והפיצ'רים משתנים. ככה גם כאן עם גרסת האדוונצ'ר. עם זאת, אני מפשט כאן את העניין ומכוון את הזרקור על הנקודות המעניינות באמת, לדעתי.
אין דבר כזה פרסום רע, וכנראה אין דבר כזה עיצוב מכוער. יש מיוחד, יש שונה, ובעיקר, יש מושך תשומת לב. מושך תגובות, מושך רעש. ורעש זה פרסום ואין דבר כזה פרסום רע.
עיצובית, מה שאני רואה ב-R1300GS הזה, זו אורגיה פסיכית במיטה של ב.מ.וו. זה נראה כאילו הם עשו מסיבת סקס עם הסייברטראק של טסלה והפאן-אמריקה של הארלי-דיווידסון ונולדה מכונה שמכוונת חזק לשוק האמריקאי. התוצאה, בעיניי, לא כזו רעה. מרובעת וזוויתית, אבל לא רעה. וכמו שאני אוהב ומעריך אומנים שמביעים דעתם דרך המוסיקה ולצידה ולא משנה לי מאיזה צד של המפה הם, אני מעריך כל יצרן שבימים של שיעמום עיצובי, מציגים אופנועים מיוחדים ומעוררי עניין.
מה שמשך את תשומת ליבי באופנוע הזה, זו עבודת השיווק הבווארית.
הם קראו לאופנוע הזה אדוונצ'ר. כמו תמיד, יש גם גרסה כזו. אבל אם כבר כמעט המצאתם את האופנוע האגדי הזה מחדש, תנו גם חיים חדשים לגרסה הזו.
הצהרות מול מציאות
הגרסה הזו מצויידת במיכל דלק עשוי אלומיניום שמכיל כ-30 ליטר דלק. זה נחמד כשרוצים לעשות חוצה אמריקה או חוצה אירופה בכביש אבל בשטח, זו כמות מוגזמת של משקל דלק על האופנוע, אולי על הפרונט, ומיכל מאלומיניום בכלל פחות מדבר שטח לעומת פלסטיק.
בבסיס הנתונים הטכניים, הייתי מצפה מב.מ.וו לצייד את הגרסה הזו בחישוקי 18 אינץ' מאחור ו-21 מלפנים במקום 19 אינץ' שהן בחרו לקדמי (17" לאחורי). זה היה משפר התנהגות שטח, מבדל מגרסת הכביש באופן משמעותי וגם מעניק מרווח גחון נוסף ומבורך.
עוד דבר בסיסי שניתן היה לעשות היישר מאולם התצוגה ולא רק בגרסת הטרופי הוא מושב שטוח לכל אורכו שמאפשר תנוחת רכיבה וורסטילית יותר.
אם הגרמנים היו הולכים כאן עד הסוף אל עולם האדוונצ'ר, היינו רואים גם בולמים שונים או לפחות מהלכי מתלים ארוכים יותר משמעותית לעומת הגרסה הרגילה לצד הפחתת משקל רצינית ומערכת פליטה עם סליפ-און שעולה מעלה אל זנב האופנוע כמו באופנועי ראלי.
על אוטומט
במקום כל רעיונות הזהב שלי (תודה תודה ;), בחרו בב.מ.וו להציג אופנוע שנראה כמו רובוטריק שעבד אינטנסיבית על לחיצות כתפיים בחדר הכושר.
וככה, תחת מיתוג האדוונצ'ר, ב.מ.וו הכניסו את הבידול הגדול ביותר אל מול הגרסה הרגילה והוא הגיר החצי אוטומטי החדש (ASA=Automated Shift Asist) המסקרן.
מה זה ASA? זוהי תיבת ההילוכים החצי-אוטומטית של ב.מ.וו. היא מגיעה עם מצב ידני (M) ומצב רכיבה אוטומטי (D). המצב הידני הוא כמשמעו – העברת הילוכים מסורתית דרך רגלית ההילוכים והמצמד. מצב הרכיבה D מאפשר לאלקטרוניקה לבחור את נקודות ההעברה באמצעות שילוב של פרמטרים כמו סל"ד, מיקום המצערת, זווית ההטיה ועוד. הונדה עם תיבת ההילוכים הכפולה שלה (DCT) הראתה לעולם האופנועים מאז ה-VFR1200 בסוף שנות ה-2000 ועד היום כמה הרעיון הזה מוכר, ועכשיו ב.מ.וו מיישמת את הטכנולוגיה כמו שהיא מבינה לנכון.
בעיניי זה מוזר "לדחוף" גרסה אוטומטית דווקא על אופנוע שממותג כאדוונצ'ר, כלומר, שטח. אבל פה בדיוק קבור הכלב.
איזו גרסה יותר מתאימה לשטח?
לפי העיון בדפי הנתונים ובאופן כללי, הגרסה הרגילה, מבין השתיים, כנראה מתאימה יותר לשימושי שטח. ומה שנקראת גרסת האדוונצ'ר, היא הדרך של ב.מ.וו לקחת את מוצר הפרימיום שלה וליצור לו גרסת מגה-פרמיום כשניתן להגיד די בביטחון שב.מ.וו מבינים שמי שקונה את דגם ה-1300 כנראה לא ירכוב איתו מעבר לשטח בסיסי אבל כן יהנה להגיד- "יש לי ב.מ.וו R1300GS A."
כשזו נקודת הפתיחה, אני מחכה לרכיבת המבחן עליו כדי להיות מעבר לדעת מקלדת.
- ** עודכן ב-13.7.24 17:40 **
השאר תגובהלבטל