הארלי דיווידסון הפאן אמריקה של הארלי מדבר אנגלית במבטא זקוף ובא להרשים ולעורר עניין. אז התעניינתי. היה מעניין.
כתב: דור אבן כץ
"מה זה?"
שאל אותי עוד מישהו שאני לא מכיר.
-"אה, זה הארלי דיווידסון".
-"חח, אין מצב."
-"זה הארלי. בלתי נתפס, נכון? אל תראה אותו ככה מגושם או מוזר. יש כאן 150 סוסים, כמעט 13 קג"מ. יש סטייל. סטייל מיוחד."
-"איזה עיצוב עשו לו…"
-"זו שאלה, הערה או ביקורת? העיצוב של המכונה הזו הוא יצירה שמעוררת שיח. וזה מה שחשוב בעיני. מסכת החזית מרובעת, שרירית, נוגחת. אין בה שום אלמנט מוכר. מבט צידי חושף משהו שמזכיר מאסל-קאר אמריקאית עתירת נפח וצילנדרים. כל סנטימטר באופנוע הזה מעורר דיון."
מדהים כמה האופנוע הזה מפעיל את הבריות.
אז מה זה?
פאן-אמריקה 1250 הוא הפרשנות האמריקאית, הכי אמריקאית, לאופנוע טורר-אדוונצ'ר-כביש והוא נכנס ונעמד בין השאר מול הסופר אדוונצ'ר S של KTM, ה-BMW GS1300, דוקאטי מולטיסטרדה, מוטו גוצי סטלביו וטריומף טייגר 1200. נ
כון, ברשימה הזו כל אופנוע מביא את האופי והמופרעות שלו. את הפרשנות שלו ליוקרה ושונות וזו בדיוק הנקודה של ההארלי הזה- הוא סמל התעוזה של היצרן האמריקאי שהחליט עם הדגם הזה לצאת מהקופסה. הוא ההוכחה שהאמריקאים עשו שיעורי שחיה והם יודעים לקפוץ ראש לקטגוריה שלא הייתה להם בה שום נוכחות.
הקהל האמריקאי לא נשאר אדיש וע"פ דיווחי היצרן, הראה התלהבות והזמין. הקהל הישראלי עוד לא קיבל אותו. אני טוען שזה לא בגלל שהמכונה חסרה באבזור, לא איכותית או נחותה- אני חושב שזה עניין של מודעות אליו בתוך היצע האופנועים הרחב שאנו מברכים בארץ הקודש.
מה, מה זה?
זה הארלי דיווידסון בעל מנוע וי-טווין בזווית של 60 מעלות. נפח המנוע הוא 1252 סמ"ק ויש כאן בולמים אלקטרוניים סמי-אקטיביים נהדרים, מסך תצוגה צבעוני, תנוחת רכיבה זקופה ומומנט שרוצה לצאת בגז מהפנייה ולעלות לווילי בקלות יתרה. כן, אני מדבר על הארלי.
הארלי דיווידסון עם גיר נוקשה כזה שדורש נעל מאסיבית ויד שמאל עם נוכחות בכדי לתפעל את מנוף המצמד הגדול. תחילת ההתגלגלות מרגישה מעט אצלה, המנוע כאילו לא שש לעלות בסל"ד אבל אז נפתח שם משהו והמנוע מתלהב ומושך קדימה במרץ.
ההילוכים ארוכים. ההתנהגות הדינאמית מרשימה. המשקל העצמי, 246 ק"ג רטוב בצירוף מרכז כובד גבוה הם לא מתכון אינטואיטיבי לזריזות וספורטיביות אבל לאחר ירח דבש והסתגלות בין הרוכב לאופנוע, יש כאן מכונה שמיועדת לחרוש מרחקים ולעשות את זה יפה מאוד גם בזוויות הטיה שעושות גורו-גורו בלב.
לסיכום, מה זה?
זה הפאן אמריקה. לא לשטח ולא עוד קרוזר בתוך מגוון הדגמים העצום של היצרן. זו יציאה מיוחדת ושונה שמגישה על גבי האספלט אופנוע עם סאונד מוכר ואהוב, נוכחות ואמירה שתייצג את הרוכב שרוצה להיות שונה עיצובית ובוחר לרכוב על כלי אוונגארד. רוכב כזה שבוחר להתחבר לאמריקה כשהוא יושב זקוף, שט על גלי מומנט, חי עם אדוונצ'ר כביש מלא באופי ייחודי.
גלריית תמונות הארלי דיווידסון פאן אמריקה
קישורים ישירים להאזנה לשיחה של "דור וכרובי" על הדגם (ואחרים) באפליקציית הפודקאסטים המועדפת עליכם:
ויש גם וידאו, כאן
סקירה מאוד שיטחית.
הייתי מצפה ממך לתת סקירה קצת יוצר מקצועית,והתייחסות לרכיבה שתוואי שטח שונים.
חבל.