ללכת לאיבוד במילאנו בלי GPS

העייפות והתשישות כמעט והכריעה אותי. אחרי 8 שעות הליכה ביום הפתיחה של תערוכת האופנועים הבינלאומית במילאנו, איטליה – כבר לא יכולתי לזוז. עם כל הכבוד ל-EICMA, חייבים להבין שהמרחקים הם עצומים ושעות העמידה על הרגליים, ארוכות עד מאוד.

מה רבה הייתה השמחה כשחצינו את שערי היציאה הדרומיים של מרכז התערוכות הענק, בדרכנו לרכבת המטרו, חזרה למלון. אבל אז נזכרתי – הוזמנו לארוחת ערב חגיגית של עובדי KTM המציגים בתערוכה (פלוס מס' נציגי יבואנים, כמונו, שנכחו במקום). התחלנו לחשב דרכינו כיצד מגיעים לאותו בית המלון שאמור להיות "ממש פה מעבר לפינה, צמוד למרכז התערוכות", ונבהלנו מהמרחק שיש ללכת. עוד ללכת?! אין מצב שאני אעמוד בזה…

ביציאה מאותו מרכז תערוכות, ישנו שלט ענק מציג מפה של המתחם. בעוד אנו סוקרים את התרשים, אני מבחין שלצדנו עומד אדם, מעט נמוך ממני, הלובש חולצה ארוכה של KTM ותוהה כמונו, כולל גירוד קליל בפדחת, לגבי "מה עושים עכשיו?". אני מזהה אותו – קוראים לו סיריל דספרה (אבל לא מבטאים את הס' בשם המשפחה שלו), והוא אלוף העולם במרוצי ראלי. חוצמזה, הוא גם ניצח את ראלי הדקאר שהתקיים באפריקה ב-2005 וגם את זה ב-2007 (את זה של 2009 שנערך בדרום אמריקה, הוא סיים במקום ה-2). בין לבין הוא נהנה במרוצי אקסטרים אנדורו סטייל הארזברג, בו הוא השתתף בכל אחת מ-8 השנים האחרונות, ותמיד סיים באיזור העשירייה הראשונה…

"אתה גם מחפש כיצד להגיע לארוחה של KTM?" שאלתי אותו.

"כן! כן! – פשוט דיברתי בסלולארי ולא שמתי לב לאן אני הולך". הוא ענה בחיוך נבוך.
"תשמע, אין ברירה – אנחנו חייבים להקיף את המתחם ברגל. מרכז התערוכות כבר סגור ולא ייתנו לנו לחצות אותו אל הצד השני"

"אתה בטוח?" קצת בלבל אותי המקום הזה"

"כן – בטוח. אבל זה ייקח לנו בערך חצי שעה הליכה".

התחלנו ללכת, לא לפני שהוא מוציא ממני הבטחה (בצחוק) שלא לספר לכולם על הפאדיחה: "אל תספר שלא מצאתי את עצמי במילאנו… אלוף העולם בראלי ובניווט ואני לא מוצא את עצמי באמצע איטליה בלי GPS… אבל היי! זה רק בגלל ששוחחתי בסלולארי"

אז הלכנו יחדיו, כשאנחנו מדברים על הכל: הקשר שלו עם KTM, מה הוא חושב על הביטול של מרוצי הראלי באפריקה והעברתם לדרום אמריקה, מה הוא חושב על ה-690 הוותיק ועל חוק ה-450 החדש שעומד להכנס לראלי הדקאר, על עתידו ב-KTM בשנים הבאות ועל הסיכוי שיבקר בישראל. היה נהדר! שכחתי לגמרי את השרירים התפוסים ברגליים ואת העייפות הכללית שרק לפני כמה דקות כמעט וגרמה לי להרדם תוך כדי צעידה. פחות או יותר, אפשר לומר שריחפתי מ"נקודת האור" זו בסוף יום מעייף. חצי שעה של הליכה, שעשתה עבורי את כל הביקור בתערוכה מעגום (וזה, בפוסט אחר) ולמגניב ועמוס חוויות.

ואי אפשר בלי תמונה למזכרת שצולמה למחרת: משמאל לימין – סיריל דספרה – אלוף העולם בראלי, אני בחולצת החננות הלבנה והמבהיקה וג'וני אוברט (עוד רוכב צרפתי, הפעם לא מבטאים את הט' בשם המשפחה). האוברט הזה בהחלט חייכן. למה לא בעצם?רק לפני חודשיים בספטמבר, הוא גרף בפעם השנייה ברציפות את אליפות העולם באנדורו E2…

Save

מודעות פרסומת