האם אתם רוכבי אופנועים אמיתיים? מבלי לערער על הגבריות והנשיות של אף אחד מהרוכבים והרוכבות הקוראים כאן, ומבלי לקרוא תיגר על אגו של איש או אישה מכם, אני מכריז: הכותרת הזו לא נבחרה כדי להכעיס אף אחד מכם. אנקדוטה פרטית לחלוטין מעוד טיול רכיבה בצפון הארץ.
רוכבי אופנועים אמיתיים הם בעלי תחת מברזל?
אני מודה שהרכיבה עם רוכבי אופנועי מותגים אחרים, רובם מסוג נייקד וספורט, הרגילה אותי ל"קיטורים" הנשמעים מצד המשתתפים בטיול. בכי ונהי הנשמע היטב ברגע שהמסלול חוצה את קו ה-200-250 ק"מ באורכו. הישיבה הזקופה ללא מיגון בכלל מהרוח, או רק עם מיגון מינימלי. קצב הרכיבה שאף פעם לא ממש איטי. הכידון הרחב שמפשק את הזרועות והופך את הגוף למפרש. הרוח שהופכת את קסדת הרוכב לדגל מתנפנף מעליו ברוח הנגדית. כל אלו יכולים להפוך את הרכיבה לסיפור די מתיש למען האמת. את חלק מהטיולים הללו עשיתי על סוזוקי GSXS1000 ואני יכול להעיד ממקור ראשון: זה לא קל לחזור אחרי רכיבה ארוכה שכזו, בקצבים המהירים שהאופנועים הללו מאפשרים.
מיהו אופנוען?
בתחילת חודש נובמבר 2017, לאחר רצף טיולי מועדונים שהוצאתי למותגי האופנועים השונים 
שבאחריותי, רכבתי עם קבוצת The Clan. זהו השבט הישראלי של רוכבי אופנועי מוטו גוצי. למי שצריך תזכורת איפה אני עובד, הקליקו כאן. למרות שמדובר היה על קבוצה קטנה יחסית וקצב רכיבה איטי משל כנופיות הנייקד-ספורט שהובלתי קודם לכן, עדיין מדובר היה על קבוצת רוכבים מנוסים (ברובם). כאלו שלא נתנו למראה הקרוזר-רטרו-וינטאג'-סטייל של האופנועים שלהם, להוריד להם את היד מהגז.
בוא נרכב!
ההבנה בדבר ייחוד הקבוצה, כפי שניתן לראות מהכותרת, היא שלא נשמע ציוץ מאיש מהם, כשהמסלול הנבחר היה באורך 350 קילומטרים. אצל רובם האופנועים נעדרו כל מיגון רוח וגם עימם לא ירד הקצב ממהירות בלתי חוקית בישורות. הקצב נשאר ראוי גם כשהכבישים הפכו למפותלים, צפונית לכרמיאל בואכה כביש אלקוש הידוע לשמצה.
"עזוב אותך, בוא נרכב" הייתה התשובה כששאלתי בשקט ובאופן אישי אחדים מהם, מה דעתם אם המסלול יימשך ויימתח קצת יותר.
"ואם נעבור דרך כביש, ארוך ומשובש אבל נוף מופלא, מה אז?" הקשיתי וחקרתי. "שטויות. באנו לרכב וליהנות!".
ומדובר על קבוצת רוכבים שרובם לא הכירו זה את זה עד לבוקר הטיול, כן? הדבר היחידי שמשותף היה לכולם הוא אהבת הרכיבה ואהבת אופנועי המוטו גוצי האיטלקיים שברשותם. לא יותר.
בדרך חזרה, כשאני מוביל אותם מעל גבי המוטו גוצי V9 Bobber הדגמות של היבואנית "עופר אבניר", חשבתי שאלו בעצם רוכבי אופנועים אמיתיים. לכבוד היה לי לרכוב עימם ולספוג מהם חדוות רכיבה בסיסית, גולמית, חסרת פילטרים ואמיתית לחלוטין.
אבל אופנוענות לא מסתכמת רק בתחת מברזל וביכולת סיבולת גבוהה. חלילה. אנחנו הרבה יותר עמוקים מזה ויש הרבה רבדים נוספים בעולם האופנוענות שמגדירים כל אחד ואחד מאיתנו כאינדיבידואל שונה. למעשה, ההדיוטות שמחוץ לעולם הזה, חושבים שאופנוענות היא בעיקר חופש, חירות ורכיבה אל השקיעה שבאופק אבל גם סכנת מוות של ממש.
יש כל כך הרבה צדדים לרכיבה על אופנוע, שיכולים לגרום לאדם שפוי לוותר על החלום. מזל שהכיף מאופנוענות הוא הרבה יותר גדול מכל הצדדים האלו יחד.
עוד על כך, בקישור שכאן
ובעניין כביש אלקוש: 11 מצלמות טקטיות למעקב משטרתי הוצבו בכבישי אלקוש ובירנית