קבר של אופנוען בדימוס

זה היה קבר אפל וחשוך.

למעלה מ-5 שנים שכבתי בתוכו, בלי יכולת אמיתית לזוז. אמנם נשמתי, ועבדתי, וטפלתי באישה ובילדים, אבל זה היה קבר.

עמוק.

כתב: ארי קניאל

נכנסתי אליו אחרי שמכרתי את ה-TDM900האחרון שלי, ולא ממש הצלחתי למצוא את הדרך לזחול החוצה מהקבר.

השמש אמנם מאירה את תוך הקבר, אבל היא לא ממש זורחת שם. מגיע לשם חופשי אויר, והריאות שלך מכניסות ומוציאות חמצן, אבל אתה לא באמת נושם.

יש שם אנשים, וימי הולדת, וקפה שחור ונובלס, אבל היי! אתה לא באמת חי.

קבר והדרך החוצה ממנו

לפני קצת יותר מחצי שנה מצאתי את הדרך לצאת מהקבר.

ויסטרום 650 לבן משך אותי החוצה עם 69 כ"ס, ויחד טסנו לשמים. צבענו את העולם בצבעי נשמות חופשיות. נתנו "כיף" לירח ולכוכבים, ריחפנו מעל גלי האוקינוסים הרחוקים ועכשיו נחתנו חזרה.

והנה, הנה אני. חזרתי לחיים. זחלתי החוצה מהקבר, ובאתי.

מי שעוד זוכר את פורום אופנועים בתפוז, מכיר את הניק שלי משם – kazzzy.

ברוכים השומרים על השפיות.

הנני.

ובאותו נושא

אלו החיים בתוך כלוב ומסגרת

מזכרונותיו של אופנוען חיפאי מזדקן

רוכב על האופנוע שלי – וידוי של אופנוען

להיות אופנוען זו מחלה שכיף להיות חולה בה, והיא לכל החיים

יש לכרובלוג ערוץ פעיל באפליקציית טלגרם. אשמח אם תצטרפו ותעקבו בהקלקה כאן