הסוזוקי SV650

רכיבה על הסוזוקי SV650 – מהאופנועים שמפתיעים אותך

הסוזוקי SV650 בגרסתו הנוכחית, הוא בן משפחה קרוב מאוד לדגם המחודש שהוצג ב-2017 ונכד לסב מפואר ששורשיו נעוצים עוד ב-1999. שמוליק פאוסט לקח אותו לסיבוב ו… הופתע.

כתב וצילם: שמוליק פאוסט

יש אופנועים שמפתיעים אותך. כולנו בני אדם, ולפעמים גם בלי שנרצה מגבשים דעה מוקדמת על אופנוע עוד לפני שרכבנו עליו, ולא נדיר למצוא אופנועים שמפתיעים אותנו. אופנועים שחשבת שיהיו משהו מסויים, וברגע שהנפת מעליהם רגל, הנעת או נתת עליהם גז – הבנת שטעית. זה יכול לפעמים גם לקחת שעה-שעתיים או יום-יומיים עד שתשנה את דעתך. לטובה או לרעה – יש אופנועים שפשוט מפתיעים אותך. הסוזוקי SV650 (להלן "צבי") הוא לא אחד מהם.

האופנוע הזה הוא בדיוק, אבל בדיוק מה שציפיתי או ציפיתם שהוא יהיה. מהנדסי סוזוקי לקחו את כל הסטריאוטיפים הקלאסיים של מה שנקרא "נייקד" בינוני וזול ו\או "סוזוקי" ושפכו אותם לתוך האופנוע הזה, והתוצאה נפלאה.

מהרבה בחינות: הסוזוקי SV650 הוא הסובארו די-אל של האופנוע

לפני לא הרבה זמן, הייתי אומר כמעט כמה דקות (בערך באמצע שנת 2007) קניתי את האופנוע הראשון שלי. הייתי חייל משוחרר ותפרן, גרתי אצל ההורים במרחק חצי שעה מגוש דן בו עבדתי, והחלטתי שזו סיבה פרקטית מצויינת להגשים את חלום הילדות שלי ולקנות אופנוע.

החלום התגשם בצורת האופנוע המשעמם, האמין, הבנאלי והנפלא ביותר שיוצר אי-פעם, ה"סובארו די-אל" של האופנועים – הסוזוקי GS500 האגדי. הסוזוקי הפרטי שלי היה שחור-אפור, מעוך, מזיע מאוד ומרופט מאוד, בן 11 שנים ואלוהים יודע כמה ק"מ, ובניגוד גמור לשאר תאומיו הזהים לחלוטין שהתגלגלו על כבישי ארץ הקודש – הסוזוקי הפרטי שלי היה באותו הזמן, בלי ספק ובאופן אובייקטיבי לחלוטין, האופנוע הכי אדיר, חזק ויפה בעולם כולו.

"צבי", מהרבה בחינות, הוא צאצא ישיר של אותו GS500 אגדי – אופנוע כביש "ספורטיבי", זול, בסיסי וערום מבית סוזוקי. אלוהים, כמה שהעולם התקדם מאז שנות התשעים…

מראה נוסטלגי

דבר ראשון, מילה על מראה חיצוני: לדעתי "צבי" הוא אופנוע יפה מאוד. אמנם קצת "אנמי" ו"קלאסי" ביחס למתחרים – בלי פינות חדות וקרביות או פנסים קטנים ו"מודרניים", אבל יש לו פרופורציות מצויינות, מנוע "סקסי" ושלדת צינורות יפיפיה, ובדגמים האחרונים גם צביעות שמדגישות את זה. חוץ מזה, יש לי משיכה לא ברורה לפנסים עגולים וקלאסיים (מי קרא לי נוסטלגי?).

מבחינת נוחות – חיסלתי על גבו כמה מיכלי דלק כמעט ברצף ובכל סוגי הכבישים הקיימים בלי שום בעיה. אין ספק שבמהירות גבוהה חסרונו של מיגון רוח כלשהו מורגש אבל אלה חוקי הפורמט, ומלבד זה – לא נרשמו תלונות. גם בעיר או בתנועה צפופה. אציין גם שתנוחת הישיבה של אופנועי "נייקד" היא התנוחה המועדפת עליי באופן אישי, לשיקולכם.

כמו חמאה

הגיר חלק כמו חמאה, ויחסי ההעברה נוחים מאוד גם בעיר וגם בחוץ. המנוע מרגיש מצויין, ואם אפילו "טירון" "וויליז" כמוני מצא את עצמו לא פעם מניף גלגל – כנראה שכח לא חסר לו, וחשוב מזה – כנראה שהכח הזה לא מאיים וקל לשליטה. מבחינת מהירות השיוט המגבלה כאמור לא מגיעה מהמנוע, אלא מהרוח…

מבחינת התנהגות בכבישים מפותלים אני חייב להודות שוב שאני לא רוכב הכביש הכי מושחז בעולם, ושרוב הרכיבה הייתה רגועה יחסית אפילו עבורי, אבל מהפעמים בהן כן ניסיתי קצת לאתגר אותו (בואו נהיה כנים, את עצמי..) – הוא שידר לי שאני עוד רחוק מהמגבלות שלו (מה שכן חשוב לזכור – אין כאן בקרת אחיזה, למקרה שכן תגיעו אליהן).

ההיגוי מדוייק, הרגש מהפרונט מצויין, ויש תחושה של שליטה טובה בקו גם עמוק בתוך ההטיה. הוא מן הסתם לא אופנוע ספורט קרבי, אבל מי שלא מחפש את הקצה – יוכל לדעתי ליהנות ממנו מאוד בכבישים מפותלים.

אלמנט פאן

לסיכום, הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד עליו, זה שאין לי שום דבר רע להגיד עליו. הוא עושה את כל מה שהוא אמור לעשות מצויין. לטוב ולרע (ואם אתם בקטגוריה הנכונה – זה רק טוב), הוא בדיוק מה שהוא אמור להיות – אופנוע כביש ערום, פשוט, לא מאיים וזול, אבל נח, חזק ובעל אלמנט "פאן" משמעותי. מצויין למתחילים וגם למנוסים.

אני אישית נהניתי ממנו מאוד, ואם לא הייתי בעניין של שטח – הוא היה יכול להיות בקלות ובכיף הכלי היומיומי שלי. אין לי ספק שמי שיקנה כזה יוכל להפיק ממנו ים של הנאה. סיכוי טוב שאחיין שלי כבר בדרך…

עוד מהמקלדת של שמוליק:

מוטו גוצי V85TT – לא שגרתי

אופנועים הם אקזוטיקה להמונים

קרוזרים: אופנועים ארוכים לרוכבים קצרים

 

השאר תגובה