מהו קו הרכיבה הנכון ביותר במסלול ולמה כולם טורחים לשנן ולחזור עליו שוב ושוב ושוב? פרק נוסף במדריך ימי המסלול נועד להסביר, לבאר ולהסיר את הערפל סביב המושג "רייסינג ליין". ואין מה לחשוש מהמילה "רייסינג"…
צילום: חן אביוב
מה ולנטינו רוסי הכי שונא במסלול?
בראיון שנערך עם ולנטינו רוסי לפני יותר מעשור שנים, אמר האיטלקי שהדבר שהוא הכי שונא (!) במסלול המרוצים, זה את הפניות והסיבובים.
"למה?" שאל אותו המראיין המופתע.
"כי אני חייב לרכוב בהן לאט יותר. אני מחפש להיות בהן כמה שפחות זמן. הן מפריעות לי לרכוב מהר יותר." ענה האלוף.
הקטעים הישרים
האנקדוטה מעלת החיוך הזו, נועדה כדי להוביל אותנו בדיוק לאחת הנקודות החשובות להבנה ומהבסיסיות ביותר ברכיבת מסלול: המקומות במסלול בהם אנו מרגישים הכי בנוח, הם המקומות שיש בהם הכי פחות בעיות אחיזה ובהם אנו יכולים להיות מהירים במיוחד. אני מדבר כמובן על הישורות. על כל הקטעים בהם האופנוע נע כשהוא זקוף ומיושר, כשגם 10-15 מעלות הטייה לכל צד נחשבים כרכיבה בקו ישר. בכל המקומות בהם, אנו יכולים לפתוח גז בצורה הנוחה והבטוחה לנו ביותר. רוסי אומר את זה בדיוק.
לפיכך, אנו מחפשים לשהות בתוך הפניות כמה שפחות זמן. כל שנייה מיותרת שם, היא פחות זמן על גז פתוח. כדי לעשות זאת ולצמצם את השהייה בהן ככל האפשר, יש ליצור את רדיוס הפניה הגדול ביותר שאתם יכולים, על פני כמה שפחות מרחק. אם נראה לכם שיש כאן סתירה, אתם לא טועים.
לצייר קו דימיוני – קו הרכיבה הנכון
את הקו הדמיוני הזה יש לצייר מנקודת ההיגוי שלפני הפנייה, דרך נקודת שיא הפנייה (אייפקס) ועד לנקודת היציאה שמעבר לפניה עצמה. זיכרו את המוטו שנכון תמיד: הדרך הקצרה ביותר במסלול, היא המהירה ביותר. אבל הקו לעשות את הדרך לקצרה יותר, לא תמיד ברור ומובן מאליו.
להקיף מהר יותר
חשוב לזכור שבשיאי הפנייה, היכן שהאופנוע נמצא בהטייה מקסימלית, המהירות המרבית שאפשר להיות בה, היא נתונה ודי שרירה וקיימת. עניין של פיזיקה. גם בסוף הישורות בכל מסלול, המהירות המרבית היא נתונה ולא ממש ניתנת לעיוות, שינוי או משחק. לא משנה כמה טוב אתה.
אז מה נשאר לנו? איך נקיף את המסלול מהר יותר אם הפיזיקה מגבילה מראש את המהירות בפנייה ובסוף הישורת? הו – שאלה טובה! כה אמר אלי פאנגס בפרק השלישי של "על הגז" (לא ציטוט ממש מדויק):
כמה מאוחר וכמה חלק
זמן הקפה מהיר מגיע מכמה מאוחר וחלק אתה מסוגל להאט ממהירות המקסימום של הישורת אל מהירות המקסימום של הפנייה. וכמובן – כמה מוקדם וחזק אתה יוצא חזרה מהפנייה אל המהירות המירבית שמאפשרת הישורת הבאה. אלו בדיוק התהליכים שדורשים את רוב מה שאופנוע בעל מאפיינים ספורטיביים יודע לתת (מי יותר, מי פחות), ואת כל מה שאתה כרוכב, יודע להוציא מעצמך. לפיכך – אנחנו מדברים כאן על רוכב שיודע לדייק ובעל משמעת ברזל.
אז בואו נדבר על אחד מכללי הבסיס שעוזרים לעשות זאת: הכירו את 'קו הרכיבה הנכון' להתנהל בו במסלול. אני אשתמש מעתה ואילך בכינוי הנכון והלועזי כפי שהוא נקרא בכל העולם: Racing Line. אין מה להיבהל מה-"רייסינג" שבשם. במקרה הזה, מה שנכון לעולם המרוצים, נכון גם לרכיבה החובבנית שלי ושלכם במסלול. זהו הקו הנכון, המהיר והבטוח לביצוע בזמן הרכיבה.
קו הרכיבה הנכון – רייסינג ליין
ה-"קו הצפוף" מצד ימין בצבע כחול כהה, הוא הקו שבו רוכבים כאשר רוצים להישאר בחלקה הפנימי של הפנייה, לכל אורכה. מאחר והקו הזה מייצר רדיוס קטן מאוד בתוך הפניה, הוא מצריך לבצע על גביו בלימה משמעותית שבסופה מגיעה פקודת היגוי מהירה לצורך הטיית האופנוע בצורה חריפה ימינה. ללא בלימה עוצמתית ופקודת היגוי מתוזמנת היטב – ימצא עצמו הרוכב בשוליים הנגדיים די בקלות. שימו לב שקו זה משיק לנקודת שיא הפנייה (האייפקס) מעט מוקדם מדי.
ה-"קו הרחב" מצד שמאל בצבע תכלת-טורקיז, הוא הקו שבו רוכבים בחלקה החיצוני של הפנייה. במקרה זה, רדיוס הפנייה גדול מזה של הקו הצפוף (כחול), מה שאומר שאפשר לרכוב יותר מהר. על פניו, נשמע טוב ורצוי – אבל הקו הרחב והרדיוס שהוא מייצר, מכריח אותנו לרכוב בהטיה יותר זמן ולעשות זאת לאורך מרחק גדול יותר. המהירות הגבוהה יותר שמתאפשרת, לא מפצה על העובדה שפתיחת הגז ביציאה מההטיה אל הישורת, מתעכבת ומתאחרת. שימו לב שקו זה משיק לנקודת שיא הפנייה מעט מאוחר מדי.
רייסינג ליין הוא קשת משוטחת
הקו הירוק שבמרכז התמונה, הוא ה-Racing Line המבוקש. זהו בעצם שילוב המאפיינים והיתרונות של 2 הקווים האחרים. המטרה היא "ליישר" את הפנייה ולשטח את הקשת שהיא מייצרת לקו הרכיבה, ככל האפשר. "קשת משוטחת" שכזו, עוזרת להימנע מהצורך בפקודת היגוי חדה וחריפה, כמו בקו הצפוף, ולפיכך – ניתן לרכוב במהירות גבוהה יותר לאורך פחות מרחק ובפחות הטייה, (שנגרמת ברכיבה בקו רחב).
מבחוץ לבפנים לבחוץ
כדי לייצר את קו הרייסינג -ליין המבוקש, יש לרכוב בקו החיצוני והנגדי לפנייה (התחלת הקו הרחב), ולבצע את פקודת ההיגוי בישורת המובילה אל הפנייה, באופן שיאפשר "לעגל" את קו התנועה כששיא הקימור של הקו ושיא ההטיה של האופנוע בעבור אותה פניה, ישיק בנקודה אחת בלבד לשיא שלה – האייפקס, המשולש שחור בתרשים. מנקודה זאת ואילך יגרום קו התנועה הזה לגלישה בצורה נוחה ובטוחה חזרה החוצה, אל סוף הקו הרחב, בשוליים הרחוקים. בסלנג מסלולים מכנים זאת "מבחוץ-לבפנים-לבחוץ".
היתרון ברור: "ליישר פניות" באמצעות שימוש מדויק ונכון ברייסינג-ליין, מאפשר להטות פחות את האופנוע, לשמר מהירות ויציבות, לשפר אחיזה ולהגדיל את מרווח הטעות האפשרי. קו זה גם יאפשר להתחיל את יישור האופנוע מוקדם יותר ומכאן – לפתוח גז מוקדם יותר.
קו הרכיבה הנכון אינו קדוש
זה המקום שבו חשוב לציין: קו הרייסינג ליין אינו קדוש. התיאור האופטימלי של נקודת הגישה והיציאה מהפנייה, כמו גם ההשקה לאייפקס, יכולה ואמורה לשמש כבסיס תיאורטי ותו לא, בעת ביצוע הפנייה בחיים האמיתיים. בפועל, כל פנייה במסלול, ובכל מסלול – צריכה להבחן בנפרד. נקודת ההשקה הנכונה לאייפקס, משתנה בין פנייה לפנייה. אין נוסחה ומשוואה אחת שנכונה באופן גורף לכל הפניות אשר שם בחוץ.
קית' קוד, נתן טיפ לקוראי מגזין "מוטורסייקליסט" בפברואר 2009 בנושא קווי הרכיבה במסלול. עיקרה מסתכם במשפט אחד בלבד: "תחשוב בשביל עצמך". הקו 'הנכון' ביותר לביצוע דרך פנייה, משתנה בהתאם לסוג האופנוע, האחיזה, מצב הצמיגים ועוד משתנים רבים אחרים. איזה קו "הכי נכון"? אין כזה ואף אחד לא יוכל לומר לך. אתה צריך לנסות קווים שונים בעבור אותה פנייה, ולמצוא את זה שהכי מתאים עבורך. הן מבחינת הרגשת הביטחון שלך והן מבחינת הזמנים שאתה מפיק בזכות הבחירה הזו.