מרוץ הספרינט שהתווסף למתכונת מרוצי המוטוג'יפי בעונה שעברה, התגלה כנקודת אור מרעננת כשהוא מרכז לתוך 12-13 הקפות, את התמצית של מרוצי האליפות. אבל מאיפה הם קיבלו את הרעיון לכך? אולי מהמרוץ הבא שהתקיים ב-2004…
קווים לדמות של מרוץ הספרינט
ב־6 ביוני 2004 התקיים מרוץ MotoGP במסלול מוג'לו שבאיטליה והוא היה מרוץ מיוחד במינו בזכות התנאים שהובילו אליו.
בדומה למרוצים כיום, המרוץ תוכנן ל־23 הקפות, אך לאחר 17 הקפות (כ־74% מהמרחק הכולל), החל לרדת גשם והונף דגל אדום. לפי התקנות דאז, מרוץ שנעצר לאחר יותר מ־3 הקפות אך לפני השלמת 75% מהמרחק – אינו מסתיים. במקרה שכזה, מופעל נוהל של הפסקה והמשך כמרוץ חדש (!) וקצר יותר. מקרה נדיר שיצר אירוע יוצא דופן.
לכן, המרוץ חודש כמקצה ספרינט בן 6 הקפות בלבד (כ־31.5 ק"מ), שנמשך כ־12 דקות. הרוכבים עלו למרוץ שהוזנק מהתחלה, ל-6 הקפות בלבד, לניקוד מלא כאילו מדובר על סבב רגיל ומרוץ עם מלוא ההקפות.
הקשר היחידי ל-17 ההקפות שכבר הספיקו לעשות, היה הסדר לגריד הספרינט. הוא נקבע לפי מיקום הרוכבים בסיום ההקפה האחרונה שלפני הפסקת המרוץ. כלומר לאחר ההקפה ה־17.
תחשבו איזה מרגש זה היה לקהל ולרוכבים לדעת שהמרוץ מוזנק ל-6 הקפות בלבד וכמה מתח ואקשן נדחס ממרוץ שלם ל-6 הקפות בלבד. נשמע לכם מוכר ממרוצי השבת כיום? 
כולם הימרו על סליקס
מרבית הרוכבים בחרו לזנק לספרינט עם צמיגי סליק, מתוך הערכה ותקווה שהגשם ייפסק והמסלול יתייבש. מה שהתברר כהימור נכון. ולנטינו רוסי, שזינק לספרינט המחודש מהמקום החמישי, הצליח לעקוף את הרוכבים שלפניו ולנצח את המרוץ. סטה ג'יברנאו סיים במקום השני, ומקס ביאג'י שלישי.
את העונה הזו, שהייתה הראשונה של רוסי על הימאהה לאחר שעבר אליה מהונדה, הוא סיים כאלוף. הוא ניצח 9 מרוצים מתוך 16 שהתקיימו באותה עונה.
האם זה היה המרוץ שהניח את היסודות למרוצי הספרינט מהם אנחנו נהנים מדי שבת?
מה שבטוח, זה היה אחד המרוצים הקצרים והחריגים בתולדות הקטגוריה הבכירה, והתרחש לפני עידן ה־Flag to Flag הנוכחי שבו לא עוצרים את המרוצים, אלא מאפשרים החלפת אופנועים בפיטס כשתנאי מזג האוויר משתנים והופכים למסוכנים לרוכבים.
וידאו ביו טיוב של כל מרוץ הספרינט כולו
החל מ-0:45