יומיים אינטנסיביים של רכיבה לפני המלחמה, הם בדיוק מה שהיינו צריכים בדיעבד, כדי להבין כמה היינו זקוקים לפיסת החופש הזו. נופש מוטורי DIY של חברים טובים וותיקים. גם הסרטון המסכם פה למטה.
רכיבה לפני המלחמה
התכנון המקורי כמובן, לא שותף עם גופי המודיעין של ישראל או ארה"ב. גם לא הרמנו טלפון לטראמפ או ביבי לשאול מה מתוכנן. ככל שהימים התקרבו למועד הרכיבה, המתח נטען יותר ויותר באוויר, והיה ברור שהמתקפה על איראן, היא שרירה, קיימת ואפשרית. לא ביטלנו. למה שנבטל? אנחנו הרי לא בטלנים.
ביום חמישי, יומיים לפני ההפצצה הראשונה במסגרת "שאגת הארי" באיראן, חנינו לצד נחל באר שבע ופרקנו את האופנועים. בשלב הזה היינו קבוצה יחסית מצומצמת מאחר ומדובר על יום עבודה. התכנון היה שכל השאר, יגיעו בערב או ממש למחרת בבוקר, בשישי.
לא שייך לאיש
אני אוהב את הרכיבה בנחל באר שבע. במקום מרגיש ככזה שלא שייך לאיש, מלבד אולי, לבדואים. הנחל לרוב מזוהם, יש לפעמים לכלוך שמפוזר בשטח, אבל אין שום פיקוח, לטוב ולרע. המקום מרגיש כמו מגרש משחקים ענק שמאפשר לרכב בצורה חופשית לחלוטין לכל כיוון. כן, גם למעלה ולמטה. זהו שטח אדיר של גבעות שוממות מסלעים ועצים, ואפשר כל היום לטפס ולרדת עד שמתעייפים. ואכן, התעייפנו.
בתום הרכיבה ארזנו את האופנועים על הנגררים, וירדנו אל חאן שקדי שבנאות הכיכר, בדרום ים המלח. מקום בו לנתי ורכבתי, רק לפני חודש, במסגרת הדרכת הרכיבה של טים קולמן לרוכבי CFMOTO. אז מה? האיזור מדהים לרכיבה בתקופת החורף, וזה תמיד כיף להתנתק מהיומיום, ומהלחץ לקראת המלחמה, במקום שכזה.
חברים, על האש, אלכוהול, צחוקים לתוך הלילה, ומקהלת נחירות שלא הייתה מביישת נגרייה עמוסת עובדים. מה יכול להיות רע? היה כיף לא נורמלי.
רכיבה בנופי מאדים
למחרת בבוקר, יצאנו ועברנו בנופי "כוכב מאדים" בנחלי האיזור, דרך נחל צין ועד למצלעות. משם המשכנו במישורים הבלתי נגמרים עד למרגלות כביש מעלה עקרבים, וחזרה לנאות הכיכר דרך נחל אמציהו שכל כולו גז פתוח לרווחה בדשדש המפורסם של הנחל.
ארזנו את האופנועים, עצרנו לאכול במסעדת מוזה שבערד, ו… הביתה.
למחרת בבוקר פרצה המלחמה. ואנחנו? לא הצלחנו למחוק את החיוך מהפנים.
סרטון מזכרת:
עוד רכיבות בדרום:
חוצה עם האופנוע את הגבול הדרומי