למרות שלא מדובר בנושא הקשור באופן ישיר לתחבורה או אופנועים, אני בטוח שקוראי בלוג זה יבינו את ההקשר. בעקבות פרסום הסרטון בוואלה! (כאן), התפתח דיון פעיל במיוחד בפורום האופנועים של תפוז, לגבי אלימות השוטרים שהופגנה כנגד 2 העבריינים, כפי שניתן לצפות בקליפ הקצר.
באופן אישי, למרות שראיתי את הסרטון ואת הדיון המתפתח כבר שלשום, לקח לי זמן להחליט מה דעתי על כך. מצד אחד, אין ספק שלא מדובר על זוג אזרחים תמימים שנפלו טרף לזרועות האלימות של החוק, כי אם על זוג חארות שפותחים פה של ג`ורה, ואפילו מאיימים באלימות כלפי השוטרים. מצד שני, גיליתי שדעתי משתייכת דווקא לעמדת המיעוט מבין הגולשים המשתתפים בשרשור המדובר, ובעיקר דומה לדעתו של שלמה כהן, כפי שהציג אותה בלא מעט הודעות לאורך האשכול.
השוטרים טעו. נקודה. היו מס` טעויות עיקריות שהובילו לאלימות הקשה של השוטרים כלפי העבריינים, אבל ברגע שאותו שוטר החל להתפרע ובעט בזבל שבחולצה הלבנה כשזה האחרון שוכב על הכביש, נעשתה הטעות העיקרית. ואם היה ספק, ממשיך האידיוט לבחור השני, מפוצץ גם אותו במכות, ואז חוזר שוב לגוף שעל הכביש לעוד כמה בעיטות.
לא מעט הודעות לאורך השרשור טענו בעשרות גרסאות שונות, שצריך להבין את השוטרים שנתקלים כל הזמן בלחץ בעבודה, בסכנה, בזבלים אנושיים כדוגמת זוג העבריינים, צריכים לעבוד תחת מגבלות החוק, ועוד.
מצטער, לא מקבל את זה – גם שליח על קטנוע מתמודד עם לחץ בעבודה, סכנה מוחשית לחייו בכל רגע שהוא על הכביש, ונתקל בלקוחות מסוגים שונים ש"מביאים לו את הסעיף" ונאלץ לעבוד תחת מגבלות החוק (חוקי התנועה). ועדיין, אתם לא רואים שליחים מפרקים אנשים במכות כדי לשחרר אגרסיות. השוטרים עושים זאת, כי יש להם את המדים, והנשק, ו"הזכות להשתמש בכוח" כפי שהמדינה נתנה להם. הבעיה, שמוצגת היטב בסרטון המדובר, הוא שמדובר על שימוש מופרז בכוח. כולנו עובדים, כולנו יודעים להתמודד עם 1,001 מצבים ולחצים שונים ומשונים במסגרת עבודתנו, ועדיין ב-99 אחוז מהמקרים, נדע לשלוט בכעס שלנו – מדוע השוטרים לא עושים זאת וקלים על ההדק (המטאפורי, לפחות הפעם) יותר מכולם?
שלא יהיה ספק – יכול מאוד להיות שנדרשו, במקרה המדובר, מכות ובעיטות כדי להוריד את הבחור בחולצה הלבנה לקרקע. אבל מרגע שהוא שם, עם ארבעה שוטרים שרוכנים מעליו וזוג אזיקים בכיס כל אחד מהם, אין שום סיבה להמשיך. אין שום סכנה לאף אחד מהשוטרים. ובכל זאת, השוטר ממשיך להכות אותו, פונה לבחור השני, וחוזר לעוד קצת שחרור עצבים על העבריין שמוטל על הכביש.
כל מי שעצר לבדיקת רישיונות יותר מפעם אחת בחייו, ונפגש עם שוטרים בעת מילוי תפקידם יותר מפעם אחת, יודע שהאלימות של חלק לא מבוטל מהם, משתקפת כבר בסגנון הדיבור. זהו רק רמז לאווירה בה הם מתנהלים, פועלים, מקבלים הוראות מלמעלה ומתרגמים אותן כלפי מטה למגע עם האזרחים. ובמילים אחרות: איפה שהוא שם בפנים, אף אחד מהצופים בסרטון, לא באמת הופתע. אולי מרמת האלימות, אולי מהאגרסיביות, אבל לא מעצם העובדה שהשוטר התפרע על שני העצורים.
במהלך השרשור, הובאו לא מעט דוגמאות ממשטרת ניו יורק וחיסול הפשע ברחובותיה, כפי שהוביל רודי ג`וליאני בתחילת שנות ה-90. כל מי שהביא זאת כדוגמה ל"צורך בשימוש בכוח" מצד שוטרים, לא ידע כנראה, איזה שטויות הוא כותב. בניגוד לישראל, הרי שארה"ב בכללותה, כלל אינה "מדינת משטרה" – רק 15% מתקציב הכוח המשטרתי, מגיע מהמדינה. כל השאר? מהרשויות המקומיות, ולא משנה באיזה סדר גודל הן (זו הסיבה, שבחלק מהישובים הקטנים, כלל אין כוח משטרתי). גו`ליאני, שהמשטרה המקומית כפופה לו (כנהוג בארה"ב), העביר תקציבים רבים למשטרה, הגדיל את כוחה הפיזי והפנה אותו למקומות החשובים באמת, והצליח. "האגרסיביות" של משטרת ניו יורק התבטאה בנוכחות מרשימה במוקדים מועדים לפורענות ובפעילות ענפה כנגד כל חריגה מלשון החוק.
בשום שלב לא ניתנה הוראה להשתמש ב"אקסטרה אלימות" כלפי אזרחים, ולא כך נוצחה הפשיעה ברחובות ניו יורק. אם כבר נכנסו לזה, ג`וליאני הוריד את הפשיעה בניו יורקב-57 אחוזים והפך אותה לעיר הבטוחה בארה"ב, על ידי גישה של "טיפול בעברות קטנות, כדי למנוע עברות גדולות יותר בעתיד". למי שמתעניין, מומלץ לקרוא על תיאורית "החלונות השבורים".
והמסקנות שלי? שיש להעתיק מהאמריקאים.
לא את שיטת חלוקת התקציבים (כי בישראל, נגיע למצב בו לא יהיו כוחות שיטור בפריפריה), אלא להעתיק מהם את עיקרון העבודה תחת המוטו המוביל את המשטרה המקומית שם: To Serve and Protect ובעברית: לשרת ולהגן. לא פחות, ולא יותר. קודם השוטרים ברחובות כדי לשרת (!) אותנו, את האזרחים המשלמים מיסים למדינה על גרורותיה השונות, ורק אח"כ כדי להגן עלינו. בשום שלב, כמו שהודגם בסרטון הקצר, תפקידם לא לשפוט, ובטח לא להעניש.
אנחנו עוד רחוקים מהיום הזה לא מעט. בשל המון סיבות. בעיקר, בשל העובדה שצריך לעבור דור שלם של שוטרים עד שהאמרה הזו תוטמע באופן סביר בקרב שורות המשטרה, אבל גם בשל העובדה שיש להטמיע את יותר את הגישה הזו בקרב ציבור האזרחים ויחסו לכוחות החוק. עד אז, יש למצות את הדין עם השוטר המתפרע, באשמת שימוש מופרז בכוח שניתן לו אופן חוקי, ע"י המדינה.
פשוט מאוד.
המצב האידיאלי הינו מצב בו המשטרה עובדת בשביל האזרחים והם עצמם נותנים לה לגיטימציה לעבוד, לשמור על החוק ולשרת את התושבים.
הפער בין המצוי לרצוי
אין ספק כי עקרונות ה"לשרת ולהגן" קיימים גם במשטרת ישראל. הבעיה היא לא ברוח ובהנחיות, אלא באופן היישום. דווקא אצלנו במדינת ישראל, אלופי בירוקרטיה, יודעים לכתוב היטב את החוקים והסטנדרטים של התנהגות של עובדי הציבור בכלל ושוטרים וחיילים בפרט. זה בא בדרך כלל במסגרת של "קוד אתי", או בגרסה העדכנית של "חזון וערכים". עבור משטרת ישראל ה"חזון וערכים" כתובים בצורה ברורה ואף מדידה. ערכים אלו אמורים להוות, עבור כל שוטר ושוטר, מצפן להתנהגות הערכית שלו. אבל למרבה הצער, קיים פער משמעותי בין המילה הכתובה לבין היישום של הערכים.
יש המסתייגים מתרומתו של ג`וליאני :
במוסף הארץ, לפני מס` שבועות, פורסם ספר של כלכלן אמריקאי שמנסה לענות על שאלות שאנו בדר"כ לא שואלים. הספר ומחברו זוכים להצלחה רבה באקדמיה ובעולם.
המשך להסתייגות מג`וליאני:
המשמעות של אותו חוק היא שכ 15-20 שנה לאחר שעבר, מס` האזרחים שנולדו כתוצאה מהריונות לא רצויים ירד בצורה דרסטית.
והשאלה היא: האם שינוי מעמיק בגישת
העבודה של המשטרה, יוכל לשנות את גישת העובדים בה, ואת גישת האזרחים כלפיה? האם מוטו חדש למשטרה (במקום הנוכחי, שפשוט לא קיים), והטמעתו באופן יסודי לאורך שנים לא מעטות, יכול באמת לשנות משהו?
"כן, אבל…"
השינוי לא יכול לבוא מהמשטרה או מהממשלה.