הדרך שלא נלקחה הוא טורו הראשון של רועי רן והוא פשוט מקסים (הטור, אבל גם רועי). קצת מעולם השירה, קצת מעולם הקולנוע – והכל סביב עולם האופנועים. רועי הוא הראשון להענות להזמנה שפתוחה לכולם – תהנו!
כתב: רועי רן
The Road Not Taken \ Robert Frost
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference
רוברט פרוסט כתב את היצירה המופלאה הזאת אי שם ב-1915, ובפנטזיות הכי גדולות שלי לא דמיינתי שיותר מעשור אחרי סיום בית הספר ו-15 שנים אחרי שלמדנו את פרוסט וולט ויטמן, ארתור מילר ואקסל רוז, אני אראה את הדמיון בין הדרך שהוא בחר לבין הדרך שאני בחרתי. הדרך שאנחנו בחרנו.
הדרך שלא נלקחה
בפנטזיות של אז ראיתי את דבי המורה שלי לאנגלית מחייכת בשובבות ומתכופפת לשולחן שלי, מלטפת לי בקלות את היד עם החזה המפואר שלה, אח אלו היו הימים… הכול היה פשוט.
ראיתם את "Trainspotting"? איזה שאלה… ברור שכן. נו אתם יודעים, הסרט הזה עם הבחור שצולל לאסלה וההוא שמחרבן במיטה ומורח את זה בסוף על ההורים של חברה שלו? אתם צודקים, זה לא נשמע משהו אבל אחלה סרט, תאמינו לי.
בהתחלה אתה רק רוצה לנסות כל סם שקיים, אשכרה בא לך להזריק הירואין, אבל עד סוף הסרט אתה כל כך אנטי סמים שאתה מפסיק לעשן אפילו נובלס, טראומה לשנים בחסות דני בויל הדיכאוני, גדול!
בתחילת הסרט יש קטע שאני מאוד אוהב : "Choose Life", בעברית זה בטח היה נשמע ככה :
"…פםפםפםפםפםפם פםפםפםפםפםפם תבחר בחיים, תבחר ללכת לפעולות של השומר הצעיר, תבחר להתגייס לצבא, תבחר בעבודה מועדפת, תבחר טיול, להודו אם בא לך להתמסטל, דרום אמריקה אם בא לך לטארק, אפריקה אם בא לך להיות מיוחד, תבחר באוניברסיטה, מכללה אם ידך משגת וטכניון אם אתה תותח או סתם מאוד חרשן, תבחר במילואים, תבחר מקצוע, תתחתן, תקנה אוטו, תקנה בית, תיקח משכנתא ל-200 שנה, תביא ילד, תביא שניים, תביא ביד כי אשתך כבר לא נותנת.
תבחר בעתיד שלך, תבחר בחיים."
אבל למה שאני ארצה לעשות דבר כזה? אני בחרתי לא לבחור בחיים, אני בחרתי באופנוע.
והסיבות? אין סיבות! מי צריך סיבות כשיש אופנוע…
אנשים חושבים על הסיכונים, על הקרח על הכתף אחרי שעוד סלע אידיוט החליט לנגוח אותך באמצע העלייה, על הצליעה של יום ראשון בבוקר אחרי שעוד פעם סובבת את הברך כשנפלת באמצע הירידה כי נעלת קדמי כי פתאום העץ קפץ עלייך, על זה ששכבת בבית חולים יותר ימים בממוצע מבן- אדם "נורמאלי" בן 60.
אבל מה שהם לא יודעים ואנחנו כן זה :
גגגגגגגגגגגאאאאאאאאאאאזזזזזזזזיייייייייםםםםםםםםם.
אחרת, מה הטעם בהכל?
אנחנו הרי לא מפגרים לגמרי, נכון? אולי קצת גלמים מהעמק, אולי חרגולי הדרום, אולי קצת חרולים פה ושם – תודו בלי בושה : אני חרול ואני גאה!
כמו שאמר ידיד יקר: "בלי לזלזל באף אורגזמה אבל תחושת הסיפוק בסוף עלייה, שלא חשבת שתעלה היא אורגזמה לא רעה כלל"
איזה כיף זה להתחיל את היום מאוחר, להוציא את החמוד מהמחסן וללכת לעשות סיבוב בוקר בשדות היפים ביותר בארץ, או לחזור אחרי יום עבודה וללכת לפרק את כל האגרסיות באיזה שעתיים של גאזים.
גבעת המורה, גלבוע, כפר החורש, מנחמיה או כפר קיש, זה משנה בכלל?
איזה כיף זה להיות אנחנו.
לנסוע למדבר לעשות דוכים כשת'כלס מה שבאת לעשות באמת – זה לפוצץ נפצים בלי שיפריעו לך, לנסוע במגדל העמק ולראות את הצורר רודף אחרי רועה צאן בדואי עם הקב של תובל דודבני, לראות את חמידו עושה סלטה שטרוויס פסטרנה היה מתקנא בה, לראות את המחרוייקה פותח גז ולהבין כמה אבל כמה שאתה רחוק מהתותחים של המקצועית, לראות את שחר דהן עולה לווילי בחמישי עם רבע עוף כתום, סתם לראות את יוני לוי רוכב, לעשות טיול סבתות בשישי בצהריים, לרכב עם הטוחן ואון כדי להבין את משמעות המילה דוכים, להכיר את ערמוניצקי ורפי כדי להבין את משמעות המילה חרולים, אני חרול ואני גאה!
להחזיק בסלנג מיוחד משלנו : שרמית וזנזונת, שועל עליות, חזיר גאזים, לוקוס, סינגל, דרוזי, קטומ, W-ארס, חרול וטרול, קוקסינביץ ודיגוויד.
Who the fuck is digwid???
לקחת איזה שאכטה טובה בשתיים בבוקר, לשים קצת Garbage ברקע וליהנות מהחיים.
זאת פילוסופיה בגרוש לחיים טובים
Two roads diverged in a wood, and i —
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference
איזה כיף להיות אנחנו.
מוקדש לידידי ינוקא.