יש משהו ברכיבה על אופנוע דו פעימתי, שגורם לך להרגיש מיוחד. כזה של אחד "שראה את האור". יש איזו שריטה מסויימת שצריך כדי להעריך ולאהוב מנוע שנשמע באופן טבעי כאילו משהו לא תקין בו, גס, לא מגומר. תוסיפו לכך את הפגיעה בסביבה מבחינת הזיהום והרעש, תוסיפו לכך שבנפחים הגדולים מדובר על חיה של ממש הדורשת אילוף בשל אופן פעולת המנוע הפרועה לעיתים, ותבינו שהשריטה חייבת להיות עמוקה. עצם העובדה שהיצרניות בעולם מצמצמות עד מבטלות לגמרי את עבודתן עם מנועי 2 פעימות, יכולה לטפח את היטב את הרגשת הייחודיות ברכיבה על מנוע שכזה. סוג של האחרונים מסוגם.
אתמול נתקלתי בקישור לבלוג המקדש את אותן מפלצות פולטות עשן. Two Stroke Biker עוסק בעיקר באופנועים הדו פעימתיים גדולי הנפח שנבנו לשימוש בכביש הציבורי ואינם מיוצרים עוד על ידי אף יצרנית. סרטונים ובעיקר תמונות חדות וברורות של יצירות אומנות ואופנועים סדרתיים משופצים שלא יחזרו עוד לקווי הייצור.
