לפני שנה וחצי בערך, באפריל 2009, סיפרתי בשפה מליצית ופומפוזית, על גבעת הנקם. אותה גבעה שלא הצלחתי לטפס, והכריעה אותי פעם אחר פעם. כמה ימים לאחר הפרסום, לאור ההתעניינות, גם פרסמתי את מיקומה של גבעת הנקם בדרך הכי מדוייקת שיכולתי.
ביום חמישי האחרון, הזכיר לי אותה גולש מפורום פול גז, אותו פגשתי במפגש בירה מסורתי של חברים. הוא שאל אותי לשלום הגבעה ולפתע נזכרתי, שלא ניסיתי לטפס אותה עם ה-250 או עם ה-300 החדש. זהו – זרע הנקמה התעורר.
היום, בשעה טובה ומוצלחת, כשאני מצוייד במצלמה (לעדות שותקת) ובאחי קטן וה-125 שלו (לעדות מדברת), תקפתי את הגבעה ויכולתי לה. מסתבר שעד כה ניסיתי בהרבה מובנים לטפס אותה "עם הראש בקיר". גיליתי שאם מחפשים לגשת אליה מהדרך הארוכה יותר, מגיעים לראש הגבעה דרך זוית טיפוס מתונה יותר ועל כן, גם אפשרית יותר. לא שלא היה קשה, ולא שלא הפלתי את האופנוע פעם אחת (כדי להתנשף לצידו במשך 2 דקות), אבל בסוף זה קרה והגעתי גם אני לפסגה. זהו – מחפש אתגרים חדשים עכשיו…
והנה תמונות ההוכחה:
2 האופנועים על ראש הגבעה, מכאן זה לא נראה גבוה, אבל יש כאן בערך 80-100 מטרים של טיפוס (בקו אווירי)
וכאן אני נושם אוויר פסגות בחיוך
