רמזור

ההוסאברג TE300, בדיוק כמו  ה-300EXC הכתום, מסופק ללקוח עם מבחנה קטנה ושקופה ובתוכה בין השאר, 3 קפיצים לשסתום הכוח. מלבד הכוח שיש להפעיל על הקפיץ כדי להבחין בין מידת הכיווץ שלהם, הם נבדלים גם בצבעים: אדום, צהוב וירוק. על פניו, ובהתאם לכל לוגיקה השרדות בטבע הפראי והאורבני, האדום סימל מבחינתי סכנה, אגרסיביות וכוח, ואילו הירוק סימל משהו בסיסי, חדש, חלש לעומת השאר. ההערה של ROG בתגובה לפוסט הקודם, הביאה אותי להפוך בין הצבעים ולשנות עבורי סדרי עולם.

התוצאה היא כזו: הירוק הוא אומנם הקפיץ הרך ביותר, אבל הוא גורם לשסתום הכוח להפתח מוקדם יותר, ולכן הופך את אופי המנוע למשהו פראי וכמעט בלתי נשלט (כמעט=טיפל'ה חזק מדי בשבילי). זהו בעצם הקפיץ של הגברים גברים. עם הביצים הגדולות והשעירות. האדום הוא הקפיץ הקשה מכולם ולכן שסתום הכוח נפתח בזכותו מאוחר יותר, מה שהופך את הכלי לחתלתול נחמד עם ים של מומנט. ההרגשה במטרים הראשונים היא שהאופנוע הפך ל"כלי של ילדות עם 50 סמ"ק פחות"… 🙂 בקיצור – האדום יוצר אופנוע נשלט וקל מאוד לרכיבה.

אז בקיצור, בלשונו של העם, הנה המילון לצבעי קפיצי השסתום:

אדום – "עצור, אתה אומו!"

צהוב – "תתכונן אחי, זה מתקרב"

ירוק – "סע גבר…סע".

יום טוב!

🙂

נ.ב – כן, רכבתי אתמול רכיבת בוקר. היה מדהים! שילוב נדיר שמתקיים רק בעונות מעבר, בין מזג אוויר מדהים, אופנוע שהפך לפתע למפנק, נוף בירוק זרחני ועוצמתי ואחיזה מעולה של האדמה בזכות הגשם שירד בשבוע שעבר והספיק להשאיר לא יותר משלוליות בודדות. מומלץ!