נותן בראש בין 2 ל-4

הקונספציה

הרגשתי כמו סכר עשוי בטון בפני הטיעונים שכבר הציפו את ראשי. כל כולם כנגד האופנוע הזה, וכולם היו מוכנים מראש, נכונים להתפרץ קדימה ולשטוף הכול בדרכם. ממש התאפקתי שלא לכתוב טור בעניין, עוד לפני שרכבתי על הימאהה הזה מטר אחד בודד. ידעתי איך אני מתכוון למסמר אותו במילים נוקבות וחדות, בונה ארון שלם של טיעונים, ומציב אותו על המדף העליון כדוגמה ראשית לתופעת ה"עדר" המאפיינת את צרכן האופנועים הישראלי. התכוונתי להסביר בטקסט שכבר הכנתי ביני לבין עצמי, איך כולם נוהרים כעיוורים אחרי אופנה חולפת, או אחרי שמועה שנודדת מפה לאוזן, תוך הסתמכות על "מומחים" מטעם עצמם שמהללים אופנוע שלא ראוי לכתרים שהם קושרים לשמו.

הרי ה-MT הזה נמצא בכל אשר תפנה. אי אפשר להימלט מהתקלות בו ובסופו של דבר, אי אפשר להימנע מלחשוב "משהו" לגביו אחרי שראית אותו במפגשי רוכבים, בכבישים או סתם עומד לידך ברמזור. זה אמור היה להיות לטקסט שלם שיוצא נגד הסחיפה הלא ברורה הזו, בדעת קוני האופנועים בארץ. כל כך הרבה דגמים בשוק ובכל זאת, כולם עדר? קונים את אותו הדגם וכמעט באותה הצביעה?

ממש ליקקתי את השפתיים כשבניתי בראשי את הקונספט: "לקוחות קונים את ה-MT כי הוא זול" (70,000 ש"ח לגרסה הבסיסית), ולא "כי הוא טוב". "כזה מחיר ל-850 סמ"ק? זה מתכון לאופנוע תקציב שעשיר בעיקר בפשרות". אין מצב שזו "קנייה טובה". ואפילו יציאה, שגם אז הייתה די מטופשת: "זה בסך הכול אופנוע לבוגרי טי-מקס!".

וכמה לקוחות כבר יש שם בחוץ שאני מעז לכנות אותם כ"עדר"? לא צריך לנתח טבלאות אקסל מסובכות. כל מי שעיניו בראשו ורוכב בכבישי הארץ, קולט די מהר כמה אופנועי ה-MT בולטים בכמותם בקבוצות הרכיבה השונות. רפרוף על דו"ח התוצרים שמפרסם משרד הרישוי מדי חודש, מגלה שההרגשה נכונה ומגובה במספרים: מעל 250 כלים נמכרו מסדרת ה-MT של ימאהה מתחילת 2015 ועד כה. חלקם מדגם ה-MT07 אבל רובם מגרסאות ה-MT09 השונות (יש 4 כאלו). ובשנה שעברה? גם אותו סיפור. מאות אופנועים. יש מצב שמאז ימי ה-GS500\GPZ500 באמצע שנות ה-90 – 20 שנים כבר חלפו, לא היה דגם אחד שמכר בשנה אחת כל כך הרבה יחידות.

MT-08אז לקחתי את ה-MT09 לרכיבת מבחן. לא לאחת שבוחנת את המכלולים, מנתחת את המפרט הטכני ובונה קביעה לצרכן הסופי באם האופנוע הוא קנייה צרכנית טובה או לאו. לשם כך, יש את החברים שלנו שכותבים במגזינים השונים ובערוצי רכב ועושים מלאכתם היטב. אנחנו בדו"גיגים, כפי שכבר גילו קוראינו הנאמנים, מנסים לעשות זאת קצת אחרת. הסקרנות שנבנתה סביב הדגם הנ"ל הייתה לגלות אם החוויה שמעניק ה-MT לבעליו, אכן שווה את ה"באז" וה-"הייפ" האדיר סביבו. הסקרנות היא זו שמשכה אותי מהמקלדת החוצה והובילה את הרכיבה כולה למשך כל ה-430 קילומטרים שביליתי על מושב האופנוע.

אספתי את הכלי במרכז תל אביב, ואחרי ההשתחררות המתבקשת מהפקקים, ירדתי לאיילון. שם, בחלון שנפתח משמאלי בין הרכבים המשתרכים הביתה, זיהיתי חלל ריק כנכון ובטוח יותר לרכוב בו. כמעט מבלי לשים לב, הוריתי על פקודת היגוי קטנה אך טיפל'ה מוגזמת במקביל לנתינת גז הגונה כדי להשתחל לתוך המרווח המדובר.

"רגע" – הופתעתי ביני לבין עצמי בתוך הקסדה… "מה זה פה?".

שובר שוויון

מה שהיה משם ועד לכבישי הגלבוע הישנים והטובים, היה בעיקר התמוטטות הקונספציה. חטפתי סטירת מציאות כואבת שהתנגשה לא רק במה שתכננתי לכתוב מראש, אלא גם ממה שהכרתי בשנים האחרונות. אני, שעבדתי במשך שנים אצל יבואן אופנועי פרימיום, הפנמתי, הבנתי, ידעתי, הטפתי וחזרתי על המנטרה לכל מאזין: אופנוע איכותי עולה כסף. והרבה כסף. ופתאום, ה-MT ערבב לי את כל הקלפים. הנה פועם מתחתי צבר מכלולים, שאולי לא בולטים במיוחד אם בוחנים אותם בנפרד, אבל ביחד – הם פשוט יוצרים אופנוע טוב. מאוד טוב.

היו כאן מספר נקודות שלא היו קלות לעיכול: לא הנופים המרהיבים של הצפון, ולא העובדה שאני צריך לכתוב בראש את כל הטקסט מחדש. חשבתי לעצור לאכול צהריים, לנצל את השקט מהרוח למעט חשיבה ביני לבין עצמי,  אבל ה-MT מתגלגל קדימה ולצדדים בצורה כל כך מספקת ומענגת, עד שבכל פעם אמרתי לעצמי: " עוד כמה דקות. אני עדיין לא באמת רעב".

ה-MT הוא אופנוע תקציב אמיתי, אבל דווקא מהסוג הטוב שמפתיע ועושה מהפכה. אופנוע שמרגיש כמו "שובר השוויון" שלא היה כאן שנים בענף האופנועים. השוויון המדובר היה נע סביב עובדה בסיסית ופשוטה: בעבור תג מחיר כלשהו, מקבלים אופנוע עם גימור, מכלולים וברמה מסוימת. ובאותו כיוון ורוח: "רוצה אופנוע מעולה ממש? תשלם ממש הרבה ותקבל". והנה, יש לנו כאן אופנוע ששובר את "הנוהל" הישן והמוכר: מביא מלמעלה יכולות של אופנועים יקרים יותר, אל תוך קטגורית אופנועי התקציב, אורז את אותן יכולות במחיר זול ו"לוק" נעים לעין, ובכך עושה מהפכה ושובר את השוויון המקובל. מוכיח שאפשר לקבל אופנוע טוב במחיר נמוך.

וכך, תוך כדי שאני מאמץ את ההבנה החדשה, ויתרתי עם הגיעי לגלבוע על עצירה במסעדות היחידות באזור – "קימל" ו"חוות התבלינים" היוקרתיות. ויתרתי בחיוך, בלי מאמץ וללא הרגשת רעב אמתית. ממש כמו לבחור של-א לרכוש אופנוע טוב ויקר לטובת אופנוע טוב לא פחות וזול – מי היה מאמין שמשפט שכזה הוא הגיוני טרום הרכיבה?

המשכתי אל כבישי נוף גלבוע ומלכישוע המפותלים – ברוח התקציב והחיסכון הרגשתי שזה בסדר ללכת עם הקונספט הזה עד הסוף ולעצור לסנדוויץ' זריז וטעים במסעדת פועלים קטנה.

הטריפל הזה הוא HOT

בכבישים העולים לפסגות ההר, היו קטעי רכיבה שהביאו גם את הרוכב הציני והסרקסטי שבתוכי, לכדי חיוכים בקסדה. בעיקר בשל המנוע. בגלל איך שהוא נשמע אבל גם בגלל איך שהוא מרגיש. זו הפעם הראשונה שלי על מנוע טריפל. והעובדה שהוא אשכרה מרגיש בדיוק כמו אמצע הדרך בין מנוע כפול צילינדרים למרובע צילינדרים, הגניבה אותי בכל האצה מחדש.

MT-06בגדול (מאוד בגדול): אם מנוע הטווין הוא לינארי וגמיש אבל משעמם, ומנוע הארבע צילינדרים הוא חזק אבל מצריך נפח כדי לא לסבול מהעדר כח בסל"ד נמוך, הרי שמנוע הטריפל משולש הצילינדרים עושה את הטוב בשניהם – גם כוח רציף מסל"ד נמוך מאוד, גם מומנט מרשים שמעניק גמישות בדמות האצה חזקה מכל הילוך (הילוך 3 ו-4? אגדה!). מעל 10,000 סל"ד ומעל 180 קמ"ש הוא לא נרגע ולא מוריד את קצב ההתקדמות, כאילו ישנה יד נסתרת דוחפת את זנב האופנוע. רק הרוח, בהעדר מיגון מתאים, היא זו שעוצרת מלהאיץ עוד ועוד. אה, ולא פחות חשוב: הטריפל גם כולל בונוס בדמות סאונד עם צרחה מייללת של ארבע צילינדרים, כבר מסל"ד בינוני, אבל עם הבאסים המאיימים של מנוע שני צילינדרים. פגז!

כן, אבל…

והאם הוא באמת כל טוב וללא חסרונות? או שיש חסרונות אבל דרך המשקפיים הוורדות שיוצר תג המחיר, אני מתעלם מהם? גם אני חששתי מכך כשניסיתי לסכם את הרכיבה בזמן הרכיבה הביתה. הייתכן שאני רואה את האופנוע רק דרך הפריזמה המאוד מצומצמת של המחיר ועיוור לביקורת של ממש?

אז נכון, המושב של גרסת הספורט טראקר אולי נעים למראה ולמגע, אבל המקורי כנראה פשוט יותר נוח לשעות מרובות של רכיבה רצופה. וכן, המתלים היו רכים יחסית שעדיף לו היו נהנים מכיול ספורטיבי יותר. בעוד הקדמי היה די בסדר, המתלה האחורי לא התמודד היטב עם משקלי הלא נמוך. גם בסתם התמודדות עם תחלואי כביש אגרסיביים. וכאשר סיבוב ידית הגז נעשה באופן גס יחסית, או כשמבוצעים תיקונים מיותרים להיגוי תוך כדי פנייה, יש סיכוי גבוה לנדנוד מיותר על המתלים. אבל זה לא משהו שלא ייפתר בכיוון נכון של המתלים (המאפשרים כיול בסיסי בלבד) ופשוט לרכוב נכון ולתפעל נכון את האופנוע. אתם לא באמת מצפים שהוא גם ירכב עבורכם, נכון?

ונכון, רוכבים לא מנוסים ייבהלו מהרגישות הנדרשת בתפעול מנופי הבלמים, שכן הם עוצמתיים מאוד. אבל אני נהניתי מאוד מהפידבק שהם מעניקים תוך תקופת הסתגלות קצרה. ונכון (הנה מגיע ה"מינוס" האחרון),  הוא נראה אחלה, אבל יש כנראה אופנועים ערומים שנראים טוב ממנו שם בחוץ, גם אם הם מגיעים מאותו קו עיצוב רובוטריקי משהו ששוטף את כל אופנועי הנייקד, אירופאיים ויפניים כאחד. אגב, בינינו? גרסת ה-Street Rally היקרה יותר שבסדרת ה-MT, פשוט מהפנטת.

אבל, וזה ה"אבל" האחרון והגדול מכולם – אי אפשר באמת להתעלם מהמחיר ומהשורה התחתונה: הימאהה MT-09, עם או בלי התמחור אטרקטיבי, הוא פשוט אופנוע מצוין. כל כך טוב, עד שהוא בהחלט מעמיד בצל אופנועים שמחירם גבוה ממנו בעשרות אלפי שקלים. מפתיע? כן לעזאזל… הוא עד כדי כך טוב!

תחת הפריסקופ:

(נתונים טכניים לאלו שחייבים לעשות השוואות מספרים)

מנוע: 3 צילינדרים, 4 פעימות, 847 סמ"ק, מקורר נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים

הספק: 115 כ"ס ב-10,000 סל"ד ו-8.9 קג"מ ב-7,500 סל"ד

משקל: 188 ק"ג

נפח מיכל דלק: 14 ליטרים

גובה מושב: 849 מ"מ

מחירים:

גרסת הבסיס: 69,485 ש"ח

גרסת הספורט טראקר (כאן בתמונות ובוידאו): 71,985 ש"ח

גרסת הסטריט ראלי: 73,485 ש"ח

גרסת הטרייסר: 82,485 ש"ח

פורסם במקור בדו"גיגים

Save

מודעות פרסומת