מודעות פרסומת
דלג לתוכן

שובו של הרודסטר- ב.מ.וו R1200R

החבר'ה בדלק מוטורס, יבואנית ב.מ.וו, לא הולכים לאהוב את הטקסט שלפניכם. וזה יקרה, לא כי ה-R1200R זוכה למקלחת של ביקורת שלילית, פרי מקלדתי. בדיוק להיפך. הוא אופנוע מעולה. רק שהמסקנה המתפלספת והחופרת שלי בתום הרכיבה עליו, היא שהוא גורם ל-2 התרנגולות מטילות הזהב שלהם בארץ, ה-GS1200 מחד וה-Nine T מאידך, להראות רע עם תגי המחיר שלהם.

בדו"גיגים נמנעים בדרך כלל מעיסוק בנושאים בעלי ניחוח "צרכני" כמו לקבוע אם אופנוע כזה או אחר שווה את מחירו או לאו, אבל במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מהעניין: ה-R טוב ממש כמו ה-GS (!) אבל זה האחרון, שנהנה בדיוק מאותו מנוע ומאותם מערכות בטיחות ונוחות כמו ה-R שלפניכם, מתומחר ב-17,000 שקלים יותר רק כי הוא… ובכן… כנראה רק בגלל שהוא ה-GS ה-מפורסם.

ואילו ה-Nine T, שכמעט חסר כל מערכת אלקטרונית יקרה או יוקרתית, לא בתחום המתלים ולא בפינוקים, מציג מנוע מקורר אוויר מהדור הקודם עם 15 כ"ס פחות, אבל מתומחר צמוד ל-R1200R – רק 1000 שקלים פחות. למה? כנראה רק כי יש לו את לוק הרטרו הנכון וכי הוא נמכר כמו לחמניות חמות (במונחי ב.מ.וו, כן? לא לפי אמות המידה של סאן יאנג).

ה-R1200R, ממשיך דרכו של ה-1150R מ-2006, מפסיד אור זרקורים ראוי בשל 2 הדגמים האחים הללו  ואף נעלם מעט לאחור בגללם. למעשה, בחלק מהפורומים ברשת של לוגו הפרופלור הכחול לבן, היו גולשים שהופתעו כשהדגם קיבל לכבוד 2015 את מנוע קירור המים של ה-GS, לאחר שציפו שיזנח לאנחות במוזיאון החברה.

אי אפשר שלא להבין את קו המחשבה שגרם להם לחשוב כך: תצורת אופנוע הטורינג הערום, "הרודסטר", היא משהו שבעצם כבר לא קיים בחברות אחרות. למעשה, כל אופנוע ערום היום, זוכה לעיצוב נישתי כלשהו: או שהוא סטריטפייטר עם זוויות חדות ומראה מאיים, או שהוא מנסה לקרוץ לרוכבים רומנטיים בנפשם ומקבל לוק ישן נושן, מאמצע המאה שעברה. אבל רודסטר, אופנוע שהוא נטו מכונה על 2 גלגלים שנועדה להעצים את החוויה האופנוענית גרידא, כבר אין ממש בנמצא. זהו אופנוע שלא מגיע עם אג'נדה מפוקסת על תחום מדויק ומוגדר למשעי, אלא מתמקד נטו בנושא הרכיבה. זה מה שמעניין, זה מה שחשוב… אופנוע ללא שום תחפושת ורצון של "להיות כמו" או "להראות כמו", אלא פשוט אופנוע. יקר ויוקרתי, טוב, מפנק ואיכותי – אבל עדיין: א-ו-פ-נ-ו-ע.

R1200R 1

כאחד שמעניק משקל עצום למראה האופנוע בעת החלטת רכישה, הייתי חייב להתעכב על הלוק הכללי. ובכן, המסקנה היא שה-R1200R הוא לא אופנוע מכוער. אבל אם לא היה לו את הסמל היוקרתי על מיכל הדלק, גם ההדיוטות בצדי הרחובות בתל אביב, לא היו זורקים לעברו מבט שני. יש לו את כל מה שצריך כדי לעורר את בלוטות החשק כמו זרוע חד צידית, שילדת צינורות חשופה, מתלה קדמי בשרני ומוזהב  ופנס קדמי מעוצב היטב. אבל איכשהו, המראה הסופי שמתקבל הוא פשוט לא סקסי ולא מעניין. זהו אופנוע בעל מראה הגון ומיושב, עם קווים עגולים שכאלו שגורמים לאישוני העיניים להתגלגל ממנו והלאה. קצת מתאים לתדמית של אחד שנחבא בין 2 אחיו לנפח ולייעוד.

בקור מקפיא העצמות של סוף חודש דצמבר, הנפתי רגל מעל למושבו הנמוך של ה-R1200R, וכיוונתי את שנינו אל רמת הגולן. ב-6 בבוקר, שעון הטמפרטורה הצביע על 9 מעלות, אבל במהירות שיוט בלתי חוקית בעליל, זה הרגיש הרבה פחות. אומנם הייתי לבוש היטב ובהחלט לא סבלתי, אבל לא נמנעתי מהפינוק שבגיוס המערכות האלקטרוניות למשימה: אופי הרכיבה הותאם לכביש שלפניי באמצעות מערכת ניהול המנוע, מערכת המתלים הותאמה, והכי חשוב: מחממי הידיות הודלקו לטמפרטורה הגבוהה ביותר. מערכת הקוויקשיפטר, שמייתרת את השימוש בידית המצמד, הבטיחה כי אצבעות כף ידי השמאלית לא ייפרדו מהחימום בשום שלב. מערכת הקרוז קונטרול הצריכה כבר יותר אומץ – מהסוג שרק בכביש 6 מוקדם בשבת בבוקר אפשר לנסות: קבעתי לה מהירות רצויה, וויתרתי על האצבעות המונחות דרך קבע מעל גבי ידית הבלם (ילדים! לא לנסות זאת בבית!). כך, אחזתי את הגריפים המחוממים, בשני צדי הכידון, כאילו מדובר היה על קרנות המזבח. הרגשתי את החום מרתיח את הכפפה העבה. איזה כיף!

וכשאני לא מוטרד ממזג האוויר, התפניתי להנאה מהרכיבה. למרות שפע המערכות הדיגיטליות, אין מה לחשוש מפגיעה או ניטרול חוויית הרכיבה. למעשה, לב.מ.וו הזה יש יותר אופי ונשמה במנועו המתקדם ומערכותיו המשוכללות, לעומת ההרגשה הסתמית שליוותה אותי ברכיבה על ה-Nine T היותר מסורתי, יותר בסיסי וכביכול, יותר קרוב להרגשת ה"אופנוע של פעם". רק כביכול…

הטיסה לצפון וחזרה, הייתה נמוכה ומהירה. וכן – תודה ששאלתם: היא הייתה מאוד נוחה ומפנקת. שנים שלא נהניתי כך מרכיבה ממושכת על אופנוע. ההנאה המשיכה גם אחרי שירדתי ממנו: אפס שרירים כואבים או תפוסים. זאת, למרות שמדובר על מעל מ-400 ק"מ, על גבי כלי ערום שאמור להותיר אותך בודד בצריח מול הרוח.

ובשלב הנינוח הזה שבתום הרכיבה, הבליחה המחשבה המעט לא נעימה: היבואנית לא תאהב את הרעיון שהמסקנה הקטנונית שלי מכל הרכיבה הזו, היא שיש כאן אופנוע "מבוזבז". מהבחינה הזו שהוא כל כך טוב ואיכותי, עד שלא ברור איך הוא לא זוכה לכבוד הראוי. ה-R1200R צריך להיות לסטנדרט מולו יתומחרו שאר האופנועים בליין היצרנית. והנה שוב לסיכום בצורה הכי ישירה שיש: אין סיבה לשלם כ"כ הרבה בעבור ה-GS אם טיולי כביש הם המטרה שלך, ואין סיבה לשלם כ"כ הרבה בעבור ה-Nine T, כשיש אופנוע מוצלח כמו ה-R1200R בהפרש כספי כ"כ קטן. אם המעות מצויים בכיסכם ואתם לא זקוקים לאגו המתקבל מתדמית חוצה המדבריות של ה-GS, קחו את ה-R לרכיבת מבחן. לא תצטערו וכנראה שכמוני, מאוד תופתעו.

 

תחת הפריסקופ:

(נתונים טכניים לאלו שחייבים לעשות השוואות מספרים)

מנוע: 2 צילינדרים, 4 פעימות, 1170 סמ"ק, מקורר נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים

הספק: 125 כ"ס ב-7,750 סל"ד ו-12.5 קג"מ ב-7,500 סל"ד

משקל: 231 ק"ג

נפח מיכל דלק: 18 ליטרים

גובה מושב: 790 מ"מ

מחירים:

הגרסה הרגילה (כאן בתמונות): 135,000 ש"ח

גרסת האדום/לבן עם השילדה האדומה (נראית מעולה!): 136,000 ₪.

נכתב במקור בעבור דו"גיגים

 

Save

מודעות פרסומת

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: