דלג לתוכן

שניים סינים עם כידון גדול

תכנון גרמני מלפני 70 שנה שהועתק דאז על ידי הקומוניסטים ונמסר בשמחה גם לסינים. מה שהופך את האופנוע הסיני הזה, לאופנוע "אספנות חדש".

כתב: מוטי "ינוקא" גלברט

צילם: טל זהר

פורסם במקור ביוני 2008 באתר פול גז

כל פסולת הברזל שנאספת בארץ הולכת לגריטה בסין. הענק המזרחי המתפתח, צורך כמויות ענק שלchinese-style-1 ברזל לצורכי בניה ותעשיה והוא משווע לכל ברזל חלוד או צינור מתפורר. הוא גם מוכן לשלם על כך בכסף טוב עובר לסוחר. העובדה הזו ידועה לכל ואין צורך להרחיב.

לאחרונה שמענו על מיזם מעניין. שני אנשי עסקים ישראלים רציניים, נסעו במיוחד לסין כדי לייבא משם גרוטאות ברזל לארץ.

צחוק, צוחקים, צחקנו, ועכשיו ברצינות. בואו תשמעו סיפור יפה, והוא קשור לאהבת אופנועים ואהבת הארץ והטבע. שחקני המחזה הם האנשים היפים שחיים בעמק יזרעאל, הם מחוברים לאופנועים משחר לידתם, הם רוכבי שטח, והם שכנים וחברים, והחברות הזו ביניהם מתפרשת והולכת הרחק מעבר לאופנוענות גרידא.

צליל ונדרהורן ומוטי אלדר הם גיבורי סיפורנו. לשניהם היה חבר (עופר לוי ז"ל) , איש עסקים שפעל גם בתחומי סין, וכאן בעצם מתחיל הסיפור האמיתי.

עופר הזמין את שני החברים שלו לבקר אצלו בסין והם נענו בשמחה. עופר בא לאסוף אותם ברכב השרד שלו, אופנוע עם לוק גרמני עתיק ולו סירה. עופר מתנייד על הכלי הזה כל השנה, וכששני הטוריסטים מתאוששים מן ההלם ופוקחים קצת את העיניים, הם מגלים שבעצם זה כלי התחבורה הנפוץ ביותר בסין.

סיפור היסטורי

שורשי האופנוע הזה ניטעו בקרקע של גרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. BMW מוציאים לשוק chinese-style-6 דגם שנקרא R71 ודגם זה שרת את הצבא הנאצי במלחמת העולם השניה. לפני המלחמה באו הסובייטים בבקשה להעתיק את הדגם המוצלח לצרכי המעצמה הקומוניסטית וקיבלו אישור. לדגם שלהם הם קראו M71 והוא יוצר בהרי אורל במפעל IMZ. התוצרת הבאווארית המשובחת התאימה מאד לצרכים הסובייטים, ונבנה דגם עוקב ומשופר M72. אז גם הוקם בקייב מפעל נוסף KMZ. ואז אמרו הסינים לעצמם: "אם זה כל כך טוב בשביל הקומוניסטים שלהם, זה בטח יהיה גם מספיק טוב בשביל הקומוניסטים שלנו" וביקשו להעתיק.

הרוסים ששו על כל פינה בגלובוס הנושאת את שם הקומוניזם לא לשווא, נעתרו בשמחה ושלחו תמיכה טכנית מסיבית. המפעל הסיני הוקם בעיר בשם ננצ'אנג ושמו בישראל: "צ'אנג- ג'יאנג" ובקיצור: CJ. הדגם שהתגלגל החוצה משערי המפעל נקרא CJ 750M1M והוא כבר המשופר עם מערכת חשמל של 12 וולט במקום 6 וולט, אבל עדיין עם שסתומים צידיים כמו אצל הנאצים ימ"ש, ואנחנו מדברים על שנות החמישים.

ובקומוניזם כמו בקומוניזם, מה שהממשלה מחליטה שהעם יאכל – הוא אוכל. והם אוכלים אותה עד עצם היום הזה עם הדגם העתיק הזה שממשיך להיות מיוצר באותה מתכונת כמו לפני שבעים שנה, אבל במקום מתכת ורמת גימור גרמנית, אנחנו מקבלים מוצר סיני שרמת הגימור שלו וטיב המתכת הם כידוע, קצת פחות, אם להיות עדינים ומנומסים.

הסיפור מתחיל לקרום עור וגידים

צליל ונדרהורן רואה את הגרוטאה הזו משתקשקת מולו ברחובות, ומיד נדלק ורוצה גם, ומוטי מסתכל על צליל המשולהב ואומר לעצמו, "וואלה, למה לא?", ועופר מביט על שני הפסיכים ואומר לעצמו "אללה בחטי – איך הסתבכתי", ואח"כ הם יושבים לדון בכובד ראש, איך להוציא את הפרוייקט אל הפועל. chinese-style-4

אז קודם כל אם רוצים לייצא כזה מוצר מסין, הוא צריך להיות ענתיקה, כי אין למפעל רישיון יצוא מטעם הממשלה. גם לישראל לא ניתן לייבא אופנועים חדשים מסין, אבל כן מותר לייבא ענתיקות. והמסקנה העגומה שכל השלושה מגיעים אליה היא, שצריך לצאת לחפש גרוטאות בנות למעלה משלושים שנה. ולפיכך מתיישבים שלושתם על האופנוע צמוד הסירה של עופר, ויוצאים לתור את העיר בייג'ין.

ואכן, הם מוצאים גרוטאות רקובות למכביר. מצבן בלתי ניתן לשינוע, אבל לפחות יש להם בעלים עם תעודות, כך שאפשר לטפל בראש שקט בכל ההליכים הביורוקרטים של העברת בעלות וכיו"ב. עכשיו נשאר רק לקנות – וזו לא בעיה – זה זול, חלקים חדשים ניתן להשיג בשפע – וגם זו לא בעיה, ורק נשאר לחפש מי שישפץ.

השפצן שנבחר הוא בעל חנות לאופנועים במרכז בייג'ין ושמו "ליאו". הם פונים אליו ושוטחים בפניו את הרעיון המוזר: שיפוץ שלושה אופנועים עם סירה למטרת יצוא. ליאו מביט בשלושה במבט מוזר ואומר לעצמו בלב: "מעניין איפה טעיתי בהבנת הראש המערבי…" אבל הכסף מדבר, והוא מגלה להם, שאי שם בפרברים יש לו סדנה ובה הוא מעסיק כמה פועלים בשיפוצים ותיקונים. ואז הוא מציע להם לנסוע עימו אל פס הייצור ולהתרשם, והם עולים על שני אופנועים עם סירה ומפליגים למחוזות עלומים לגלות עולמות בל נודעו. chinese-style-5

סדנת הייצור המשוכללת של ליאו מתגלה כסככת פח בלב שדות, ואמצעי הייצור החדשניים שבה הם רתכת, ארגזי עץ ישנים, ומטאטא. בעזרת המטאטא הפועל מפנה לעצמו פיסת רצפה מן הליכלוך , פורש כמה צינורות סביבו, מעריך ומודד במדויק בעזרת שתי העיניים, ואז כל מה שנשאר לו לעשות זה לגחון למצב של ישיבה בדואית, ולהתחיל בבניית השלדה. אגב, גם את האובראול למנוע הוא עושה שם על הארץ באותה תנוחה.

כשהמוצר הסופי מתחיל לקבל צורה ויש צורך לשתול כסא בסירה, הצ'ייניז המיומן מפרק בבעיטה מכוונת היטב את אחד מארגזי העץ הישנים, ומהקרשים בונה שלד של כסא, ועכשיו נשאר רק להעביר את המוצר לרפד. בסוף צובעים לפי הזמנת הלקוח, רצוי בשכבה עבה, כי כידוע "הצבע – מסתיר כל פגע."

הסיפור הסופי

ועכשיו, אחרי שירדתם לסוד תהליכי הייצור במעצמה שהולכת כנראה לקבל את השליטה על הגלובוס בשנים הקרובות, אתם בטח תוהים מה צורה יש לה לתוצרת. וכאן הפתעה! זה פשוט מקסים. אני עומד ומביט על שני האקזמפלרים שצליל ומוטי מציבים בפני והחיוך עולה לי על השפתיים ולא יורד משם עד סוף היום.

מצבר של 36 א"ש ממונה על ההתנעה כי בנוסף לקיק יש גם סטרטר באדיבות מפעלי "ליאו בע"מ". אני מתיישב בסירה ומוטי נוטל את הכידון ואנחנו יוצאים לטיול מופלא בשדות עמק יזרעאל.

אנחנו מתגלגלים בשלוה. זה כלי לחויה אופנוענית מסוג אחר. אתה בסירה כאילו נוהג אופנוע, ועדיין אתה לא. הכלי משופע במומנט ואנחנו מטפסים איתו במעלה השבילים ועל הסלעים, חוצים פלגי נחל רדודים והכל מתון מתון. שום דבר לא בוער. אנחנו בלי קסדות, ושיחת הרעים הנעימה קולחת ללא הרמת קול. יש לך זמן לנשום, יש לך זמן להריח, יש לך זמן להביט בנוף, וכשאתה משפיל מבט אתה יכול לראות את כותרות הפרחים ואת עלי הגביע חולפים לך ליד האף.chinese-style-2

הטרקטור הזה סוחב אותך במתינות ובנחת. רצוי להישאר על מהירות של 50 קמ"ש. לא צריך ולא כדאי יותר. אמנם על השעון ראיתי את המספר 140 מופיע בקצה, אבל נענועי הכידון יפרקו אותך הרבה יותר מוקדם. לא כדאי. אתה גם תחמיץ את הרעיון המרכזי. זה לא אופנוע בשביל להגיע לאנשהו. זה אופנוע בשביל לנסוע לאנשהו. הדרך היא העיקר.

המנוע בנפח 750 סמ"ק ויש לו שפע של מומנט. הוא בנוי בדיוק כפי שתכננו אותו הגרמנים במפעלי BMW לפני שבע עשורים ויעביר אותך בכל מקום שתחפוץ, אל תדאג. רצוי לא לרכב עם מכנסי "פדלפון" מתרחבים, כיון שגל ההינע לגלגל האחורי מסתובב בסמוך לרגלך הימנית.

מנגנון ההילוכים הוא כמו שאתה מכיר – ברגל שמאל, אם כי האופנוע של מוטי מגיע בגרסה שונה, ולו תוספת של שתי ידיות מרהיבות הצמודות למיכל הדלק ואתה יכול להרגיש כמו נהג משאית. יש גם רוורס, ואוי ואבוי אם לא היה… אפרופו דלק, לא כדאי למלא את המיכל עד הסוף, כיון שגומית האטימה של המכסה עושה אמנם כמיטב יכולתה, אך מיטב יכולתה אינו הרבה. המעצורים הם מסוג תוף ויעילותם בהתאם. בניגוד למתודה, רצוי להשתמש דווקא במעצור האחורי. יותר טוב. גם שיכוך הזעזועים מוטל על מיכללים עתיקים במקצת, ונראה שהם עדיין לא הפנימו עד הסוף מה מוטל עליהם לבצע. מידי פעם גם מגלים בורג משוחרר – מחזקים אותו ביד וממשיכים. לא להתפנק! chinese-style-3

אתם ודאי מבינים לבד שהדברים הללו לא נועדו להוביל את אנשי העמק לתל אביב לעבודת יומם. הם מוציאים אותם מהמחסן פעם בשבוע ומטיילים בשדות עם האשה והילדים. מסע גיבוש משפחתי.

נכון להיום מסתובבים בארץ ששה כלים כאלו מתוצרת "ליאו", ומבית מסחרו של היבואן המצטיין עופר לוי, ורשימת ההזמנות, למרבית הפליאה, רק שואפת לגדול.

יש לאופנועים הללו שפע של תאי איכסון, ולהלן המלצה: שים באחד התאים הללו סלסלה עם גבינות, יין, כמה נקניקים ולחם משובח, וקח את זו שעימך לטיול רגוע לאור ירח בשבילי הארץ. אתם תגלו מחדש את האהבה.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: