האספלט ספורט מוטורי מקצועי

טור דעה: ספורט מוטורי מקצועי – הערך והתמורה

זה ספורט מוטורי מקצועי ? מתחרה עולה למרוץ כשהוא לבוש בג'ינס ומתהפך עם האופנוע לאחור בווילי.  רשלנות? זלזול? אדישות? מי אשם במצב? לדעתו של הכותב האורח, הדבר נובע מכך שבמקום שהגופים הכלכליים יעסקו בבניית תרבות ערכית תחרותית, הם מתמקדים ב"חליבה" של כיסי המשתתפים ועושים זאת ללא אופק והמשכיות.

הערת הכרובלוג: את הדיון עם ב.סטאר ניהלתי דרך מערכת ההודעות האישיות בפייסבוק כתגובה של לפוסט על התהפכות הרוכב בווילי במרוץ הדראג בדימונה. במחצית מהנושאים בהם הוא נוגע בטורו, אני חושב אחרת ממנו. לעיתים באופן מהותי. אבל זה מה שהופך כל דיון, למעניין יותר. אני חושב שבחלק מהנושאים, הוא כותב בתמימות אופטימית שלא מכירה במציאות הישראליות היומיומית. וזאת, למרות שאני יודע שהוא היה לחלק מהפקות מרוצים שונים ומשונים בעבר. וכאמור, ראיתי לנכון לתת לו את הבמה כאן בכרובלוג כדי לפרוס בפניכם את משנתו ולהציג את דעתו.

כתב:  ב. סטאר

ספורט מוטורי מקצועי זה תרבות של הגשמה עצמית לפני שהוא תחרות של אגו87a2421c2be1daa99e3d2c543a9d0439

אנשים אוהבים לצרוך חוויות בעלות תוכן איכותי שמניע לפעולה. זהו חלק קטן מתרבות צריכה המונעת מאהדה והערצה. הדבר נתמך ע"י ערכים ציבוריים שמצדיקים את זכות הקיום של כל תחום, ובמיוחד תחום הספורט. ניתן לראות זאת בכל תחומי הספורט בעולם, בהם הטיפוס לפסגה מורכב מתהליך שבעיקר מונע מהשראה של דוגמא אישית. אנשים מעדיפים להאמין לאנשים באופן טבעי והאחריות לאכזבה היא אישית.

בארץ, תחומי הספורט סובלים מהשלמה עם בינוניות. סובלים מחוסר ערכיות ובעיקר דלות מאותן חוויות שיוצרות השראה לאהדה חיובית שמחנכת מציאות: לעשות, ליפול, לקום וללמוד עד שמגיעים להצלחה המיוחלת. פשוט אין לנו את זה.

כאשר מקודמת בעיקר תרבות השיפוט והביקור שמייצרת תירוצים וצדקנות.

ה-"תרבות״ המוטורית התחרותית בישראל

כולם מתלוננים על חוק הספורט המוטורי, למרות שבפועל החוק בתול ועקר. החוק מציב דרישות אודות שמירה על שלום הציבור, כשהדרישות הללו מעוררות מחלוקת כלכלית בין הגופים השונים למפיקים, אבל הם ממש רחוקות מלהיות מוגזמות.  לדוגמא דרישות הבטיחות, הניהול והסדר של ה-FIM (ההתאחדות הבינלאומית) פי כמה וכמה משמעותית יותר נוקשות בכל הקשור לניהול סיכונים באירועי ספורט מוטורי מאלו המיושמים בפועל. כך שלטעון שהדרישות מוגזמות וגורמות לעלויות לקפוץ מעלה (ולהפוך את הפקת האירועים לבלתי משתלמת כלכלית), לא תלוי כלל בענייני הבטיחות. לא בארץ בכל אופן.

מה שבאמת הופך את העסק ללא כלכלי היא העובדה שכל עלויות ההפקה במרוצי הרכבים לפחות, מבוססות על המתחרים בלבד.  עבודת ההפקה לא מייצרת לה מקורות הכנסה מעבר למשתתפים, ובעצם ״המפיקים״ של היום מארגנים ״אימונים״ על חשבון המתחרים ובכך סוחטים אותם. למה "סחיטה"? כי לא מיוצר עבור המתחרים שום אופק חשיפתי, אפילו ברמת תמורה תחרותית או תנאים סבירים, שיאפשר להם למנף את הצלחתם הספורטיבית ולקבלת תמיכה מגופים עסקיים.

כספי מיסים

בנוסף לזה, למימון ״האימונים״ האלו מוזרמים כספי משלמי המיסים. כספים אלו לא משמשים לפרסום האירועים וקיום תנאים עבור הציבור שיוכל ליהנות מההשקעה של כספו, אלה משמש את המפיקים לכיסוי הוצאות ויצירת רווחים. כל הסיפור יוצר רק "באזז" שלילי ואירועים שמופקים ברמה נמוכה. אירועים אלו לא מושכים עניין בקרב הציבור הרחב ונחשבים ללא כלכליים בשל מיעוט העניין והקהל. עובדות אלו מייצרות רק אכזבות, וגם הספורטאים מגיעים אליהם בלית ברירה.

גם כשפותחים את האירועים לקהל ורוצים לגבות את עלות כרטיסי הכניסה, עושים זאת לקהל שעדיין לא למד להתחבר ולאהוד את התחום וגם לא זוכה לתמורה להשקעתו. מה שבסוף משאיר את כולם בתחושת כישלון מהעדר התמורה, קיומו של "גזל" וסלידה מהתחום והמעורבים בו.

זה מה שקורה שבמקום לבנות תרבות ערכית תחרותית, מתעסקים בחליבה ומימוש עסקי ללא אופק והמשכיות.

motogp-suzuki-2016-practice-is-over

אין ספורט מוטורי מקצועי ויש אשמים

האשמים האמיתים הם לדעתי החברות בתחום כיום. יבואנים, סדנאות שיפורים, בתי ספר להדרכות נהיגה מתקדמת וכל ענף התחבורה, שמנצלים מצוין את ה"אין-ספורט-מוטורי" שמתקיים בארץ לטובת קידום עסקיהם וממכר מרכולתם ״ללקוחות״ סקרנים שנחשפים לתחום. מצד שני, רובם לא משקיעים בקיום הספורט. וגם אם משקיעים, זה ללא פרופורציה מול השינוי במחזוריהם העסקיים, בהשפעת האירועים המוטוריים וה"באזז" שנוצר אחריהם.

העובדה היא, שזמננו קצוב. מה שאנחנו עושים היום הולך לשרת את הילדים שלנו מחר. ככל שנשכיל, נשקיע יותר בעתיד מאשר בהווה, שממילא נחר יהפוך לעבר. חשוב יותר שנשקיע בחינוך ותרבות עבור הדור הצעיר מאשר בפאן, בכיף ובהוצאת האגרסיות של חובבי התחום המוטורי כיום.

מומלץ להתחיל מהתחלה

אני מאמין שכאשר משהו לא עובד, מומלץ להתחיל מהתחלה. מה הפתרונות? במה צריך להתמקד? טוב ששאלתם.

נתחיל בשילוב תכניות לימוד במערכת החינוך שיעסקו בניהול סיכונים וערכים של ספורט ותחרותיות בחיים.

נמשיך במדיה הדיגיטלית בבניית קהילות של בני נוער שנחשפו לערכים ולתוכן בתוכנית הלימוד, במטרה לשמר, לחזק ולנתר, את המסרים שמועברים במערכת. מתוכם ניתן יהיה לזקק קהל איכותי שמתעניין בספורט מוטורי.

בעבור גופים כלכליים המחפשים תמורה, נייצר יכולת לפנות בצורה אטרקטיבית, לקהלי היעד שלהם. התחום המוטורי מאפשר מיקוד מסרים בחשיפה לקהילות מפולחות. שכמו שכתבתי בפתיחת הטור, הן מושפעות מהשראה חיובית וערכים. כך שבעצם, התמורה המתקבלת משמשת למימון הפעילות ופיתוח השוק לרווחת אותם הגופים.

ערך מוסף של תרבות פנאי

זאת ועוד, יש צורך ברתימת גופים אקדמיים לביצוע מחקרים אודות התרומה של התחום, ברמה הערכית והחינוכית, בכדי לזקק תמורה ציבורית, שמצדיקה תמיכה מדינית ממוקדת.

ולסיום, נקבל מכל אלו ערך מוסף של תרבות פנאי, ערכית ותרבותית. כזו אשר מקדמת מודעות למצוינות, השגיות, מקצועיות, התמדה וכבוד הדדי (הערכים אמיתיים של הספורט המוטורי בפרט והספורט בכלל). אלו המרכיבים של חוויה חיובית שמייצרת השראה, התפתחות והמשכיות.

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין, כאן בתגובות.

עוד באותו נושא

הסטוריה: מרוץ הדראג החוקי הראשון

צאו לנו מהונטיל!

הכרובלוג בפייסבוק

מודעות פרסומת

השאר תגובה