מודעות פרסומת
דלג לתוכן

"שעת כופר" – הגנב מכה פעמיים

קל לגנוב אופנוע, קשה לעשות מזה כסף; מה עושים? מתקשרים לבעל האופנוע ומוכרים לו חזרה. המשטרה שותקת, והשיטה פורחת…

motorcycle-theft

תחקיר וכתיבה: עזרא יצחק ואבי פרידמן

הכתבה התפרסמה במקור במהדורה הרביעית של מוסף הרכב של "הארץ" – מגזין TheDriver – אפריל 2006.

כמעט שליש מערך האופנוע, נאלץ רותם, שם בדוי, לשלם כדי לקנות מחדש את הק.ט.מ שלו אחרי שנגנב. "שילמתי 'רק' 12000 שקל. זה היה מחיר טוב. עשו לי ממש מחיר!", הוא משחזר בפנינו את סופו של סיפור הגניבה של אופנוע השטח שלו, וממשיך: "האופנוע היה שווה באזור ה-40,000 שקל והתגובה הראשונה שלי הייתה – לא לשלם!! לא לעודד כזה דבר… אבל אחרי שאתה מתעשת הפרינציפ נזנח. אכלת אותה במשחק הזה. אתה צריך לשלם כדי לקנות מחדש את האופנוע שלך. נקודה. זה מגוחך, אבל זה המצב."

אחרי שנדהם לגלות שהאופנוע שלו נעלם מתוך ביתו הפרטי, נהג רותם כמקובל ופנה למשטרה לעזרה: "הלכתי לדווח למשטרה באותו הערב, אבל הם רק אמרו: 'תבוא ביום ראשון ותיתן פרטים'. אני מנסה, מתחנן, מפציר בהם ומסביר להם שזה טרי ויכול להיות שהאופנוע שלי על טנדר באזור ושאולי ינסו לעשות בדיקות. זה האופנוע שלי! הבייבי שלי! זה חשוב לי! במקום זה, הם עם התירוץ העלוב: 'אין לנו כוח אדם להתעסק עם זה עכשיו…', אפשר להשתגע!"

רותם מצא את עצמו עומד לבד. ללא ביטוח מקיף לאופנוע, ללא עזרת המשטרה. במשך כמה שבועות fast-facts-about-motorcycle-theft-4 הוא שואל, מחפש ומברר אצל אנשים מה"תחום", עד שלבסוף הפאזל מושלם, ורותם מקבל הודעה "משמחת": תמורת 12,000 ₪ הוא יוכל לקנות את האופנוע שלו בחזרה. כן: לקנות בחזרה אופנוע השייך לו. אחרי שהעביר את הכסף, האופנוע חזר: "לא עניין אותי הפרטים הקטנים. רק רציתי את האופנוע. אני רק יודע שגם הגנבים שלחו צד שלישי – הם נפגשו ברחוב מסוים, שילמו את הכסף ואספו את האופנוע במצב מושלם. להערכתי, כמעט ולא נסעו בו".

אור נוסף על אותם אנשים "מהתחום", שופך דווקא סיפורה של חלי (שם בדוי). כדי למצוא את אופנוע ההונדה היקר שלה, ולאחר שגם היא מצאה את עצמה חסרת אונים. היא מפיצה מודעות על גניבתו בכל המוסכים התל-אביבים. אחרי ימים ספורים הגיעה שיחת הטלפון המיוחלת, שנעשתה מטלפון ציבורי, עם בקשה לשלם כדי לקנות חזרה את האופנוע. "אחי דיבר עם הגנבים, הסכים לתנאים ושאל איפה יפגשו ואיך זה אמור להתבצע בפועל", משחזרת חלי. "הדובר אמר שיחזור אליו עם המחיר והפרטים, ונעלם".

"ומה קרה בינתיים?", אנחנו מבקשים לדעת. "בינתיים נודע לנו שהגנב הגיע למוסך ידוע וביקש להחליף את ידית המצמד. באותה הזדמנות גם החליפו לו שמן…", ממשיכה חלי בסיפור. "במוסך ידעו שזה אופנוע גנוב?", אנחנו שואלים. "בודאי", היא עונה, "הם הכירו את האופנוע שלי. אפילו הפצירו בגנב להשאיר אותו אצלם, אבל היות והם מפחדים מנקמה ולא רוצים להסתבך, הם לא התעקשו. הגנב הבטיח שיחזיר אותו תוך שבוע. כמובן שזה לא קרה. הם עוד רוצים לקבל עליו את הכסף של הכופר…"

חלי המשיכה בחיפושים, ונדהמה לגלות פן נוסף במרקם הפשע הסבוך: עד כמה בעלי עסק ומוסכים בתחום הדו-גלגלי, מעורבים בכל העסק. רבים מהם גם משמשים כמתווכים בעסקאות כופר אלו.

חלי: "הם אפילו לא מסתירים את הקשרים ladro di motoשלהם עם הגנב! כולם יודעים הכל… כשהייתי מגיעה למוסך ושואלת שאלות, לא פעם קיבלת תשובה של 'חכי-רגע', ואחרי שיחת טלפון קצרה האיש היה מסתובב אלי חזרה ומוסר פרטים…. קשר של שתיקה ושיתוף פעולה. הגנבים יודעים טוב-מאד שלבעל האופנוע אין הרבה ברירות, והוא שבוי בידיהם. הם יכולים לשחק עם מחיר האופנוע, עם תנאי ה'רכישה החוזרת' שלו, עם הכל".

קל מאד לגנוב אופנועים אבל אל מול אותה קלות יחסית שבגניבת אופנוע, ניצבת בפני הגנבים בעיה: מה עושים איתו? למעט אותן גניבות המתבצעות "בשביל הכיף", ואז האופנוע נזרק בדרך כלל בצד הדרך לאחר זמן מה, מטרת הגנבים היא תרגום הגניבה לכסף. מזומן. זאת המטרה של הגנבים המקצועיים, וכאן הם ניצבים בפני בעיה. בעוד שמכוניות ניתן לפרק במשחטות-רכב ולהרוויח סכום נאה ממכירת חלקי-חילוף גנובים, השוק הדו-גלגלי קטן הרבה יותר. בשנת 2005 למשל, היווה נפח המכירות של אופנועים וקטנועים, פחות מ-6.5% מסך שוק כלי הרכב – דו-גלגליים, מכוניות ומסחריות – שנמכרו בארץ.

זאת ועוד: מתוך אותו פלח שוק קטנטן, מהווה חלקם של האופנועים הבינוניים והגדולים (בנפח של מעל 250 סמ"ק) רק מעט יותר מעשירית. למעט אופנועי שטח ודו-שימושיים אשר בהן ניתן לעשות שימוש כלשהו בשטח, הרחק מעיני אדם, הרי שבשאר הכלים השימוש האפשרי היחידי הוא בכביש הציבורי. אז מה עושים? עד כמה שזה נשמע מגוחך, פשוט מבקשים עליו כופר ומוכרים אותו חזרה ל… בעליו המקורי. עבור בעל הכלי, באין ברירה, זה הרע במיעוטו.

אצל יורם, שם בדוי, הצורך לקנות מחדש את אופנועו, היא לא דבר חדש. הפעם הראשונה הייתה לפני כמעט 2 עשורים. אז נגנב ליורם אופנוע המוטוגוצי הישן; יום בהיר אחד הוא נעלם. "פרסמתי מודעה בעיתון", הוא מספר לנו: "ללא שאלות, 1,000$ לכל מי שיספק פרטים שיובילו למציאת האופנוע". על פי חישוב זריז, יורם מעריך את הסכום בחמישית מערכו דאז.

"אחרי שבועיים הם התקשרו", הוא משחזר. על הקו היו הגנבים: "הם נשמעו צעירים מאד, מבוהלים ומאד חסרי החלטיות". בדיעבד, מדובר היה בצמד נערים בני 17, לא מקצועיים, שבאו לראות משחק כדורסל בת"א ו"לקחו טרמפ" על המוטוגוצי של יורם חזרה הביתה ל…אילת. לסיפור היה סוף טוב יחסית: הגנבים נתפסו פחות-או-יותר על חם, במהלך ביצוע עסקת התיווך וה'גוצי' חזר ליורם עד שלבסוף נמכר.

גם יורם מדגיש את העובדה שמדובר היה עבורו ברע-במיעוטו. כאשר נגנב האופנוע יש לבעליו שתי אפשרויות: לאבד אותו לחלוטין או לקנות אותו מחדש ב"רק" חמישית מערכו. "חמישית מערך האופנוע, זה מחיר ששווה להם למכור לך חזרה את האופנוע", אומר יורם. אמנם בסיפור זה הצליחה המשטרה לעזור, אבל זה אחרי תקופה ארוכה של " העדר התייחסות או כל אכפתיות", כדבריו. how-to-prevent-motorcycle-theft-60106_7

בפעם השניה, לא היה ליורם מזל. הפעם היה זה אופנוע שטח יקר שנגנב מחניון הקטנועים בבית מגוריו. עוד באותו יום פרסם יורם מודעה המציעה 10,000 ₪ למי שימסור פרטים, "ללא פרטים מזהים או שאלות", והשאיר טלפון. מספר ימים אחרי פרסום המודעה, יצרו איתו הגנבים קשר בסלולרי: " הם התקשרו אלי ישירות לנייד, למספר שפרסמתי. סיכמנו שנמצא מישהו אמין שיוכל לקבל את הכסף מבחינתי ושהם סומכים עליו מבחינתם." במקרים רבים נדרש מתווך ביניים עליו סומכים שני הצדדים. כמו בכל עסקה – חוקית או לא חוקית – קיים חשש ויש צורך בגורם ביניים שיתווך.

"לא חשבת לערב את המשטרה ברגע שזה קרה?", אנחנו שואלים. "ממש לא", הוא עונה: "רציתי את האופנוע. זה היה אופנוע חדש, ואני לא מאמין במשטרה!". "איך אתה יודע, לא ניסית…" אנחנו לוחצים. הוא מפרט: "למשטרה לא איכפת.

זה לא עניין אותם כקליפת השום כאשר הוא נגנב, או גם כשדיווחתי בסופו של דבר שהאופנוע נמצא. גם מהניסיון שלי עם מקרה המוטוגוצי, האכפתיות והניסיון לעזור שמגלה המשטרה, הם אפסיים. אני גם יודע את זה ממקרים דומים של חברים".

יורם שילם את 10,000 השקלים למתווך, והאופנוע חזר. אבל לא לזמן רב: האופנוע שוב נגנב רק לאחרונה, ונכון לכתיבת שורות אלו טרם נמצא. " אני מיואש. אני עושה כל מאמץ כדי לנסות לאתר אותו, אבל הפעם זה ללא הצלחה… כשאני מוצא אותו אני מוכר! די, נמאס לי! לא רוצה אופנוע, אני לא יכול יותר. כמה אפשר?"

לא תמיד יצור בעל האופנוע קשר עם הגנבים – לעיתים זה להיפך. במקרה של שמעון (שם בדוי), בעל עסק מצפון השרון, הסיפור היה מורכב יותר. שמעון קנה אופנוע כביש ספורטיבי, והשקיע בו לא מעט כסף בתוספות. "היה זה האופנוע הראשון מסוגו שהובא ארצה על-ידי היבואן, והיו אולי עוד 3 כאלה בסך-הכל", הוא נזכר בפרט שיהווה נקודה מרכזית בסיפור. כמו בכל הסיפורים, גם פה "האופנוע התאדה פתאום", כדבריו. עוד אלמנט שונה בסיפורו של שמעון: האופנוע היה מבוטח למקרה גניבה.

אותה הקלות בה ניתן לנתץ שרשראות, להעמיס את האופנוע על טנדר ולהעלם מהשטח, אינה נסתרת מחברות הביטוח. אלו מצידן מציבות תנאים והגבלות, פרמיות גבוהות ומעל לכל – מחיר השתתפות עצמית גבוה בצורה אבסורדית במקרה

של גניבה. מרבית בעלי האופנועים מוותרים על הפריבילגיה ולא מבטחים את הכלים, מה שהופך את גניבת האופנוע לאיבוד מוחלט של מלוא ערך הכלי. באחוז קטן מהמקרים הכלים אכן מבוטחים, אבל גם זה לא ירתיע את הגנבים, כמו שמתברר במקרה של שמעון.

הגנבים יצרו קשר עם שמעון דרך מתווך ששימש גורם-ביניים. "הם רצו 20,000 שקל שהם חמישית מערכו", אבל זה גם כפול מסכום ההשתתפות עצמית בתביעת הביטוח. דרך המתווך, שמעון שלח מסר לגנבים: "שיקפצו לי! ב-20,000 שקל הם יכולים לקחת גפרור ולשרוף את האופנוע. ממני הם לא יקבלו את הכסף".

how-to-prevent-motorcycle-theft-60106_2

כעבור 45 יום קיבל שמעון הודעה שההמחאה מהביטוח מוכנה. בשלב הזה הוא "עושה-חושבים", ומחליט ללכת לקראת הגנבים. הוא מסביר: "אנשים רוצים לפעמים להלחם בעברינות הזאת ולהיות הדון-קישוט שבסוף מנצח. רוצים להיות זה שילמד אותם את הלקח. אני דואג לאינטרסים שלי – רציתי את האופנוע שלי שהיה מושקע ומשופר. בכל מקרה הייתי מפסיד את הסכום הזה, והעדפתי לסגור איתם את הסיפור. תבינו: לאנשים הללו אין מה להפסיד, ואם 'דפקת' אותם החיים שלך יהפכו לשחורים. אתה רוצה לחתוך את הוורידים.". בסופו של דבר, ובסיוע המתווך, האופנוע חזר ובמצב מושלם.

מי הוא אותו מתווך מסתורי שמופיע בסיפורים? שמעון ממעט בפרטים. "מדובר בבחור שאני מכיר וסומך עליו בעיניים עצומות", הוא אומר ולא מוסיף. גם יורם לא מוכן לפרט יותר מדי. "במקרה שלי", הוא מספר בסוף, "מדובר באיש מכובד שעובד בקהילה הבעייתית והעבריינית הזאת. הוא מקושר אליה בפן חיובי. הוא מקווה שיום אחד הגנבים יחזרו לתלם.

בסך הכל הוא עושה לי טובה כי הוא מבין שהאינטרס היחידי שלי זה האופנוע." רותם: "ישנה שרשרת של אנשים ששומרים על דיסקרטיות", הוא מספר לנו, "הקרוב ביותר הוא חבר שלך… בסוף האופנוע מגיע אליך חזרה, על ידי סדרה של אנשים שאתה לא מכיר, אבל הם עושים לך טובה!".

כל הסיפורים הללו וסיפורים דומים ששמענו, מחדדים את האבסורד שבתופעה. באופנועים אשר עבורם יש שוק חלפים קטן – אבל לא רק – מתרחבת תופעה הגניבה למטרת כופר. לעיתים הגניבה מתבצעת ישירות עבור מטרה זו, ולעיתים זה מתפתח לכך, רק אחרי הגניבה. המשטרה מגלה אוזלת יד ומשדרת חוסר אכפתיות. מנגד, מחירי פרמיות הביטוח המקיף ועלות ההשתתפות העצמית במקרה של גניבה, מורידים משמעותית את הכדאיות והנגישות לביטוח מקיף.

כל אלו חוברים יחדיו ומעמידים את בעל האופנוע בפני העובדה הכואבת שהוא נמצא לבד במערכה על השבת האופנוע הגנוב. באין ברירה, הפתרון הוא לפנות לכמה שיותר גורמים אפשריים: מוסכים, בעלי-עסקים, אנשים החיים בשכונות מועדות לפורענות, אנשי חוק לשעבר שמכירים את הנפשות הפועלות, מדריכי-נוער שעובדים עם אוכלוסיות קשות. כל אלו – אבל לא רק – יכולים להוות את קצה החוט בשרשרת אנשים שתביא לידי משא-ומתן בין בעל האופנוע והגנב. במצב הנוכחי, המשטרה תמשיך לא להתערב, האופנועים ימשיכו להגנב והגנבים ימשיכו למכור אותם חזרה לבעליהם. אידיליה של ממש.

תגובת דובר המשטרה:

"משטרת ישראל מבצעת פעילות אינטנסיבית במישור הגלוי והסמוי לאכיפת גניבות רכבים, לרבות רכבים דו גלגליים, ולאחרונה מ"י הקימה מחדש את יחידת אתג"ר שתפקידה לאכוף עבירות אלו, כאשר במהלך השנה תקיים היחידה, בסיוע המחוזות, מבצעים בכל רחבי הארץ לעניין זה.

בשנת 2005 נגנבו כ-34,000 רכבים מתוכם 11.9% הינם דו גלגליים, דהיינו – 4,079, כאשר לא ניתן לכמת ולפלח מקרים בהם לא הוגשה תלונה במשטרה.

להדגיש כי מ"י רואה חשיבות רבה בהגשת תלונה בנדון ע"י בעל הרכב, שכן כל דיווח מהווה חלק דומיננטי בתכנון פעילות משטרתית לאכיפת הנושא, וקיימת סבירות כי האופנוע/קטנוע יימצא שלם במסגרת מבצעים משטרתיים, שהרי לרוב חלקי אופנועים אינם מפורקים/נשחקים."

טיפים למניעת גניבה:

קשר עין. אם אי אפשר בסלון או בחצר סגורה הרמטית, עדיף שיחנה במקום מואר עם תנועה של אנשים ואפשרות צפייה בכל שעות היממה. פנס רחוב זה טוב, חצר אפלולית – פחות.

• קשר קרקע. נעול עם לפחות 2 שרשראות עבות, עם מנעולים יעודיים ואיכותיים, לעצמים נייחים (גדר ברזל או עמוד חשמל). לפחות שרשרת אחת עוברת דרך שלדת האופנוע, ואם אפשר – להקשות את הגישה למנעולים. טיפ: מנעול שנותר "באוויר", מעט קשה יותר לפריצה.

• רחוק מהעין. מה שקשה לראות, פחות מזמין לקחת: כיסוי לאופנוע. הסתרתו מתחת לכיסוי (עבה דיו, בצבע סתמי), פחות מושכת את העין. להקפיד לקשור צמוד.

• קרוב לאוזן. אזעקה, רגישה, חזקה, עם סוללת גיבוי וביפר אלחוטי. לבדוק רגישות ולכייל מחדש, באופן קבוע.

• ערנות ודריכות. מסתובבים לכם סביב האופנוע? הכיסוי "זז" לבד בלילה? השרשרת לא באותה תנוחה בבוקר? האזעקה מופעלת לבד? מישהו מגלה באופנוע שלכם עניין רב מדי. זה הזמן להחנות אצל הורים לכמה שבועות.

• חשאיות. לא לנדב פרטים מיותרים, לא למשוך תשומת לב ולא לדבר. ידע זה כוח, גם אצל הגנבים. מוכרים את האופנוע? הראו אותו במקום ניטרלי.

מה עושים כשנגנב האופנוע? broken-lock-security-11-98

• פונים למשטרה. אם לא יועיל גם לא יזיק, ולפחות לא תקבלו דוח כשהגנב צולם עובר באדום.

• לרתום את החבר'ה ולהתחיל לחפש בסביבה הקרובה. לפעמים יש מזל, ואחרי סיבוב 'כיף' האופנוע ננטש. אתם רוצים להיות שם לפני גנבים אחרים.

• לשאול שכנים ולחפש עדי ראייה. רכבים לא מוכרים שהחלו לחנות ליד הבית? טנדר גדול במקום מפתיע?

• לפרסם בכמה שיותר מקומות: שלטים ברחוב, פורומים ולוחות באינטרנט, ירחונים ועיתונים. ספקו כמה שיותר פרטים מזהים ייחודיים, ובהנחה שאתם מוכנים גם לעשות עסקה, פרסמו: "מוכן לשלם פרס כספי, ללא שאלות".

• חפשו במוסכים ובעסקים בענף הדו-גלגליים. מקומות שמוכרים חלקי-חילוף ממש בזול, הם נקודת התחלה לא רעה.

מודעות פרסומת

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: