בובי היה גוץ. אבל ממש. גרסת מוטו גוצי. הוא היה רחב כתפיים, עם צמיג שמנמן באזור הכרס שמלפנים וישבן קצוץ מאחור. השורשים שלו היו איטלקיים אבל הוא היה גאה במורשת האמריקאית שבו. טרח להבליט זאת בכל הזדמנות עד שחשבו שהוא בכלל תוצר של איזה רד-נק באסם שכוח אל בשממה האמריקאית. למזלו, סדנה בסן פרנסיסקו עזרה לו להוציא את השדים האמיתיים שהתחבאו בתוכו.
סדנת Untitield Motorcycles (או בקיצור: UMC), מחזיקה ב-2 סניפים ברחבי העולם, באנגליה (לונדון) ובארצות הברית (סן פרנסיסקו). האופנוע שלפניכם נבנה כאמור ע"י השלוחה האמריקאית כחלק מפרויקט ה-Pro-Build שהריצה מוטו גוצי האיטלקית בקרב סדנאות פרימיום ברחבי העולם.
את העבודה על אופנוע ה-V9 בובר, התחיל הוגו אסלס (Hugo Eccles) השותף והבעלים במקום, בהפשטת הכלי. זאת, כדי לחשוף את השלדה, המנוע והמכלולים המסתתרים מתחת לפאנלי המתכת המקוריים. לדבריו, קווי העיצוב של השלדה, שנוצרו עוד בתקופתו של לינו טונטי (Lino Tonti) בעבור דגם ה-V7 הראשון של מוטו גוצי ב-1967, הם אלו שגרמו לו לדמיין את הזנב נושא לוחית מספר מתחרה. שלדה זו פותחה דאז בעבור אופנועים סדרתיים כשהמחשבה הייתה לתת להם יכולות ומאפיינים של אופנועי מרוצים בדמות חלוקת משקל מאוזנת בין החלק הקדמי לאחורי, משקל קל בזנב ופרופיל צר. כל אלו עזרו להוגו והובילו אותו לכיוון העיצובי שבסופו של דבר יעשה את הגוצי השמנמן במראהו, לאופנוע פלאט טראק. או כהגדרתו: Fat Tracker.
מתגלגלים על גוצי
את הגלגלים המקוריים הוא השאיר במקומם. גם כי אהב את מראה גלגל ה-16 אינץ' מלפנים עם
הצמיג הרחב במיוחד (130 במקור), וגם כי החלפת הגלגל האחורי, המונע באמצעות מערכת דרייב-שאפט, יכולה הייתה להפוך למסובכת במיוחד עם ניסיונות להתאים לשם, חישוק אחר. החלפת הצמיגים למשהו שמתאים יותר לנישת אופנועי הפלאט טראק, כבר הייתה יותר מסובכת בשל ממדי הצמיג הקדמי. בסופו של דבר, נמצאו צמיגי Heidenau מדגם K66 שיועדו במקור בכלל לקטנוע. אבל נתוני המהירות והמשקל להם הם מסוגלים, התאימו לצורכי הפרויקט. כך, הורכבו מלפנים ומאחור זוג צמיגים זהים במידות: רוחב 140 ובקוטר 16 אינץ'.
שלד ושרירים
האזור מתחת למושב "נוקה" מכל האביזרים ששכנו בו. המצבר הוסר, וכך גם מערכת ה-ABS 
המקורית ותיבת האוויר. השלדה עצמה נוקתה ונצבעה מחדש, לא לפני שכל התושבות של האביזרים המקוריים, נחתכו והוסרו ללא כל זכר. נקודות החיבור של זוג הבולמים האחוריים הוסטו אחורה למיקום חדש. נקודות החיבור המקוריות נחתכו, שויפו ולוטשו כדי להעלים כל זכר מהן. בסופה של השלדה, הוסיף הוגו הגבהה המזכירה משענת אחורית\סבל, ולו רק כדי להשיג מראה שלם ועגול יותר, הממשיך בצורה יפה את קווי השלדה והמושב. הבולמים האחוריים הוחלפו בכאלו מתוצרת Hagon בעלי מהלך מתלה ארוך יותר (16.5 אינץ' שהם 420 מ"מ).
המתלה הקדמי הוחלף במתלה המארזוקי המקורי של דגם המוטו גוצי V7. זאת, מאחר ומהלך המתלה שלו – 130 מ"מ, מתאים יותר מהמקורי של ה-V9, למראה הפלאט טראק.
מנוע הוי-טווין המקורי של ה-V9 הוא בנפח 853 סמ"ק ונבנה מראש ככזה השם דגש חזק על 
מומנט במקום על הספק. ככזה, הוא התאים מאוד לייעוד החדש של האופנוע בשטח. בנוסף, הוגו אהב את הרעיון של מנוע חזק ובלבוסטי במראהו, שסביבו מעטפת דקיקה של שלדה מתכתית ומיכל דלק צר. הניגוד בין השניים, הוא מה שהופך את מראה האופנוע לכה מיוחד.
מיכל הדלק נבנה מחדש סביב צינורות השלדה כדי לשוות מראה צר, ספורטיבי ודקיק לאופנוע. ככיסוי ספורטיבי במראהו מעל למנוע גדול הממדים. נפחו של המכל: 9.8 ליטרים.
שלדת הזנב יחד עם המושב הצר, מוגנה באמצעות מגני חום עשויים אלומיניום ומחוררים שנבנו (וחוררו) בעבודת יד. זאת, לצורכי אוורור סעפת הפליטה שהועברה מצידי האופנוע אל מתחת לזנב. ציפוי צינורות הפליטה, נעשה גם הוא באותה תבנית חורים המחקה את מגני החום הכסופים, כדי לא לקטוע את עקרונות העיצוב שהנחו את הסדנה בעת בניית זנב הטראקר.
משקלו הסופי של האופנוע נעמד על 174 ק"ג יבשים.
מסביב למוטו גוצי
האופנוע נצבע בצהוב-ליים כדי לחקות את אופנוע ה-V7 SPORT הקלאסי של היצרנית מ-1971 (רק ללא השלדה האדומה שאפיינה אותו דאז). מסיכת החזית נבנתה כלוחית מספר מתחרה, עם פנס Led כתאורת חזית ומאותתים, שהושתלו בה באלגנטיות. גם אור הבלם מאחור מכיל את המאותתים המוסתרים עימו תחת הזנב. אביזרי הכידון השונים הוחלפו באחרים, מינימלסטיים, שהוסתרו היטב בסביבת המשולש העליון שנותר מקורי. בתוך פתח המפתח המקורי (הסוויטץ') הושתל כפתור התנעה של Motogadget המאפשר התנעה בלחיצה. אותה חברה גם סיפקה את מערכת ה-Keyless המאפשרת התנעה של האופנוע ללא הכנסת מפתח ומסתפקת בזיהוי באמצעות RFID של קרבת המפתח.
ידיות הכידון (קליפ-אונס) הגיעו מאופנוע סוזוקי GSX-R אבל הורכבו כשהן הפוכות – חלקן התחתון
פונה מעלה, ומסובבות לאחור כשחלקן הקדמי פונה לאחור. משאבות הבלם והקלאץ' הראדיאליות, הגיעו מ-Magura.
עכשיו רק נותר לראות באם התוצר הסופי של הסדנה בסן פרנסיסקו, פרט על נימי הרגש של אנשי השיווק האיטלקיים. האם זה מספיק כדי לפתות אותם לכדי ייצור סדרתי של אופנוע דומה.
ממש יפה