מעולם לא גרמו השוליים לבלגן כה גדול. סערת אכיפת האיסור על רכיבת דו גלגליים בשוליים, הביאה לגלים גבוהים למדי בשלולית המקומית ובעיקר ברשתות החברתיות. עמוס ברעם נוגע בנושא בגישה שונה ובעיניים פקוחות. הדברים רשומים בהכללה והקורא מתבקש שלא לקחת אותם באופן אישי בשום פנים ואופן.
כתב: עמוס ברעם
לאחרונה סוערות הרוחות כהוגן על רקע החלטת המשטרה לאכוף רכיבה בשוליים "שלנו", רוכבי הדו-גלגלי.
על מה בעצם אנחנו מלינים? אשר יגורנו בא לנו. אנחנו חלק מתת תרבות הנהיגה הישראלית ויותר מדי מחמאות אין לי עבורה. אנחנו משווקים בחברה כפראי אדם כשאנו רוכבים, חסרי נימוס בסיסי בכל הקשור לחניית האופנועים שלנו, ונוסף על הכל אנחנו נהרגים על ימין ועל שמאל כאילו אין מחר. שערורייה.
השוליים כבבואה של האופנוענות בארץ
את החלטת המשטרה אפשר לתקוף מלא מעט זוויות, ולהציע לא מעט פתרונות יצירתיים ועדיין, אשר יגורנו בא לנו. אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו הרוכבים, הוא בבואה של כל האופנוענים בארץ ומקרין באופן מיידי את האופנוע לתודעה של כלל האזרחים.
מכיוון שאם אני רוכב על השול הימני ב-100 קמ״ש כשכולם תקועים בפקק ומסכן את כלל משתמשי הדרך, אזיי כלל האופנוענים מסוכנים. ואם אני מחנה את האופנוע שלי על הכניסה לחנות, או בכניסה למגדל המשרדים, או מול חניה לבית, אזיי כל הרוכבים מנייאקים ומגיע להם שמפילים להם את האופנועים.
ואם אתה רוכב בעיר בלילה ונותן בגז כי החלפת לאגזוז אקרפוביץ׳ חדש, ומבהיל חצי עיר ומעיר את כל הילדים על הדרך, אז כולנו עארסים וחארות של בני אדם. ואם אני עושה ווילי באיילון והמשטרה תופסת אותי ומפרסמת זאת בריש גלי, אזיי כולנו מסוכנים לציבור.
רובנו
את הרושם הראשוני קשה מאוד לשנות. בעוד המציאות שונה לחלוטין. מרביתנו אנשים נפלאים. אזרחים למופת בעלי משפחות, משרות ועסקים, מתנדבים ותורמים למען הזולת, אכפתיים ומודאגים, לפחות כמו השכן שלנו, שתקוע בפקק.
אנחנו רוכבים על אופנועים ומהווים מושא לקנאה על ידי כל עובר אורח ומשתמש דרך. על אחת כמה וכמה ובמיוחד בתקופה זו: בה התחבורה הציבורית מקרטעת ונבנית מחדש, על הגב שלנו.
אנחנו משתמשים בכלי רכב שאנחנו אוהבים לעשות בו שימוש. ותוך כדי כך שימוש אנחנו אוהבים את הדרך שאנחנו עוברים ואת המקומות אליהם אנחנו מגיעים, בין אם במתכוון ובין אם לאו.
הרגשת כוח מטורפת
כמו בכל חברה, הקיצוניים הם אלו שמשפיעים על ההמון שבסך הכל רוצה לחזור הביתה בשלום. ועכשיו, לך תוכיח שאחותך כלל איננה רחב. לך תשכנע את הגורמים האוכפים שזה בכלל לא אתה אלא זה הוא.
שינוי תרבותי מחשבתי ופסיכולוגי זו התחלה טובה. להפגין ולעצור את המדינה זה נפלא והרגשת כוח מטורפת. חושבני שאפשר להשתמש בכוח הזה עבור דברים טובים, בעד ולא נגד.
השוליים אסורים? נאלץ לרכוב בין טורי רכבים
עבור העלאת המודעות של הנהגים לפתוח לנו נתיבים שנוכל לעבור בבטחה ביניהם. עבור העלאת המודעות לתעריפי מוצרי הבטיחות, צמיגים וביטוחים המוטלים עלינו כאבן ריחיים. עבור העובדה שאופנועים מייצרים פחות זיהום אוויר, תופסים פחות מקום בכביש, פחות מקומות חנייה.
אנחנו יודעים שככל שנגדל ונרבה במספרים, נועיל למשתמשי הדרך האחרים. אם האופנוע יהיה כלי מועדף, התרומה תהיה מטורפת בכל פרמטר. והיד עוד נטויה.
הנושא סבוך ומסובך וניתן להשליך ממנו לכל עבר. חינוך לסובלנות, סבלנות , שינוי גישה ותרבות, דורשים זמן, אורך רוח והתמדה. מכל אחד ואחת מאיתנו.
ובאותו נושא
מה אם המשטרה באמת תאכוף את החוק האוסר לרכוב בשוליים
יו"ר מועדון האופנועים: ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא עושים כלום נגד המצב
הרכיבה בשוליים – מה מותר, מה אסור (וידאו)
העלמת העין של המשטרה מרכיבה בשוליים – הסוף
טיפ: רוכב קטנוע או אופנוע בשוליים? אל תהיה חזיר
טיפ: רכיבה עם האופנוע על הזברות ובשוליים
דיבורית בקסדה ורכיבה על אופנוע בשוליים
מחצית ראשונה של 2019: עלייה משמעותית בתאונות כלים דו גלגליים
המיעוט הפרוע והסורר תמיד משפיע לרעה על הדעות לרעת הרוב,לפחות עכשיו עברייני השוליים יתפסו,ויתנו את הדין,ואולי אז נוכל השפויים לחזור לשוליים.
הכל היה נכון ומדוייק עד להמלצות. פתאום שם התחלת לדבר על עם אחר….כאילו שבעניין ההמלצות לתיקון ,החלפת את ציבור רוכבי הדו"ג בציבור רוכבי הולנד….פתאום אנחנו ניישם לקחים, פתאום נרצה שיאהבו אותנו, ונשווק את עצמנו בתור ירוקים חביבים ודואגים לזולת, פתאום אנחנו נפסיק לתת בגז בשתים עשרה בלילה עם האקרפוביץ ונפסיק עם הווילי ונודיע קבל עם ועדה שאנחנו עוברים לנסיעה איטית וסדורה בין טורי המכוניות תוך צפיה שציבור הנהגים ברוב טובו יתחשב בנו…..נו באמת…
פה זה ישראל ! ומה שלא הולך בכוח ובהפיכת שולחנות ,ילך ביותר כוח, ובבלאגן וחסימות צירים.
…אבל מחשבה נאיבית כייפית על הבוקר….כיף לראות שעוד יש אמונה בציבוריות הישראלית…עוד לא אבדה תקותינו