איך מסכמים תקופה של ארבע שנות רכיבה על אופנוע אחד? איך מסבירים חיבור שמביא אותך לסף דמעות ברגע הפרידה? נוי מסכם תקופה עם הסוזוקי לאחר שהחליף להונדה NC700.
כתב: נוי אליניקוב
"לייסי" לא הייתה האופנוע הראשון שלי, הכבוד הזה שמור לרומן קצר עם נבלה בנפח 250 סמ"ק, אבל היא בהחלט הייתה האופנוע האמיתי הראשון שלי. דרכה הכרתי חברים טובים, עליה חוויתי את הארץ הקטנה ועם זאת כה מגוונת שלנו.
היינו אני והיא, עם יד על הגז וחיוך על הפנים. יחסי גומלין והדדיות שמגיעים עם אופנוע ותיק. למדנו זה את זו, הגענו להבנה ולאזור נוחיות משותף, והיא הייתה לי לסוסה נאמנה.
תקופה טהורה
יש משהו טהור באופנוענות כזו. נטולת חיישנים, מערכות בטחון, קירור נוזלי או הזרקת דלק. הריח, של דלק נטול ממיר קטליטי. התחושה של מאיידים הנפתחים במשיכת מצערת, בקפיצה הדרגתית. למדתי כל כך הרבה מאופנוע אחד קטן וכחול מארץ השמש העולה.
עם כל האהבה שיש לי לסוסה החדשה, עם המסך הדיגיטלי, הזרקת הדלק, מערכות הבטיחות החכמות, איפושהוא, שם עמוק בפנים אני תמיד אשאר איש של פנס עגול, שני גלגלים ומנוע אחד שמפמפם באיטיות בכביש נידח.
תודה לך, נסיכה כחולה שלי, היה מדהים.
לטורים נוספים של נוי:
אופנוע משעמם – מה הופך אותו לכזה?
השאר תגובה