סוזוקי קטאנה - לפתוח גז על חרב סמוראים

קצת קשה להמחיש עבור מי שלא רכב מעולם על אופנוע ספורט, את החוויה שברכיבה על הסוזוקי קטאנה. אבל שמוליק הולך לנסות ולתאר לכם את החוויה דרך עיניים של רוכב שלא בדיוק שייך לתחום שבו יש הרבה והמון כוחות סוס יותר ממה שאתה צריך.

כתב וצילם: שמוליק פאוסט

קצת קשה להמחיש עבור מי שלא רכב מעולם על אופנוע ספורט, את החוויה שברכיבה על הסוזוקי קטאנה. "טילי-מפשעה" קוראים באנגלית לאחיו בעלי הפיירינג, וזו אולי הדרך הטובה ביותר לתאר את הסיטואציה – תדמיינו שאתם יושבים על טיל שיוט קטן שמהנדס עם כמה חיבורים רופפים בראש החליט לחבר לו שני גלגלים, כידון, חתיכת ספוג שבהעדר שם מוצלח יותר נקרא לה מושב, וידית גז.

עכשיו תדמיינו אותו מטיס אתכם מעמידה למאה קמ"ש ואלף עזאזל ב-3 שניות (עדיין בהילוך ראשון…) וממשיך כל הדרך כמעט בלי הבדל עד צפונה מ-250… שרירי הצוואר מתאמצים להשאיר את הראש מחובר לכתפיים, המוח מתקשה לעקוב אחרי הנוף שמתחלף והתנועה שבשלב מסויים נראית כמו עומדת, והמעבר בין פחד להנאה תכוף ומיידי כל-כך שהם פשוט מתערבבים להם ביחד…

קטאנה מחודשת

לפני בערך שנתיים סוזוקי הצהירה שהיא הולכת לייצר גרסה מחודשת ל"קטאנה" של שנות השמונים, ועולם האופנועים התחלק מיד ל-3 – מי שהכיר ואהב את הקטאנה המקורי חיכה בהתלהבות, הרוב (לפחות בארץ) לא יודעים גם עכשיו על מה אני מדבר, וחלק שלישי ואחרון מורכב מנפשות טועות ואבודות, חסרות לב או נשמה שהכיר את המקור – אבל לא התלהב…

אתם מבינים – "'קטאנה" עבור רוכבים רבים בעולם הוא שם מחייב. מלבד המשמעות המילולית ("חרב סמוראים" ביפנית) המחייבת בפני עצמה – מדובר בשם משמעותי בהיסטוריה של סוזוקי ושל אופנועי הספורט בכלל. הקטאנה המקורי של שנות השמונים היה אופנוע ספורט מתקדם ואייקוני, בעל עיצוב פורץ-דרך, עתידני וקיצוני שהשפיע על הדורות הבאים של אופנועי הספורט.

הומאז' לאופנוע פורץ דרך

כיליד שנות השמונים, חולה רכב ואופנועים שכילד שאב בצמא כל פיסת נייר עם טקסט או חצי תמונה שקשורה לנושא, ואח קטן לחובב מפלצות כביש משוגעות – לא באמת יכלתי שלא להכיר ולהעריץ את הקטאנה המקורי. כמובן שחיכיתי ליציאת הגרסה המודרנית – ולא לשווא.

סוזוקי יצרו אופנוע יפיפה שמצד אחד דומה מאוד למקור הישן ומצד שני נראה עדכני, קרבי ואפילו היום – קצת עתידני. "אופנוע שרירים" שנראה טוב ומיוחד גם בעיני מי שלא שמע מעולם על המקור. יש אמנם משהו אירוני מאוד בלקחת אופנוע מודרני וקיים ולהפיק ממנו גרסה בעיצוב "רטרו" כהומאז' לאופנוע שהיה במקור פורץ דרך ובעל עיצוב עתידני… אבל כשהתוצאה נראית כל-כך טוב – אני לא מתלונן.

חרדת ביצוע

שנתיים ומשהו קצרצרות לאחר אותה הצהרה זכיתי סוף-סוף לקחת את הגרסה המחודשת של חלום הילדות שלי לירח-דבש קצר ומרגש. על "חרדת ביצוע" שמעתם פעם? אני מקווה שרק משמועות… לא נעים לאסוף את הכלה לירח-דבש ולהבין שאין לך את הכלים או היכולת…

תבינו, גם אם רוב החלומות הדו-גלגליים שלי הגיעו (ועדיין מגיעים) מעולם אופנועי הכביש הספורטיביים, בפועל – מלבד כמה חודשים על סוזוקי GS500 עייף וחלש, את כל שנותיי על דו-גלגלי העברתי על אופנועי "אדוונצ'ר" מוטי שטח או דו"שים, ולמעט סיבוב קצר פה ושם – מעולם לא השקעתי ברכיבת כביש או רכבתי על אופנוע ספורטיבי אמיתי… הכח מפחיד, התאוצה ממכרת, היכולות מטורפות – ואני לא מעיז אפילו לנסות לנצל את מה שהאופנוע הזה מסוגל לתת…

קטאנה – טיפה יותר שפוי

הגרסה הנוכחית של הקטאנה מבוססת על הג'יקס -1000 – האח הערום והטיפה יותר שפוי (?) של הג'יקסר הקרבי. גיאומטריה טיפה יותר נורמלית, כידון אמיתי גבוה (יחסית) ורחב, ומנוע של האח הקרבי משנת 2005-6 שכוייל מחדש.

חבר קרוב אמר לי לא מזמן שאני צריך לשלב יותר מספרים ונתונים טכניים בפוסטים שלי כדי "להפגין ידע" ולהראות שאני לא סתם חובבן שמקשקש בפייסבוק על אופנועים. אז למרות שזה בדיוק מה שאני, אני חושב שקצת מספרים אולי יעזרו להמחשת הרעיון עבור חבריי רוכבי האדוונצ'ר.

אפריקה מול המזרח הרחוק

בואו ניקח את אחד מאופנועי האדוונצ'ר המצליחים ביותר בשנים האחרונות, בעל מנוע בנפח זהה – ההונדה אפריקה טווין. בתור התחלה, לרשות האפריקה עומדים 101 כוחות-סוס שמגיעים באזור ה7,500 סל"ד בעוד לקטאנה יש 150 סוסים (50% יותר) שמגיעים ב10,000 סל"ד. אלא שזה רק חלק קטן מהתמונה…

באפריקה, רוב הסוסים (כ–75), מגיעים באזור ה6,000 סל"ד ונשארים "לתת עבודה" עד המנתק – בערך 8,000 סל"ד. אנחנו מדברים על רצועת כח של בערך 2,000 ומשהו סל"ד בהם עומדים לרשותו בין 75 ל-100 כ"ס.

זה לא אופנוע – זה קטר רכבת

לקטאנה, לעומת זאת, ב-6,000 סל"ד מקבילים יש את אותה כמות סוסים כמו לאפריקה, אבל הוא ממשיך לצבור אותם בקצב מטורף וב-8,000 סל"ד. כשלאפריקה נגמר האוויר עם 100 כ"ס הסופיים שלו, לקטאנה יש כבר כמעט 120 סוסים שממשיכים להתרבות עד שמגיעים ל-150 סוסים סופיים ב10,000 סל"ד, ושנשארים שם "לתת עבודה", כמו שאמרנו, כמעט עד המנתק ב11,500…

זאת אומרת שיש לו כמעט 6,000 סל"ד שלמים בהם עומדים לרשותו באורווה איפשהו בין 75 ל-150 סוסים יפניים מאומנים, אמינים, יעילים וחרוצים… זה לא אופנוע – זה קטר רכבת.

תאוצות עוקרות צווארים ומקצרות חיים

לרצועת הכח המטורפת הזאת יש עוד יתרון מלבד תאוצות עוקרות צווארים ומקצרות חיים – גמישות. אין שום בעיה פשוט "לרכב על המומנט", בלי לבחוש בהילוכים ובלי שום טירוף. איפשהו באזור לוזית גיליתי להפתעתי שנשארו לי לפי המחשב רק 15 ק"מ לפני שנגמר לי הדלק (מיכל דלק קטן ואין מנורת דלק, המד פשוט מהבהב על הצג שלא באמת קריא בשמש של צהריי יוני).

בדיקה קצרה בווייז – 13.5 ק"מ לתחנה הקרובה – מעלה לשישי ועובר ל"מוד חיסכון" – אף גמגום ושום תלונה לא נרשמה מכיוון המנוע בשום שלב של רכיבה בכבישי האזור המפותלים. המנוע כל-כך גמיש שמעל 70 קמ"ש אתם יכולים להשאר בהילוך שישי כל היום – ועדיין להשפיל את רוב אופנועי האדוונצ'ר בכל פתיחת מצערת… לתחנה הגעתי כשהמחשב הוריד לי מהטווח רק 3 ק"מ.

חרב כסכין מטבח פשוטה

וזה לא רק המנוע, כמו שההספק הגבוה לא מגיע על חשבון הגמישות, ככה גם היכולות הספורטיביות של הקטאנה לא מגיעות על חשבון הנוחות והשימושיות. האופנוע סופג את שיבושי הדרך לא רע בכלל, בטח יחסית למה שציפיתי, תנוחת הרכיבה נוחה ולא מעייפת יותר מדי גם בתנועה עירונית צפופה (הקלאץ' דווקא כן – אולי עניין של הרגל) ואפשר בקלות פשוט "להתנייד" עם הקטאנה. תענוג, חרב הסמוראים המושחזת יכולה לשמש גם כסכין מטבח פשוטה…

תכבדו אותו

וזה אולי הדבר הכי מפתיע ומגניב, אבל גם הכי מסוכן לדעתי באופנוע הזה.

"תכבד אותו" ייעץ לי תומר ("כרובי") כשיצאתי מהסוכנות, וזו עצה מצויינת – תכבדו אותו. לא בגלל הכח המשוגע, אלא דווקא בגלל הגמישות. אני חושב שבניגוד לאופנועי ספורט קיצוניים וקשוחים שמזכירים לך דרך קבע שאתה יושב על מכונת מלחמה – הקטאנה מאפשר לך לשכוח בקלות על איזה מפלצת אתה רוכב, ומספיקה שניה קצרה של שכחה וגז לא במקום – והקטאנה ישגר אתכם מהר מדי לתוך הקיר, או ישלח את הזנב לפירואט משוגע…

תכבדו אותו. ותבדקו את מצב הדלק.