סלח לי אבי כי חתכתי

סלח לי אבי כי חטאתי מתנצל הרוכב. מהסוג שעושה דברים שאתה ואני מעולם לא נעשה. מה פתאום? רק מיעוט קיצוני עושה זאת. אלו שההתנהגות שלהם משליכה על כולנו ופוגעת בתדמית (הפגועה גם כך) של הרוכב הישראלי. אז למה בכל זאת חלק מהדברים שהוא עשה, מוכרים לנו? טור שהוא בשום אופן לא "אצבע מאשימה". לכבוד ט' באב.

אכלתי את שבישלתי

סלח לי אבי כי חטאתי. רכבתי יותר מהר מסך כל הריכוז שהקדשתי. תשומת הלב שלי נעה רק סביבי, רק סביב עצמי ובאחרים לא התחשבתי.

סלח לי אבי על שאכלתי את שבישלתי. לכל מה שקורה הייתי אדיש: עניתי לוואטסאפ בסלולארי, צפצפתי לבחורות, צפצפתי על כולם והתנהגתי באופן מביש. אפילו בחורף לא רכסתי את הקסדה כדי שאוכל להניח אותה בסטייל על העורף. חשבתי יותר על ענייני מראה, רעש, רוח ופוזה, מאשר על עצמי.

חייכתי

סלח לי אבי כי חתכתי. לא ספרתי את הנהגים שסביבי והתעלמתי. הם בלמו בחריקות צמיגים ואני צחקתי. שילמדו לנהוג ינעל העולם – אני רוכב כבר שנה וחצי ומוכשר יותר מכולם.

סלח לי אבי כי הרעשתי. לא התחשבתי בשכני הרחוב בו רכבתי. עם אגזוז פתוח לרווחה וה-DB Killer שהסרתי, הערתי את כל השכונה. מכות גז קצובות, "כמו במרוצים" – רק כדי להרשים את הבחורה שהרכבתי. זקנות הצביעו עליי באימה, תינוקות בעגלה נצרבו לעד בחרדה. אזעקות של מכוניות צרחו באימה מהבאסים שהקטנוע פמפם לתוכן. הטרור שהשלטתי הוא לא בררן. עמוק בפנים, ידעתי שאני סוג של ערס על שניים. מחייך בפה מלא שיניים.

למי איכפת?

סלח לי אבי כי זרקתי זין. רכבתי בכביש ונפנפתי לכולם אצבעות משולשות – "נה בעין!". קיצרתי על איי תנועה, עיגלתי פינות. חציתי צמתים כשהכתום כבר התחלף ולא באמת היה איכפת לי. חניתי על מדרכות צרות, ולמי איכפת מאימהות ועגלות?

סלח לי אבי כי כיסחתי. הורדתי בבעיטה מראה לנהגת מפוחדת עם נורת איתות שלא עובדת. סלח לי שלימדתי אותה לקח אותו היא לא תשכח לבטח. היא תלמד את השיעור ותפנים את העונש כי אני בטוח שעקרתי את הטעות שלה מהשורש. אבי – הפכתי לשופט ולשוטר על שני גלגלים שמחנך את הסביבה לחשוב שרוכבים הם עבריינים.

כלי המשחית

סלח לי אבי כי זלזלתי. ראיתי את אורות הרוורס של המכונית. ציפצפתי בטירוף אבל על הבלמים לא לחצתי.

ועכשיו, כשאני אחוז כאב ופחד מצמית, אני ממתין לניתוח ומבטיח לך, לאמא ולכולם שלא אעלה יותר על כלי המשחית.

אפילוג לסיום ובלי חרוזים

"אופנועים זה מסוכן" אבי אומר בצער.

אני מהנהן ומוסיף בהסכמה כנועה:

"ודווקא רכבתי הכי זהיר שאפשר. בדיוק כמו שהבטחתי".

אם הייתי פינוקיו. האף היה מתארך.

"נקנה לך אוטו" הם אומרים.

רק שאבטיח להשאיר את פרק ה-2 גלגלים מאחורי ואתבגר.

סלחו לי חבריי הרוכבים על שהסכמתי.

ובאותו עניין

מר ישראל אוטוביץ' רוצה להעיף את האופנוען מהכביש

צאו לנו מהונטיל!

טור כועס: על ההורים שמעניקים אופניים חשמליים לילדיהם

הכרובלוג בפייסבוק