הוא עובר על התמונות מיום המסלול האחרון ורואה חיוך שמבצבץ לו מבעד לקסדה. הוא זוכר את הקושי, זוכר את המאמץ, זוכר את הצורך בדאגה למיליון משתנים שונים ומשונים, ויש לו חיוך. ככה זה כשהאתגר שברכיבת מסלול, מעניק לך סיפוק דו גלגלי ששום דבר לא ישווה לו.
כתב: אדיר טרייטל
צילום: אופק דנון
יש משהו בתמונות הדוממות הללו שחושף את כל הטעויות. הסנטר לא במרפק, הגב לא תמיד ישר, אני לא מתמסר לפניה עד הסוף וכו׳.
יש גם הרבה שלא רואים בתמונה הקפואה. את העובדה שמדובר ב-250 קילו של בהמה אוסטרית שהמסלול הוא לא המקום הטבעי עבורה. המהירות העצומה (2.1 ק״מ מסלול בדקה ו-16 שניות), החום הכבד והעובדה שראית כמה חברה שהחליקו לפנייך וכמה אסור לך לאבד אחיזה.
כל המחשבות האלה רצות במח במהירות מטורפת תוך כדי הטיה של הגוף והאופנוע מצד לצד, מימין לשמאל תוך נסיון לשמור על הקו הנכון, לגעת באייפקס, להוציא את הגוף נכון ולהתעלם מהכאב בשרירים שמתחיל להשפיע ומהזיעה ששורפת את העיניים.
מליון החלטות באלפית השניה והמח חד כמו סכין כי טעות הכי קטנה ואתה עם החברים על הנגרר.
ואין יותר כייף מזה, זה מבחן עצמי כי התחרות שלך במסלול היא בעיקר עם עצמך. הצורך להשתפר הוא אישי כי אתה מבין שתמיד יהיה שם מישהו עם אופנוע מתאים יותר, יכולות טובות יותר או פשוט מחוייבות גבוהה יותר למסלול.
אז למרות הטעויות ולמרות האתגרים האישיים, כיף לראות שוב ושוב את התמונות הדוממות האלה.
כי בכל אחת מהן יש מליון החלטות, טונות של אתגרים וקשיים ומעליהם קיים לו חיוך מאוזן לאוזן של אדם מאושר שמרגיש באותה אלפית השניה כאילו הוא זוכה במוטו GP.