על שברים שלא מתאחים, עומסים קיצוניים, ויכולת ההחלמה של הגוף – על הניתוח הנוסף שעבר מארק מרקז.
ההתרסקות של מארז בתחילת עונת 2020 (כאן) הובילה ל-2 ניתוחים. האחד עוד בשבוע התאונה, והשני בחודש לאחר מכן, הוציאו אותו לחלוטין מהעונה שנמשכה בלעדיו. השבוע דווח כי מרקז עבר ניתוח שלישי שההחלמה בגינו צפויה להמשך לפחות 3 חודשים. בצורה שכזו, מרקז כנראה יפסיד גם את פתיחת עונת 2021.
ד"ר בעז גרנות, אורתופד מנתח, מסביר על הניתוחים שעבר מרקז, הנזק ליד ומפרט לגבי הניתוח האחרון וקצב ההחלמה הצפוי.
כתב: ד"ר בעז גרנות – מומחה לכירורגיה של היד ומיקרוכירורגיה – אורתופד מנתח
אומרים על אורתופדים שהם נגרים – מתעסקים בברגים וקידוחים כל היום. בגדול – זה די נכון, ומרבית האנשים שאומרים את זה – הם האורתופדים בעצמם. עם זאת, המשפט המלא צריך להיות "אורתופדים הם נגרים העובדים עם העץ הטוב בעולם – הוא מתאחה מעצמו".
במרבית המקרים של שבר בגופינו – כל מה שהאורתופד נדרש לעשות – הוא לקבע את השבר בצורה הנכונה – והגוף יעשה את שלו. השלב הראשון תמיד יהיה שחזור השבר – לעיתים בגישה סגורה (כלומר ללא חתך עורי), ולעיתים בגישה פתוחה – דרך חתך והגעה עד לעצם עצמה לצורך השחזור. לאחר שלב זה – השבר עומד במקומו, ונותר לנו רק להחזיק אותו – שלא יזוז, עד שהשבר יחלים והעצם תתקבע.
קיבוע פנימי של השבר
ההחלטה איך לקבע את השבר (גבס, ברגים, מסמרים, פלטות ועוד מספר רב של אפשרויות) – יותר תלויה באופיו של השבר – ומה דרוש על מנת להחזיק אותו במקומו.
מארק מרקז (למי שלא יודע), הינו אלוף העולם לשעבר (8 אליפויות) במוטו GP והיה מועמד מוביל לקחת פעם נוספת את האליפות השנה. אני אומר היה – כי הוא היה מעורב בתאונה בתאריך 19.7.2020 בה שבר את עצם הזרוע (הומרוס) – ובעתיה עבר ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר על ידי פלטה.
ניסה לחזור אחרי הניתוח
מארק ניסה לחזור להתחרות כמעט מיידית, הכאבים לא איפשרו לו חזרה מלאה, ולאחר שבועיים – הקיבוע התפרק, הפלטה שנועדה להחזיק את השבר לא עמדה בעומס – ומארק נדרש לעבור ניתוח נוסף.
כעת דווח כי מארק נאלץ לעבור ניתוח שלישי – הפעם עקב חסר איחוי של השבר.
לא אתיימר לכתוב כאן על יכולותיו הספורטיביות של מארק, כתבי הספורט מבינים לעין ערוך יותר ממני בנושא, אבל כן אנסה לתת קצת הסברים רפואיים על מה שמארק עבר.
בסופו של דבר – פלטות (או ברגים, או מסמרים, או כל אמצעי קיבוע אחר) – הינם זמניים בלבד. עוד לא הומצאה מתכת היכולה לעמוד בעומסים שהעצמות שלנו חוות באופן יום-יומי. הסיבה הפשוטה – היא שבסופו של דבר עצמות מתקנות את עצמן, בעוד שמתכות מפתחות עייפות (fatigue) – ולבסוף נשברות לאורך קווי הלחץ.
מעבר ליכולת של המתכת
זו הסיבה שכל מי שעבר ניתוח – ובו קיבעו את אחת מעצמותיו – מקבל הוראות הדרגתיות לחזרה לפעילות – תחילה ללא עומסים, ורק כאשר העצם עצמה מחלימה – ניתן להפעיל עומס מלא על הגף המנותח.
במקרה של מארק – העומסים שהופעלו על הזרוע בעת רכיבה תחרותית מייד לאחר הניתוח – היו מעבר ליכולת של המתכת לשאת. ומשהו היה חייב להיכנע.
קראתי כתבי ספורט שדיברו על האפשרות לקבע עם "יותר מתכות" – והם צודקים – ניתן להוסיף עוד ועוד פלטות – אולם לעיתים קיבוע קשיח מידי – גם לא טוב, כי הוא לא מאפשר לעצם לצמוח כלל ומונע את החלמת השבר.
ברגע שהקיבוע קרס, השבר הפשוט יחסית ממנו סבל מארק הפך להיות מורכב יותר – ניתוח חוזר לעולם אינו זהה לניתוח הראשון, ולא יכול להיות זהה בתוצאותיו.
GP
איחוי מאוחר
מאז הניתוח השני השבר של מארק לא התאחה. ישנן סיבות מרובות לחסר איחוי של שבר – חלקן תלויות במטופל (עישון, גיל, מצב תזונתי, מחלות רקע ועוד), וחלקן תלויות בשבר עצמו (יותר מידי תזוזה בין חלקי השבר, פחות מידי תזוזה, חוסר מגע, זיהום בעצם ועוד). בסופו של דבר – השבר של מארק לא התאחה ונוצר במקום "מפרק מדומה" (פסוידוארתרוזיס) – כלומר שני החלקים זזו זה ביחס לזה ונקודת המפגש ביניהם הפכה להיות דמויית מפרק – עם רקמה המפרידה ביניהם. יתכן שמראש הקיבוע לא היה מספיק יציב, אבל יותר סביר שלאורך הזמן העומסים גרמו להתרופפות של הקיבוע – ותזוזה.
מהרגע שהתברר שהחיבור אינו מופיע בזמן הרצוי (Delayed Union – איחוי מאוחר), רופאיו של מארק החלו טיפולים משלימים לחסר החיבור. גם כאן ישנם מספר רב של טיפולים ובהם גלי הלם על ידי אולטרה סאונד (שזה מה שמארק עבר, בארץ נפוץ בשימוש מכשיר המלמק), אולם ישנם גם מכשירי לייזר וחומרים אחרים. שיטות אלו מנסות לעודד את העצם להתחבר על ידי יצירת תגובה ברקמה העוטפת את השבר.
מיקרוכירורגיה
כפי שהסתבר לנו – גם מכלול טיפולים אלו לא צלח, ומארק נדרש לניתוח שלישי – בשל חסר חיבור של העצם.
בשלב זה, כמעט חצי שנה חלפה מהשבר המקורי, העצם עצמה אינה מנסה להתחבר כלל. נדרשה התערבות משמעותית על מנת לנסות ולייצר את התנאים האידאליים לחיבור השבר.
שילוב הרופאים מלמד על הניתוח שעבר, הצורך במומחי מיקרוכירורגיה ולא רק אורתופדים "רגילים" מעיד על הפעולות שבוצעו.
הטריה (ניקיון) של העצם שלא התחברה, לקיחת שתל עצם מהאגן על מנת להשלים את החוסר בעצם, ורכיבים של מיקרוכירורגיה – העשרת כמות הדם הזורם לאזור השבר וככל הנראה לקיחת ושימוש בשתל עצם ווסקולרי (שתל עצם אותו לוקחים יחד עם העורק המזין אותו והורידים המפנים ממנו את הדם – Cortico-Periosteal flap).
האם ניתן להתחייב כי השבר יחלים?
הניתוח לקח 8 שעות – ללא אירועים חריגים על פי הדיווח – מה שמתאים לניתוח מורכב שכזה.
האם עכשיו ניתן להתחייב כי השבר יחלים? לצערי הרב לא. סיכויי החלמה של שבר הם מיטביים בניתוח הראשון, וכל ניתוח נוסף מגדיל את סכנת חסר החיבור.
זכור לי במיוחד מנותח שסבל משבר בזרוע שלא התחבר עקב חזרה מהירה מידי לפעילות (בדומה למארק). בניתוח שביצענו – לקחנו שתל עצם ווסקולרי מהפיבולה (free fibula) ובאמצעותו חיברנו את עצם הזרוע של המטופל.
גם הפעם – חזרה מהירה מידי לפעילות גרמה לפלטות להתחיל להשתחרר טרם השבר התאחה, ונדרש ניתוח נוסף, עם פיבולה נוספת על מנת לייצר את האיחוי הדרוש.
בסופו של דבר המטופל חזר לפעילות, אולם הזמן שנדרש מיום הפציעה ועד לאותו איחוי סופי היה קרוב לשנתיים.
בעוד שלושה חודשים
במקרה של מארק, אני מקווה שהפעם יבחר להימנע מעומסים מוגברים על היד, על כל המשתמע מכך (אובדן עונה, וייתכן אפילו הפסקת פעילות סופית) – במטרה להימנע מאובדן היד שלו.
אם ההחלמה תלך כצפוי – ניתן יהיה להפעיל עומסים מלאים על היד רק בעוד כשלושה חודשים.
נאחל לו החלמה מהירה, וחזרה לפעילות בצורה הנכונה ביותר.
ובאותו נושא: