רטרו מודרני? האם יכול באמת להיות אופנוע שהוא גם וגם? שמוליק פאוסט צולל לראש, לרוח ולגישה הנושבת במשרדי טריומף כפי שהוא רואה אותה מהצד, ומתפעם.
כתב וצילם: שמוליק פאוסט
אין הרבה יצרנים כמו טריומף. אני לא באמת יודע מה הולך שם במשרדי החברה ואיך מתקבלות שם ההחלטות לגבי דגמים חדשים, אבל ככל שאני נחשף לדגמי החברה הולכת ומתגבשת לי תמונה בדמיון: חדר ישיבות מודרני וגדול, שולחן ארוך עם כמה מהנדסים ומעצבים מחוייכים, הרבה סופרי אפונים ונציגי דירקטוריון עצבניים שצועקים בטירוף "זה לא הגיוני", "אנחנו נפסיד על זה כסף". הרבה משפטים שמתחילים ב"לפי סקרי שוק ודעת הקהל האחרונים שערכנו…".
ובקצה השולחן יושב לו איש אחד בחליפה, כנראה אנגלי, כנראה קצת אקסצנטרי ומוזר ובטוח חובב אופנועים – שמתעלם מהם לחלוטין. לוגם מרטיני מנוער אך לא מעורבב ואומר בשקט בחצי חיוך: "אני אוהב את הרעיון. ואם אני רוצה שנייצר פאוור-קרוזר בנפח 2500 סמ"ק זה בדיוק מה שאתם תעשו. ואם אני רוצה שתייצרו לי את הספיד טריפל 1200 RR הזה – זה בדיוק מה שאתם תעשו."
רטרו מודרני
במבט ראשון הRR הוא אופנוע יפיפיה. גם במבט עשירי הרושם לא משתנה, ולא נראה שהוא הולך להשתנות בקרוב. כחובב קפה-רייסרים ואופנועי רטרו למיניהם – הטריומף הזה יושב לי בול בפוני. עיצוב רטרו-מודרני קלאסי נקי, פשוט וזורם. מחווה לרייסרים של שנות השישים והשבעים עם פיירינג קטן, פנס עגול וקווים שזורמים מהפרונט ועד הזנב – נראה שטריומף כהרגלם השקיעו ויצרו מכונת לייף-סטייל רטרו יפיפיה! עוד אופנוע מושלם לסיבובי דאווין מצטרף לרשימה המרשימה מלכתחילה בפנתאון של טריומף.
כמובן שכל זה מגיע עם מאפיינים ורכיבים מודרניים – בולמים ובלמים "מהמדף העליון", לוח שעונים מתקדם, שלל בקרות ועוד ועוד. חלום לחובבי הז'אנר! במבט שני מתחילים לשים לב לפרטים שקצת פחות מסתדרים כמו למשל תנוחת הישיבה הקיצונית: לטריומף הזה אין כידון אלא קליפ-אונים ומיקום הרגליות תואם – כמיטב המסורת באופנועי סופר-ספורט חובבי ביצועים. בחירה מעניינת באופנוע שכמו נלקח מקטלוג ל"כנאפה-רייסרים*", מוזר.
180 סוסים אנגליים
לחיצה קצרה על כפתור ההנעה מספיקה כדי להבין שגם המנוע לא בדיוק לקוח מעולם הלייף-סטייל והרטרו. מיד בהנעה המנוע נובח עליי באגריסיביות לפני שמתייצב בגרגור ייחודי, מגניב ורועש במיוחד שגם בסל"ד סרק ברור שלא עושה "בכאילו". יש כאן משהו רציני.
סיבוב קצר מבהיר שהרושם הראשוני היה מוצדק – כמעט 180 סוסים אנגליים נמרצים ונלהבים וגיר ספורטיבי במיוחד. לא בדיוק "כנאפה-רייסר" רגוע. טריומף לקחו הפעם את רעיון הרטרו רייסר צעד אחד קדימה ועם דגש חזק על המילה "רייסר". מצד שני – עם כח גדול מגיעה אחריות גדולה?
לא בדיוק, אבל בערך – במקרה הזה עם כח גדול מגיעה בעיה גדולה, לפחות עבורי באותו היום. סיבוב עירוני קצר בשעות העומס למציאת לוקיישנים לצילום באזור גוש-דן רבתי מבהיר לי די מהר – המנוע הזה לא תוכנן לזחילה עירונית.
מדובר כאמור במנוע חזק במיוחד אבל גם ספורטיבי במיוחד שממש, אבל ממש לא אוהב התנהלות מנהלתית בטורים נמוכים.
אחד השותפים הפחות נוחים למנהלתית
גם הגיר מאותת מהרגע הראשון שזה לא הקצב שהוא אוהב ומתנגד לכל ניסיון להעביר להילוך שני. איך אתם רוצים לזחול בנוחות ב15-20 קמ"ש עם יחידת הנעה שתפגיש אתכם עם המנתק בפעם הראשונה בכמעט 140 קמ"ש? תשלבו את זה עם תנוחת רכיבה קיצונית במיוחד וקיבלתם את אחד השותפים הפחות נוחים להתנהלות עירונית מנהלתית.
מצד שני ברגע שיוצאים מהעיר הכל משתנה. המנוע החזק ותנוחת הרכיבה הקרבית מכניסים אותך למוד קרבי במיוחד – וכשנותנים לו גז הכל מתחיל להתחבר ולזרום. שם, ברכיבה מהירה ואגרסיבית המנוע מרגיש שמח, ההילוכים עוברים חלק ותנוחת הרכיבה מתחילה להיות הגיונית יותר.
מיחידת הנעה ליחידת הנאה
שם, ברכיבה האגרסיבית, יחידת ההנעה הופכת להיות יחידת הנאה – ואז באמת מתחילים לחייך. מסתבר שהסוד לזוגיות מוצלחת עם ה-RR זה פשוט לתת לו בגז! אבל באמת – תנו לו בגז! גם מחוץ לעיר האופנוע הזה פשוט לא אוהב התנהלות מנהלתית רגועה. כל נסיון לרכב על המומנט "באיזי" נתקל בהתנגדות מורגשת מצד הגיר והמנוע – איזה מין אופנוע לייף סטייל טריומף בנו פה?
אז זהו, שמכל בחינה שהיא לא מראה חיצוני – הטריומף הזה בנוי לסגמנט אחר לחלוטין: סופר-ספורט. וכאן אנחנו נמצאים בבעיה אחרת – בלי להכנס להשוואת יכולות בין הטריומף למתחריו בקטגוריה הקיצונית – רוב רוכבי הסופר-ספורט חובבי הביצועים פשוט היו מעדיפים אופנוע שכולם יודעים מה הוא על פני משהו ייחודי ולא מוכר. רובם גם חושבים שכנפונים לאווירודינמיקה הם דבר יפה ויעדיפו עיצוב רובוטריקי אגרסיבי על פני רטרו מעודן ומסוגנן.
חליפת מעצבים
בואו נדבר תכל'ס – עבור חלקם צירוף המילים "חליפת מעצבים" מעלה בראש תמונה של טרנינג 3 פסים של אדידס. בקיצור: לא בדיוק מבוגרים סנטימנטליים ונוסטלגיים או היפסטרים חובבי רטרו שמחפשים אופנוע לייף-סטייל. מהצד השני, גם אותם נוסטלגיים חובבי רטרו היו מעדיפים משהו נעים וחלש יותר להתנהלות רגועה. וגם אם חלקם היה שמח למשהו חזק וביצועיסטי שאפשר לתת איתו קצת גזים – לא צריך להגזים… נוחות נמצאת אצלם לרוב במקום גבוה יותר בסדרי העדיפויות – תנו לו לפחות כידון וקצת יותר גמישות.
זה משאיר קהל יעד די מצומצם. מבדיקה מקיפה שערכתי בדמיון שלי – מספר הרוכבים בארץ הקודש שמחפשים ברגע זה מפלצת ביצועים קרבית שנראית כמו הומאז' לפריט ממוזיאון הוא בערך 7. לא לא, סליחה: 6, שמעתי שנמכר השבוע איזה ימאהה XSR-900…
צריך אומץ
צריך הרבה אומץ כדי לייצר מכונה שנראית קצת כמו אופנוע אספנות מודרני ומתנהגת כמו אופנוע ספורט קשוח וקרבי. אבל זה בדיוק העניין. טריומף אוהבים לעשות דברים בדרך קצת שונה, ואני חייב להגיד – אני מכבד את זה. זה משהו שבעידן הגלובלי התאגידי בו אנו חיים כמעט ונעלם מן העולם – אופי. אין היום הרבה יצרנים עם אופי – יצרנים שחושבים קצת אחרת, שמוכנים להסתכן ולייצר אופנועים שהם חושבים שאופנוענים יאהבו, ולאו דווקא כאלה שוועדה כלשהי אומרת להם שהם כבר אוהבים. יצרנים שמייצרים גם יצירות ולא רק מוצרים.
והאמת? אני ממש אוהב את ה-RR הזה. נכון שהוא רחוק מלהיות הבחירה הראשונה שלי לאופנוע יום-יומי, וגם כאופנוע ביצועים הוא לא מושלם. אבל עם כל המגרעות שלו – הוא יפיפה, מיוחד, מרגש לרכיבה. "לו הייתי רוטשילד" – הייתי שמח להחזיק אחד כזה בבית. בעיקר בסלון להסתכל עליו, אבל גם בהחלט לאיזה סיבוב גזים מהיר מדי פעם.
לראות את הנוף נמרח מבעד לקוקפיט המסוגנן, לדמיין איך אני נראה מהצד – ולחייך.
*תודה לדניס הצלם האלוף על כל העזרה ולדוגמנית המקסימה!
