ימאהה RD350 LC – תחילת סוף עידן ה-2 פעימות

 

ימאהה RD350LC היה לרגע היסטורי שבו עולם מנועי השתי פעימות פגש את קירות המציאות, ובו־זמן קיבל את הדחיפה האחרונה קדימה אל פסגת הביצועים. אופנוע שנולד ממסלול המרוצים, עוצב מחדש לשוק האירופי, והפך לאחד הסמלים הגדולים של עידן שלם. רגע לפני שהקטגוריה שקעה אל ההיסטוריה. סיפורו של אייקון.

תוכן זה זמין להאזנה באפליקציות הפודקאסטים והמוזיקה השונות כפרק בפודקאסט. כל הקישורים אליהן כאן

עידן חדש

שנת 1980 הייתה נקודת מפנה בעבור ימאהה. זו השנה שבה היא ייצרה את רב המכר שלה לעולם אופנועי ה-2 פעימות, שהפך להיות מהר מאוד להיות מהנמכרים ביותר בעולם אופנועי הספורט.

קראו לאופנוע ימאהה RD350LC כשה-LC מסמל את היותו מקורר נוזל. Liquid Cooled. שתי האותיות האלו גם מסמנות את תחילתו של עידן חדש בעבור אופנועי הספורט הדו-פעימתיים.

היום, במבט לאחור, אפשר לראות את השקתו של ה-LC כנקודה שבה הוא נכנס לשורה של דגמי אופנועים אחרים פורצי דרך. כאלו שהפכו לנקודות ציון חשובות בעולם האופנועים הבינלאומי בכלל, ובתחום אופנועי הספורט בפרט. העיקריים שראויים לציון, הם ה-Honda CB750 Four משנת 1969, ה-GSX-R750 של סוזוקי, ה-CBR900RR של הונדה וה-YZF-R1 גם הוא של ימאהה. בעבור הקטגוריה שלו, כמו כל הדגמים האלו שהוזכרו, היה ה-RD350 LC לנקודת המפנה הדרמטית שהכריחה את התעשייה כולה להשתנות.

ההיסטוריה של ימאהה RD350 LC

ה-RD350LC נולד מתוך שושלת ארוכה ומפוארת של אופנועי משפחת ה-RD.  שורשיה נטועים עוד בסוף שנות השישים עם דגמים כמו YR1 ו-RD250/350. האופנועים האלו היו לבסיס התרבותי של שוק אופנועי הספורט באירופה: הם היו כלים מקוררי אוויר, עם שלדות קלות, והציעו יחס כוח-משקל שהיה תמיד אטרקטיבי לרוכבים צעירים. הם שילבו פשטות מכנית עם ביצועים גבוהים ביחס לנפח שלהם, בבלמים די טובים ובתיבות הילוכים שעמדו יפה בהחלפות הילוכים מהירות (Short Shifting), שנדרשו כדי לשמור את המנוע בתוך רצועת הכוח הצרה שלו.

הכלים האלה לימדו דור שלם של רוכבים עם שראו עצמם כרוכבים ספורטיביים, לרכוב באופן מאוד מעורב ברכיבה עצמה. הם נחשבו אידיאליים ללמידת הבסיס לרכיבה, להשתתפות במירוצים עממיים וכדרך מעולה להפוך לרוכבים טובים יותר.

DNA של רייסינג

ולמרות ההיסטוריה היפה הזו, ה-"אלסי" שאומנם הוא בן לשפחת ה-RD, קיבל את ה-DNA שלו ישירות ממסלולי המרוצים. היום כל מחלקת שיווק אצל כל יצרן ממהרת להכתיר דגמים ככאלו שפותחו במסלולי המרוצים, אבל במקרה של האלסי, זו באמת הייתה הכוונה והוא קיבל שילוב של מכלולים של נראו במשפחת אופנועי ה-RD שקדמה לו. באותה הזמן, הוא תוכנן להיות אופנוע מרוץ לכביש הציבורי.

וכשאנחנו מדברים על אופנוע מרוץ, אנחנו עוברים למשפחה אחרת בימאהה ומדברים על  המורשת של דגמי המרוץ TZ250 ו-TZ350 מקוררי הנוזל, שהושקו ב-1973. התחרו עליהם רוכבים כמו גי'אקומו אגוסטיני, ג'וני צ'קוטו וקני רוברטס. הם שלטו איתם במסלולי הגראנד פרי, קטפו פודיומיום, ניצחונות ואליפויות עולם רבות במהלך שנות השבעים.

הניצחונות שלהם הפכו את אופנועי ה-TZ לאבני יסוד בזירה הבינלאומית ושימשו חותמת איכות לפיתוח הטכנולוגי של ימאהה. השאיפה לייצר גרסת כביש בסגנון "TZ לכביש הציבורי", או לפחות אופנוע עם מאפיינים דומים, הייתה מה שהניע והביא לפרויקט ה-RD350LC.

רגולציות

והיה עוד עניין שקידם את הבאת קירור הנוזל ל-RD350. בסוף שנות השבעים, ימאהה עמדה בפני מגבלות מאוד קריטיות עבורה. הן נבעו מכך שמנועי 2 פעימות מקוררי אוויר היו מזהמים. וכאילו שזה לא מספיק, הם התחממו באופן לא יציב, איבדו כוח כשהגיעו לטמפרטורת עבודה גבוהה, דרישות התחזוקה היו גבוהות, והם עשו המון המון רעש.

רגולציות הזיהום והרעש בארה"ב הפכו את המשך מכירת ה-RD400 הפופלארי שם ובכלל את כל דגמי ה-RD מקוררי האוויר, לבלתי אפשרית. ימאהה היו חייבים להביא פתרון חדש. כדי להתמודד עם המגבלות הדרמטיות הללו, הן ההנדסיות והן הרגולטוריות, הושק ה-RD350 LC.

יצר את התקדים

זה היה האופנוע שהביא באופן אולטימטיבי את פילוסופיית אופנועי המרוץ לכביש הציבורי: שלדה קשיחה ומערכת קירור מתוחכמת שהגיעו מסדרת TZ, מתלה Monoshock ושלדה קשיחה בתצורה שמדמה את שלדת אופנועי המרוץ עליהם בוסס.

ה-LC יצר את התקדים שאפשר את הגל הבא של רפליקות המרוצים המודרניות באופנועי ארבע-פעימות, כשהמפורסם שבהן הוא הג'יקסר 750 של סוזוקי  GSX-R750 שהוצג בתערוכת קלן ב-1984.

ה-LC יצר סטנדרט חדש של ביצועים, הכריח את המתחרים לזנוח כמעט בבת אחת את מנועי שתי-הפעימות מקוררי האוויר, והוכיח בהזדמנויות שונות, את היכולת שלו להתמודד עם דגמים גדולים וחזקים ממנו, בכבישים ומסלולים מפותלים.

החלוצים של ימאהה

גרסת ה-350 הוצגה כמעט מייד אחרי דגם ה-RD250LC, ושניהם יחד היו החלוצים של ימאהה בכל מה שקשור לייצור סדרתי של אופנועי 2 פעימות מקוררי נוזל.

נפח המנוע עמד על 347 סמ"ק, והוא שמר על מאפיינים מוכרים מדגמי ה-RD350 הקודמים, אך הוא קורר באמצעות נוזל. מה שאפשר יציבות תרמית, רמת דיוק גבוהה יותר בעיבוד חלקי המנוע, ופחות רעש. ההספק עמד על כ-47 כ"ס שהתקבלו ב-8,500 סל"ד.

רוב הכוח התקבל בחלון צר וקצר מעל 6,000 סל"ד. מתחת לסל"ד זה הוא חלש במיוחד, אך ברגע שנכנס אל תוך הטווח של חלון הכוח? התקבלה מכה חזקה של תאוצה וכוח והכלי טס חזק ומהר קדימה.

ימאהה RD350 LC – מכלולים

לאופנוע הותקנה מערכת Autolube, מערכת השימון האוטומטית של ימאהה. המערכת כללה משאבת שמן שמוזנת ממיכל שמן ייעודי שאותו היו ממלאים בנפרד. המערכת העבירה אל המנוע כמות שמן שחושבה לפי סל"ד ועומס. השיטה הזו הפחיתה בלאי, מנעה תקלות אפשריות שיכולות להגיע מטעויות אנוש, ושמרה על מנוע יציב גם ברכיבה חזקה ומהירה.

מבחינת השלדה, המהנדסים יישמו לקחים ישירים שנלמדו במסלולי המרוצים. שלדת הפלדה נבנתה בתצורת Twin DownTube. שני צינורות שירדו מראש ההיגוי אל מתחת למנוע והעניקו קשיחות לפיתול ולעומסים מבניים שהאופנוע ייצר ברכיבה ספורטיבית.

מאחור, הבולמים הכפולים של משפחת ה-RD הוחלפו למתלה Monoshock כמו באופנועי המרוץ TZ, דבר שהעניק יותר יציבות, חלוקת עומסים אופטימלית וסיפק אחיזה טובה יותר. מלפנים הותקן מזלג קדמי ללא שום אפשרויות כיוון, וזוג דיסקים לבלימה.

המשקל היבש עמד על כ-154 ק"ג בלבד ומהירות המקסימום הייתה כ-177 קמ"ש.הוא היה מסוגל לשייט סביב ה-140 קמ"ש כל עוד טמפרטורת המנוע נשמרה. טווח הרכיבה עמד על כ-145 ק"מ למיכל דלק בלבד.

שיגעון האלסי!

ההשפעה של הדגם הייתה אדירה. היא הובילה להתפתחות טרנד שכונה אז ה-"LC Mania" ("שיגעון האלסי") ברחבי אנגליה. הדגם זכה פעמיים ברציפות בתואר MCN Machine of the Year. סדרת ה-Pro-Am באנגליה, שהייתה מירוץ שבוסס כולו על הדגם, כמו מרוצי ה-Cup של היצרניות כיום, הייתה לסדרה בה הרוכבים התחרו זה כנגד זה עם אופנועים זהים שהוגרלו ביניהם בכל מקצה. הסדרה שודרה בטלוויזיה ונחשבה לאחד האירועים האינטנסיביים ביותר בספורט המטורי שם. סדרות דומות של מרוצים התקיימו גם ברחבי אירופה, ארצות הברית ובאוסטרליה בה הדגם היה מאוד פופלארי.

YPVS

דגם ה-LC יוצר בין השנים 1980 ל-1983 ואז הוחלף בדגם .RD350 YPVS מערכת ה-YPVS פעלה על עיקרון של שליטה על צורת וגובה יציאת הפליטה במנוע, באמצעות שסתום מכאני הנשלט אלקטרונית. זה איפשר לשמר לחץ דחיסה בסל"ד נמוך, מעקרונות הבסיס החשובים למנועי 2 פעימות, ובמקביל למקסם פליטה בסל"ד גבוה. התוצאה הייתה עלייה משמעותית של ההספק ל-59 כ"ס ושיפור דרמטי בזמינות הכוח בסל"ד נמוך ובינוני.

הימאהה RD350LC מייצג נקודת מפנה טכנולוגית ותרבותית. הוא היה מהלך הנדסי שבא לענות על מגבלות המנועים מקוררי האוויר, להתמודד עם תקנות זיהום ומרצון להביא  טכנולוגיה של אופנועי מירוץ לעולם הכביש. הרעיון של "TZ מהמסלול לכביש הציבורי" הפך אותו לאחד האופנועים האיקוניים ביותר בהיסטוריה של אופנועי ה-2 פעימות.

מכירות

על פי הערכות כלליות בלבד, הרי שמהגרסה הראשונה של ה-LC (זו שיוצרה עד 1983), נמכרו באירופה כ-50,000 יחידות. מה שמראה עד כמה היה אופנוע פופולארי, מבוקש ונגיש לקהל הרחב.

בכך, נחשב ה-RD350 על כל גרסאותיו, כולל אלו שיוצרו בברזיל עד 1995, לדו-פעימתי הספורטיבי האחרון שהגיע להצלחה מסחרית לאורך שנים. זאת בניגוד לדגמי 2 פעימות שהוצגו מאוחר יותר כמו ה-Suzuki RG500 Gamma (שהיה יקר ונישתי) או ה-Honda NSR250 (שהוגבל לשווקים מצומצמים).

כולם, כולל אופנועי ה-RD350LC למיניהם ירדו בסופו של דבר מייצור בשל  תקני הפליטה המחמירים. וזאת כשבמקביל, אופנועי הספורט החדישים בעלי מנועי ה-4 פעימות, היו ליותר חזקים, אמינים ועמדו בדרישות זיהום האוויר המחמירות.

כיום, מבחינה אספנית ורגשית, רוכבים ואספנים מעדיפים את גרסת ה-LC המקורית בזכות אופייה החייתי, הגולמי והגס. מחירי שוק כיום נעים בין כ-£6000 לכלים הזקוקים לשיפוץ משמעותי, כ-£9000 לכלים תקינים, ועד כ-£12,000 לכלי תצוגה.

בישראל

לארץ הגיעו מנועי RD350 רבים, יחסית, מסוף שנות ה-80', וזה לא היה בזכות ייבוא של אופנועי ימאהה. המנועים הללו הגיעו בתוך שלדות טרקטורוני הימאהה באנשי. דגם שבעצמו נושא מורשת של כבוד בקרב רוכבי הטרקטרונים. את הבאנשי אגב, ייצרה ימאהה עם מנועי RD350 מתקדמים בין משנת 1987 ועד 2012.

לעומת זאת, אופנועים, למיטב ידיעתי, הגיעו במספר מועט מאוד עם תיירים שביקרו בישראל ומכרו אותם למוכרים מקומיים. אולי אחד או שניים שרדו מאז אצל רוכבים בארץ והם בעצם נעלמו אל תוך ההיסטוריה.

להאזנה לפרק כפודקאסט, לחצו כאן