כשדור קבע רכיבה על ההונדה רייבל 1100 האוטומטי, הייתי בטוח שהוא יחזור עם נאום תוכחה על חילול קודש מוטורי. להושיב אופנוען על קרוזר שחור ואפור, רק כדי לגלות שאצבעות יד שמאל מחבקות אוויר ואין רגלית הילוכים, זה מתכון ודאי למשבר זהות. אבל במקום לקטר, דור חזר מכור. מה שקורה כשקלישאת הקאסטום מקבלת סטירה מצלצלת מתיבת הילוכים שמשנה את עולם הרכיבה שאנו מכירים. שיחה כוידאו וכפודקאסט על האופנוע בין דור וכרובי, מחכה לכם למטה.
כתב: דור אבן כץ
מה הקטע ש'ך בכלל???
מנוע טווין מקביל בתוך שלדת ועיצוב קרוזר. כיסא קטנטן, כיסא הרכבה פיצפון וכידון שטוח ורחוק. אבל לא רחוק מדי.
א-מה-מה? אתה פאקינג אוטומט. בלב האופנוענות, בקרוזר, שנראה כל-כך אופנועני, בטח בשחור. שנראה מהצד, למי שפחות חד על התחום, כמו "קאסטום" אמריקאי מדרום וירג'יניה, שנראה כמו אחד מתוך חבורת 'סאנס אוף אנארכי' אבל: אין ידית קלאץ', אין רגלית הילוכים – וזה ממכר!
התרגלתי מהר מדי לעניין האוטומט. חששתי שאחפש משחקי קלאץ'. חששתי שזה לא גברי, לא מגניב. זה אחושלוקי מגניב.
מהר מדי הייתי חייב לגלות איך מנתקים את בקרת האחיזה. מהר מדי הוא כבר עלה לווילי (קראתם נכון!). ומהר הוא יגם צא לדריפט. אפשר לשחק איתו.
מגה סופר הונדה רייבל 1100
ביום הראשון עם המורד (Rebel), הרגשתי כמו על מגה-סופר קטנוע. קטנוע ליטר+. הריפרור הגיע מתנוחת הישיבה הדומה, ומגיר ה-DCT המוכר בעיקר מהפורזה וה-X-ADV750.
אבל זה לא קטנוע בכלל. יש מיכל דלק בין הרגליים ויש סטייל.
מנוע טווין מקביל בנפח 1100 סמ"ק שמחקה פעולת וי-טווין, נשדד מאחיו האפריקה טווין, ופה הוא נותן "רק" 86 כוחות סוס וכמעט 10 קג"מ. אני במצב ספורט, תנוחת הרכיבה לא תומכת בפתיחת גז אלימה, אז כשמתחלף הרמזור אני עושה לה דווקא וסוחט מלוא המצערת. אני משתגר קדימה. רוכבים שעמדו איתי נשארו קצת בהלם. אהה. האופנוע הזה מוגבל ל-170. אל תשאלו איך אני יודע. יודע…
נעלם בשפע המומנט
בכביש פתוח איתרתי רוכב קרוזר אחר. לבוש וממותג בכל טוב. הוא היה אינדיאני. מותג קרוזרים ממוקד ומלא בכל הקלישאות. רכבנו זה לצד זה. הוא לא הבחין שאני אוטומט.
יותר מזה, היינו בול באותו הוויב. נהגי קופסאות השימורים בכלל לא ראו הבדל. אבל אני הייתי אוטומט. אז שוב סחטתי מצערת. ה-DCT הוריד שני הילוכים ונעלמתי בשפע מומנט. שפע…
תיבת ההילוכים מכויילת בבסיסה להעלאת הילוך אחד מעלה ממה שתחשבו. זה מייצר זרימה ברכיבה. היא גם צריכה מסר ברור מהרוכב כדי לדעת מתי להעביר הילוך מעלה ובאיזה קצב להוריד הילוכים בבלימה או האטה. מצאתי שנכון לפנות עם רגל מלווה במתינות על הבלם האחורי. זה מאפשר שליטה בגיר גם מבלי להעביר למצב ידני(כפתורי שליטה מצויינים ביד שמאל). בהשתחלות פקקית במהירות נמוכה הגיר לפעמים מסתבך ועזרתי לו ידנית עם הכפתורים גם ללא שינוי מצב.
צריך לחזק שרירי ליבה
מעבר לטוטאל-לוק, אין מיגון רוח וזה הרבה יותר משמעותי מחסרונו בעולם הנייקדים. 110-120 קמ"ש יהיה נורמלי לגוף. הרייבל מסוגל ליותר ובקלות. הרוכב צריך לחזק שרירי ליבה בעיקר. הבולמים מעט נוקשים ומהירים. קופצניים. מרווח הגחון זעום כשנלחמים במדרכה מזדמנת.
המחיר בארץ הקודש? נע בין 75,000 ל-91,000 ש"ח.
אופנועים אוטומטיים הם בשורה. בשורה מבורכת. הרייבל הוא אחד מהם. הפתיע אותי ממש לטובה ותיבל לי את הימים במחשבות, שבירת מוסכמות והרבה פאן.
צפו בשיחה של דור וכרובי על האופנוע בוידאו שכאן
להאזנה לפרק זה (ולאחרים) באפליקציית הפודקאסטים המועדפת עליכם הקליקו:
להאזנה ב-Spotify | Apple Music | ב-Youtube | ב-Deezer | ב-Pocket Cast